נתניהו מחזיק בשלטון בישראל בשיטה שבה נוחי דנקנר החזיק בעבר בכלכלה הישראלית: באמצעות פירמידת שליטה. דנקנר הביא מהבית מעט מאוד כסף, אבל בזכותם הוא החזיק בחברה אישית, שהייתה בעלת מניות הרוב באיידיבי, שהחזיקה בסלקום, שופרסל, מעריב ומה לא. וכך, בזכות כמה מאות מיליונים בודדים הוא שלט במיליארדים רבים.
ככה בדיוק פועל נתניהו: יש לו כיסי התנגדות רבים מאוד בליכוד, מהמתנחלים דרך מתפקדי חיים כץ ומי לא; אבל בין כל שאר בכירי המפלגה, הוא בכל זאת הפופולרי ביותר, מה שמבטיח לו את ראשות הליכוד כמעט ברציפות מאז 1993. הליכוד, בתורו, אינו מהווה אפילו מחצית מקולות הימין. בבחירות הקודמות, למשל, הוא מנה רק 18 חברים מתוך 61 ימניים; בסיבוב הנוכחי 30 מ-61 חברי הקואליציה. אבל הוא המפלגה הגדולה ביותר. הימין כולו זוכה לא פעם לפחות מחמישים אחוז מהקולות, אבל בגלל שהערבים מחוץ למשחק הוא שולט במדינה. זו פירמידת השליטה של נתניהו.
הניסיונות לנצח את נתניהו מתמקדים תמיד בתחתית הפירמידה, בבחירות הכלליות. אבל הם נכשלים לרוב, כי בבחירה בין ראש ממשלה מהימין או מהשמאל, רוב הציבור יעדיף את הימין, גם אם רוב הציבור, רוב הזמן, לפי רוב הסקרים, לא רוצה בו כראש ממשלה. בנט, בבחירות האחרונות, ניסה לתקוף את הפירמידה באמצעה: לרשת עם הבית היהודי את מקום הליכוד כמפלגה הגדולה בגוש. גם הניסיון הזה נכשל, והתברר ש"מחל" הוא מותג חזק משנראה היה.
הדרך האמיתית לנצח את נתניהו היא בצמרת הפירמידה, בליכוד עצמו. זו הסיבה שנתניהו מודאג מכל חצי-ערעור ורבע-לחשוש על מעמדו כיו"ר מפלגת השלטון. זו הסיבה שהוא מקדים פעם אחר פעם את הבחירות לראשות הליכוד; גם 13 שנה אחרי, הוא עדיין מלקק את פצעי ההפסד בפריימריז לאריאל שרון.
זו הסיבה שנתניהו נלחץ כל כך כשגילה לפני כמה שבועות ששני האויבים בנפש, גדעון סער וישראל כץ, מקדמים שניהם ביחד וכל אחד לחוד את מועמדותו של חיים כץ לראשות מרכז הליכוד. מה עושים שניים יחדיו שבשנים האחרונות לא נועדו מרוב תיעוב? נתניהו חשש שיושב ראש המרכז הטרי יעביר את התיקון שלפיו יו"ר מכהן יזדקק לשישים אחוז תמיכה. זה מהלך שהוא המקבילה הפוליטית של החוק לפירוק פירמידות השליטה: הוא ייתן תמריץ לכל בכירי הליכוד להתמודד. סער וכץ, ארדן וברקת, יעלון ומי לא. במירוץ רב משתתפים כזה נתניהו לא יצליח לעולם לעבור את הרף, ואחר כך יריבו כל אלה על ירושתו.
ולכן מנסה עכשיו נתניהו בכל כוחו להקדים את הפריימריז, לפני שנבחר יושב ראש חדש למרכז, לפני שסער וחבריו יכולים להיערך. זה לא עוד דיון משמים בשאלה מתי ייערכו בחירות שבהן ינצח ברוב סובייטי. מבחינת נתניהו, זה סלע קיומו. הליכוד הוא האיי.די.בי. שלו. ואם ינצח בהצבעה במרכז בשלישי הקרוב הוא לא יילך לכינוס נכסים עד 2023. נתניהו לא הפסיד הצבעה בליכוד מאז 2005, והוא מפעיל עכשיו את כל מאמציו כדי לשמור על הרצף. הסיכון בהפסד לא קטן, אבל יש מנגד סיכוי להביס בנוקאאוט אחד שלושה יריבים: לגדעון סער, שכבר הצהיר שלא יחזור לליכוד תחת נתניהו; לניר ברקת שפנטז על ירושתו; לישראל כץ שמשמש אופוזיציה פנימית בתקופה האחרונה; ולמרכז הליכוד, שנוא נפשו.
ויש עוד אירוע מעניין בשולי הדברים: במוצאי שבת ברבע לעשר, כשדבר הקדמת הפריימריז החל להתפרסם, נשאל נתניהו על ידי מקורבים איך יתמודד עם הטענות שבטח יעלו על כך שהוא עוסק בפוליטיקה בערב שבו נמשך טרור הסכינים ברעננה. טוב, לגבי זה עוד נראה, גיחך נתניהו גיחוך מסתורי. רבע שעה אחר כך, עשו את דרכם שני טילים בטיסה נמוכה מעל הכינרת, בדרכם מזרחה לדמשק.
(פורסם במקור ראשון)
