חיפוש

המדריך לטראמפיסט: הצלחה של דונלד טראמפ תשנה לעד גם את הפוליטיקה בישראל

מיליארדר מסתורי, חד לשון, שנראה כאילו נרדם בטעות במכון שיזוף, מגיע משום מקום ומשתלט על סדר היום הפוליטי. הוא קונה כל מה שזז, מממן בעצמו את מסע הבחירות, מזנק בסקרים עוד ועוד, מנפץ בדרכו אקסיומות נצחיות במדע המדינה, מעליב את דרכו לצמרת.
זה לא הסיפור של דונלד טראמפ באמריקה 2016, אלא של ארקדי גאידמק בישראל 2007. תשע שנים, לך תזכור, אבל לכמה חודשים באמצע העשור שעבר סוחר הנשק נראה כמו הדבר הכי חם בפוליטיקה הישראלית. הליכוד עוד לא התאושש מההתנתקות ומהפילוג, קדימה והעבודה התרסקו אחרי מלחמת לבנון השנייה, ואל הואקום הזה השתחל המיליארדר המסתורי, חד הלשון. המאהל הזמני שהקים במרכז לתושבי הצפון המופצץ בלט במיוחד על רקע מחדל הטיפול בעורף. בסקר ערוץ 10 שנערך בחורף מפלגתו הוירטואלית קיבלה 14 מנדטים שזיכו אותה במקום השני הכללי. נתניהו נפגש עם גאידמק בחשאי כדי לשקול איחוד בין שתי המפלגות. המיליארדר עצמו קנה – פשוטו כמשמעו – שלושה ח"כים מסיעת הגמלאים, באמצעות משכורות וכלי רכב לבני משפחותיהם.
עד שהגיעו הבחירות לא נותר מגאידמק זכר. הוא התמודד בבחירות לראשות עיריית ירושלים וזכה בפחות מאחוז. לבחירות הכלליות לא זכה להגיע. אפילו הישראלים, חובבי מפלגות המצב-רוח, לא היו במצב רוח עד כדי כך פרוע.
כל הסיפור הארוך הזה נועד לתהות אם המועמדות של טראמפ היא בכלל סיפור כה מרעיש, חסר תקדים, כפי ששווק בחודשים האחרונים. כשנספרו הקולות באיווה הסתבר שלסחורה הרועשת, השמחה והחלולה של טראמפ יש הרבה פחות קונים בקלפי מאשר בסקרים טלפוניים לא מחייבים. במשך חודשים נראה היה שנמצא כאן צמח פוליטי מסוג חדש, והנה באשמורת השלישית באיווה הקפואה הוא התגלה כקיקיון.
זה חשוב, כיוון שגלי ההדף מהצלחה של טראמפ במירוץ הרפובליקני, אם תהיה כזו בכל זאת, יורגשו היטב בכל פינה של העולם הדמוקרטי. המיליארדר מהמגדלים איים בחודשים האחרונים לשבור את כוח הכבידה של הפוליטיקה המוכרת שלנו.
עד טראמפ היה מקובל לחשוב שרמות החופש של פוליטיקאי הולכות ויורדות ככל שהוא עולה בסולם. הבכירות מחייבת איפוק, תכנית סדורה ריסון וממלכתיות. טראמפ עלב במתחרים, החרים באופן חסר תקדים עימות טלויזיה וקילל חופשי-חופשי, אבל זינק בסקרים.
עד טראמפ היה מקובל לחשוב שפוליטיקאי זקוק לקשרים בממסד הפוליטי, לחברים בתקשורת ולפעילים. טראמפ מוקצה מחמת מיאוס במפלגה הדמוקרטית, נצלב על ידי פוקס ניוז וסי.אן.אן גם יחד ולא מאמין בעבודת רגליים, אבל הוביל בפער הולך וגדל.
וחשוב מכך: עד טראמפ היה מקובל להאמין בפוליטיקלי קורקט, אותו סט ערכים כתוב-למחצה, שכולל בין היתר: כבוד למערכת המשפט ולמוסדות המדינה, בריחה מאש מאבחנות עדתיות או מגדריות ושבועת אמונים לאמונה שבני כל הגזעים והמינים שווים. טראמפ הציע לאסור על מוסלמים להיכנס לאמריקה והשמיע התבטאויות מיזוגניות כלפי נשים, אבל כמעט הפך מועמד לנשיאות.
אם המגמה באיווה תימשך גם בניו המפשייר ובהמשך בסופר טיוזדיי, יתברר שהבוחרים ראו בטראמפ שעשועון עונתי, אבל מאחורי הפרגוד הם עדיין מחשיבים ערכים כמו אידיאולוגיה, מכובדות ועומק.
ובקצרה: אם טראמפ יזכה במועמדות, אז בחירות 2015 בישראל ייראו כמסיבת תה ויקטוריאנית לעומת הבחירות הבאות. דונלד מעליב ופוגע, דונלד מצפצף על מפלגתו, לדונלד אין מצע. דונלד בז לתקשורת. תהיה דונלד, יחשוב לעצמו כל מועמד סביר. האמריקנולוג הבכיר בישראל, בנימין נתניהו, עקב בעניין רב אחר הקמפיין המטורלל של טראמפ, וכמוהו, מן הסתם גם ליברמן, לפיד ובנט. אבל אם האוויר ימשיך לצאת מהבלון שלו, גם של סנדרס, ועל הבית הלבן יתחרו שני מועמדים משעממים ומהוגנים כקלינטון ורוביו יתברר שאולי עוד מוקדם לזרוק לפח את ספרי הלימוד במדע המדינה

שתפו:

קריאה נוספת

בצלאל סמוטריץ
המשך קריאה
טראמפ ופוטין
המשך קריאה
טראמפ ופרידמן
המשך קריאה