1. מעניין לעקוב אחר שלושה פוליטיקאים עם אינסטינקטים מחודדים: יאיר לפיד המתיימן שלח את עפר שלח, נציגו לענייני מוסר לחימה, לפרסם הודעת גינוי לחייל, אבל הוא עצמו חיכה למעלה מיממה עד שהודיע שאסור לירות במחבל מנוטרל. נפתלי בנט הלך הכי רחוק מכולם לקראת תמיכה: הוא הציע לכולם לקחת נשימה ארוכה לפני שמרשיעים את החייל והסביר איך זה נראה מהצד שלו. בנימין נתניהו הוא המעניין מכולם: הוא המתין שעתיים, שזה הרבה, אבל אז פרסם גינוי חריף ביותר למעשה.
2. כדאי לעקוב אחר הזעם שמתפרץ מאז על הוול של ראש הממשלה. מאז היחס של נתניהו למעשה הוא אירוע מתגלגל: הערב בערוץ 2 הודיע בשמו מקורבו צחי הנגבי שהוא מתנגד למשפטי שדה בתקשורת. אחר כך נתניהו עצמו פרסם סטטוס שבו הוא יוצא נגד ההתקפות על צה"ל, וסומך על בדיקה יסודית ואחראית. אם יורשה לי לנחש – זה לא ייגמר בזה.
3. "אם זה היה כך בפרשת קו 300, לא היה נשאר זכר מהפרשה", התלוננו כמה אנשי תקשורת ומשפט ותיקים. הם צודקים, כמובן: הרשתות החברתיות לא הקצינו את הציבור, הן פשוט נתנו לו קול. אפשר להעריך שאם היה פייסבוק באייטיז, הרג שני המחבלים בידיים חשופות ובאבנים לא היה נגמר בכזו טלטלה. זה טוב? זה רע? תלוי בעמדה. אבל זו די עובדה. מי שלא מאמין, שייזכר בדוד הנחלאווי, ציון דרך שלא מקבל את המשקל הראוי לו. החייל עלום השם מחברון הוא ממשיכו.
4. לא צריך כלים לניטור רשת כדי להבין עד כמה גבוהה רמת התמיכה בחייל היורה מחברון. כבר זמן רב מאוד לא היה פער כל כך מובהק בין הציבור לבין נבחרי הציבור. זה לא רק הימין. חברי פייסבוק וקרובי משפחה שלא הצביעו מעולם למחנה הלאומי לא מבינים כיצד וידוא ההריגה במחבל עומד להסתיים בהעמדה לדין על רצח. בזירה הפוליטית, לעומת זאת, לא נרשם ולו חבר כנסת אחד שתומך בחייל בפה מלא (אם לא סופרים את שרון גל). לפער הזה בין העם ושלוחיו קוראים באמריקה דונלד טראמפ. איך יקראו לו בארץ בבחירות הבאות?
