הייתה תקופה, בסוף העשור שעבר, שבה אריה דרעי הצטלם רק לכתבות חגים. דרעי מדבר על צום תשעה באב, דרעי מסביר את מהות ארבעת המינים, דרעי עם תרבוש במשתה פורים. למקורביו הוא הסביר אז שלעיתונאים זה אולי נראה מגוחך, אבל לבוחרים לא: בישראל קם דור חדש שלא ידע את שאגת אריה, את פרשת שובו בנים, את השתיקות בחקירה, את מוטי גילת. אפשר להמציא את עצמך מחדש.
עוד לפני שהפרשה החדשה התרסקה על ראשו, הסתבר שאנשים יכולים לזכור דברים שקרו לפני שנולדו. צילו הארוך של העבר הוטל גם על הסיבוב השני של דרעי בפוליטיקה: הוא העיב על חזרתו לראשות ש"ס, עם קלטת ה"רשע, גנב" שצצה במערכת הבחירות; ניכר בפסיקת בג"צ על חזרתו לממשלה, שלא הייתה רחוקה מאוד מפסילתו. הוא גם הורגש היטב בסקרי דעת הקהל שמלמדים שדרעי סובל משיעורי התמיכה הנמוכים ביותר בקרב שרי הממשלה, כנראה לא בגלל ההווה המיניסטריאלי אלא בגלל העבר הפלילי.
דרעי של הסיבוב השני היה כמו חולצה שנלבשה יותר מדי פעמים: היא עדיין עובדת, אבל הברק הלך. וזה עוד לפני הפרשה האחרונה: שוב מצלמות מתחת לבית בהר נוף, שוב יפה, שוב החוקר מאיר גלבוע ברדיו מזכיר נשכחות.
שמעה של הפרשה החדשה הגיעה לדרעי עוד לפני פרסומה, השבוע ביום שלישי. מישהו עדכן אותו מספיק זמן מראש על הליכי בדיקה שמערבים דמויות מסביבתו. כמאמר השיר הוא ידע, אבל לא הבין. ההנחה הייתה ששמו שורבב לחקירה אחרת. מסמך מרעיש שהודפס השבוע בידי שלטונות החוק ועדיין אסור בפרסום היה מבהיר לו שהחשדות נקשרו דווקא מעל ראשו שלו.
לאן זה הולך מכאן? המצב הסתבך בהרבה מאז עזב דרעי את המערכת הפוליטית בפעם הקודמת, מותיר אחריו את "הלכת דרעי". אותה פסיקה של בית המשפט העליון שנחשבה בזמנו מהפכנית ואיימה לפרק את ממשלת רבין ולסכל את הסכם אוסלו קבעה שעל שר שהוגש נגדו כתב אישום להתפטר. הלכת דרעי המעודכנת, או במקרה הזה הלכת סילבן ומגל, קובעת שאפילו אם נחקרת באזהרה זה עלול להביא לסיום הקריירה שלך. לכן השאלה המידיית, המכריעה, לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה היא מתי, אם בכלל, לזמן את שר הפנים לחקירה באזהרה. יהיו לזה משמעויות גם על הממשלה שהוא שימש כמזכירה עד לפני חודשיים.
ומעל הכל ישנה השאלה שמעסיקה כל אחד: האם יכול להיות שהם לא לומדים דבר? איך יכול להיות שאדם שכבר נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא מוכן ליפול שוב מאותה איגרא לאותה בירא, עמוקה וטובענית לא פחות.
(פורסם במקור ראשון)
