רק בשעת צהריים אתמול למד לראשונה השר יעקב ליצמן מהם בדיוק כל ראשי התיבות הצבאיים האלה. הוא בירר מה זה מזכ"צ ומה זה מל"ל ומי בדיוק עושה מה. תוך כמה שעות הוא כבר הביא לפתרון משבר הקבינט, מה שמלמד שנושא המשבר היה הרבה פחות חשוב מהנשוא.
היחסים הפתולוגיים בין בנימין נתניהו לנפתלי בנט הופכים גם את הממשלה הזו לטלנובלה. רק סיימנו עונה נוספת בטלנובלה של יחסי נתניהו-ליברמן (אמ;לק: פרידה מכוערת שנגמרת בפיוס ובנישואים שניים) וכבר נפתחה עונה חדשה בזו שמתמקדת ביחסי נתניהו-בנט. בעונה הקודמת אשתו של הראשון לא רצתה את השני, אז הוא רץ לזרועות לפיד. בעונה הזו הם כמעט פירקו את החבילה, וכל המדינה צופה ולא מאמינה לעלילה המופרכת, למשחק המוגזם, לפס הקול הדרמטי מדי.
מתי בדיוק הפך הימין הישראלי ממחנה אידיאולוגי לאופרת סבון? האם מישהו יכול למנות סיבה מהותית אחת שבשלה נפרדו דרכיהם של ליברמן ונתניהו, והסכמה מהותית אחת שסללה את הדרך לאיחוד המרגש? ובנט ונתניהו, כמה פעמים עוד נגזר עלינו לראות את שני אלה מזנקים אל האקליפטוס הקרוב, הכי גבוה שאפשר, ומשגרים מהצמרת גידופים זה לזה?
בשבוע האחרון דובר רבות על דרישתו הצודקת של בנט למזכיר צבאי לשרי הקבינט. בכל הכבוד הראוי, לא זו הסיבה להתנגשויות הנמשכות בין השניים. בבסיס, נתניהו נקלע לאובססיה כלפי ראש לשכתו לשעבר, אובססיה שהביאה אותו להתבזות רבתי לאורך כל הקדנציה הקודמת. ובנט, הוא נפגע מהעובדה שנאמנותו לנתניהו בבחירות האחרונות הביאה אותו למשרד החינוך, בעוד שכל מגדפי נתניהו, מליברמן עד כחלון, מחזיקים במשרות הבכירות ביותר. ליברמן יהיה בבור בקריה, והוא מתעסק בגיאומטריה.
עד מתי ניאלץ לעצור את נשימתנו אחת לחודשיים כי שני אלה לא פתרו את היחסים ביניהם? עד מתי יתישו אותנו בשריפות ענק, משחרור אסירים, דרך לימודי ליבה ועד התנהלות הקבינט? הרי איך זה ייגמר בסוף, כולם יודעים: הם ירוצו במפלגה אחת, כפי שכמעט קרה כבר בבחירות האחרונות. מי יודע, אולי ליצמן יגבש את פרטי ההסכם.
