רגע מוזר קרה במוצאי שמחת תורה בעצרת-המחאה-הפגנת-התמיכה-הקפות-שניות של מתיישבי השומרון מול בית ראש הממשלה. בין שר לשר, ריקוד וריקוד קרא פתאום המנחה אל הבמה את רעייתו של מארגן האירוע, ראש מועצת שומרון יוסי דגן.
"היה לי חשוב להגיד כמה מילים בקצרה", אמרה הגברת הראשונה של השומרון. "ביום שישי לפנות בוקר לאחר הלילה הנורא יוסי חזר הביתה מפורק ואמר שהוא לא מתכוון לחזור לאחר הלוויה. אני והילדים נתנו לו מיד את ברכתנו. יוסי היקר, יש כאן מאבק שצריך להכריע בו. אנחנו גאים בך מאוד ואנחנו מאחוריך, ייקח כמה זמן שייקח".
יוסי דגן הוא פוליטיקאי צעיר למדי, בקושי חודשיים בתפקידו כראש מועצת שומרון. איך בתוך שישים יום בלבד הוא סיגל לעצמו מניירות שאפילו למשפחת נתניהו לקח כמעט עשרים שנה לאמץ? האם טקסטים דומים נשמעו פעם מאשתו של חנן פורת באחת העצרות נגד אוסלו? מישהו ראה פעם את את רבקה חבר חורזת חמשירים לבעלה זמביש בכיכר פאריז? זו עצרת למען בטחון המתיישבים או חיים שכאלה ליוסי דגן?
ההתנהלות של ראש מועצת שומרון הטרי מעוררת תהיות לא מהיום. כיד ימינו של קודמו גרשון מסיקה, עבריין שחיתות על פי הודאתו שלו, הוא נקט בקו כוחני כלפי כל מי שלא התיישר עם תכניותיו השאפתניות. השבוע דיווח העיתונאי עקיבא נוביק שדגן תבע – וקיבל – את מחיקת הלוגו של מועצת יש"ע מכל כרזה רשמית בעצרת או במאהל המחאה. עיתונאים העידו שהגדיר את דני דיין ונפתלי בנט "גרועים יותר משמאלנים". הרושם הוא שלפעמים מתרחש אצלו עירוב מצער בין האינטרסים של ההתיישבות לאינטרסים האישיים. זה טבעי: כשבחור צעיר מחזיק כמו מריונטות את צמרת הליכוד בזכות כמה אלפי מתפקדים, כששרים מתייצבים לפקודתך נגד ראש הממשלה, שכרון הכוח יכול לבלבל גם מנוסים ממנו.
