כשנתניהו הרעיף השבוע שבחים על שר הפנים הנכנס שלו, לא בטוח שהוא זכר מה קרה לפני חמש שנים, אבל די בטוח שדרעי לא שכח. בכנסת ה-18 פעל הליכוד בכל כוחו לקדם הצעת חוק לסיכול אריה דרעי. ציפי חוטובלי ויריב לוין היו חתומים על החוק, אבל מי שקידם אותו מאחורי הקלעים הייתה לשכת ראש הממשלה. נתניהו קיים אז קשר אמיץ, הדוק, עם יושב-ראש ש"ס דאז אלי ישי. נתניהו העדיף את ישי הימני על פני דרעי, שהבטיח באותם שנים לשבור שמאלה. הוא סבל גם מפוסט טראומה מהשת"פ האחרון עם דרעי, שהסתיים במהומת בראון-חברון. ובעיקר, הוא ראה בדרעי חלק ממה שהוא מכנה עד היום "כנופיית שלאף", יחד עם רמון וליברמן, זו שבביעותיו עלולה הייתה לקחת ממנו את השלטון.
"בהצעות חוק אלו", הטעימו לוין וחוטובלי דברי טעם, "אנו אומרים בצורה חדה ברורה ובהירה לכל נבחר ציבור אשר ניצל את הכוח והשררה בעת מילוי תפקידו כשליח ציבור – אינך רצוי בבית המחוקקים וברשות המבצעת. שובם של עבריינים לכנסת, פוגע בכבודה ומעצים את הדימוי השלילי של נבחרי הציבור".
בשני בערב לחצו נתניהו, חוטובלי, לוין ועוד 51 חברי כנסת על הכפתור הירוק, ואישרו את חזרתו של דרעי למשרד הפנים. לא רק הם השתנו, גם דרעי. ב-2011, אפוף שתיקה ציבורית של שנים, הוא עדיין נהנה מהילת הכל יכול, זה שאפילו הרשעה פלילית לא מנעה ממנו להדהים את הכנסת עם 17 מנדטים, להלך קסם על מאות אלפים. מאז חזר הוא חטף מכל כיוון, איבד ארבעים אחוז מכוחה של ש"ס ויחד איתם את הקסם. הוא כבר לא המנהיג הכלל-ישראלי שרצה להיות, זה שמקים קואליציות ומטיחן זו בזו; בסיבוב הנוכחי הוא מנהיג של מפלגה סקטוריאלית מצומקת ואפורה, השותף הטבעי הכי טבעי של נתניהו. הם גילו זה את זה מחדש והפעם כנראה לתמיד.
סקר "פגוש את העיתונות" גילה השבוע שדרעי הוא השר הכי פחות פופולרי בממשלה, עם 81% שמביעים חוסר שביעות רצון מתפקודו. כיוון שרוב הציבור לא בקיא ברפורמות במכסי המזון או בנעשה בתחום הפיקוח על מעונות היום, אין אלא להסיק שדרעי משלם בריבית קצוצה על חטאיו במילניום הקודם. מתנגדי המינוי יכולים להירגע: במובן הציבורי, אריה דרעי ממשיך עד היום לרצות את עונשו.
(פורסם ב"מקור ראשון")
