שניים מיועציו של ראש הממשלה צלצלו בתחילת השבוע לאחד מבכירי יש עתיד. דרך הטלפון, הם הניחו על השולחן הצעה: תיק החוץ ליאיר לפיד, שלושה תיקים למפלגה ושתי ועדות בכנסת. הבכיר צלצל מיד ללפיד. זה היה בערב שלפני פגישתו עם בנימין נתניהו. בפעם האחרונה שלפיד נקרא למשרד ראש הממשלה זה היה כדי לסלקו ממנה. עכשיו זה כדי לצרפו. מי שפגש פעם בנתניהו מכיר את ההמהום, מעין-מלמול מעין-רטינה, כשנתניהו לא רוצה להגיב למה שאומר היושב מולו או כשהוא רוצה להגיד משהו בלי להגיד.
ובכן, נתניהו ישב מול לפיד והמהם כה וכה. זה נמשך עד שלפיד גאל אותו מהמהומיו. אין שום סיכוי שנשב בממשלה, אמר, והתעניין בשלומו של אבנר נתניהו בצבא.
מה גורם לראש הממשלה ליזום פניה חסרת סיכוי ליו״ר יש עתיד? האם זה הייאוש? או אולי הניסיון להוכיח פומבית שהוא מבקש להרחיב את הממשלה? שותפו הבכיר, משה כחלון, ממשיך להבהיר לו בשיחות סגורות שלא ימשיך לאורך זמן בממשלת 61. ייתכן שזו דרכו להוכיח שהתאמץ.
עם כל הכבוד לאלקין המתוסכל, קרא החולה או סמוטריץ׳ המאיים, תוחלת חייה של הממשלה תיקבע אך ורק בהתאם לכחלון. אם ייכשל בהעברת תקציב בסתיו הקרוב זה עלול להיות לא רק סוף הממשלה אלא גם סופה של "כולנו". השבוע האחרון לא בישר לו טובות: יוזמת דחיית אישור התקציב שהוא זקוק לה כמו אוויר לנשימה כמעט נפלה בגלל מריבה פנים ליכודית על ״משרד״ האסטרטגיה ו״תיק״ ירושלים. אחר כך הגיע הפיגוע התדמיתי של הזיגזג בנושא הגז. ב-12 השנים שהוא פוליטיקאי, זה היה רגע השפל התדמיתי העמוק ביותר. התפקיד כפוי הטובה שאליו נכנס לפני שבועיים מזמן הזדמנויות לרגעי שפל עמוקים מאלה.
רוח הסערה של נתניהו
המצב הרעוע של הממשלה רק מהדהד עוד יותר כל שגיאה של שר האוצר. כולם מזהים שהוא החוליה החלשה בקואליציה, מזהים ולוחצים. כרגע אין לו לאן ללכת – ממשלה חלופית בכנסת אין, ובחירות אחרי שפירקת ממשלה לא מסתמנות כאפשרות מלבבת. אבל מה יקרה אם בעוד חצי שנה כחלון יחליט ללחוץ על כיסא המפלט ולחבור לעוד כוכב זוהר במיל׳ ושר אוצר מותקף, ההוא שדחה השבוע הצעה להתמנות לשר החוץ?
לקראת כישלון מאמצי הרחבת הממשלה ועל רקע החריקות הצורמות בממשלה, נתניהו מסביר לכחלון שאלה בסך הכל חבלי לידה, אבל גם הוא יודע שאולי זה עלול להיות גם חבל התליה של ממשלתו.
הכנסת משותקת, הקואליציה צולעת, אבל אדם אחד דוהר קדימה בכל הכוח. בעשרת הימים הראשונים של הקדנציה נתניהו התיז את ראשם של שני מנכ״לים, קיבל החלטה שמשמעותה עשויה להיות סגירת ערוץ 10, הביא למעשה להתפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים ואסף אליו את רשות השידור. זו התנהלות חריגה מאוד לראש ממשלה שהקוד הגנטי שלו כלל יחס של כבוד לפקידות הבכירה וזהירות מופלגת כלפי מוקדי כוח כמו האליטות, האקדמיה והתקשורת.
מה השתנה פתאום? צרות הממשלה לא תואמת את נחרצותו, אולי דורסנותו, של העומד בראשה. המינוי של נאמנו מומו פילבר למנכ״ל משרד התקשורת ונאמנו השני דורי גולד למנכ״ל משרד החוץ מלמדים אחת משתיים: או שהוא חושב שהקדנציה תהיה קצרצרה וכדאי להחליט מהר, או להפך, שהתמיכה הציבורית מאפשרת לו לשלוט לעוד זמן רב כמו שתמיד רצה אבל לא ממש העז.
רוח הסערה של נתניהו עומדת בניגוד להיסוס הדיכאוני של רוב שריו. חלקם הגדול לא מינו עדיין מנכ״ל מטעמם, אולי מתוך הערכה שאין הרבה טעם בשביל כמה חודשים. דווקא נתניהו, שהואשם תמיד בפסיביות ודחיית החלטות, חדור רוח קרב. ייתכן שהוא החליט לשלוט בדיוק כשזה כבר לא כל כך מתאפשר.
