השופלים של רון חולדאי עלו על גדות הירקון בקיץ 2007. בתום שנתיים מאבק הצליח רון חולדאי להרוס את אולם אוסישקין, מגרש הכדורסל הביתי של הפועל תל-אביב, בטענה שהוא מפגע תברואתי וסביבתי. עצרות מחאה סוערות, לעתים אלימות, התארגנו בקבוצה נגד המהלך. מאז ועד עצם היום הזה לא הוזמן חולדאי לשום אירוע של קבוצת הכדורסל מעירו, אפילו לא לחגיגות הדאבל של קבוצת הכדורגל. כשהזמין את עצמו לאירוע חנוכת האולם החדש התייצבה בשולי האירוע עצרת אוהדים קולנית, בלתי מנומסת בעליל. כשכבר הגיע פעם לדרבי נאלץ לשמוע שיר שלא כדאי לצטט כאן.
אבל הכתומים הם לא האדומים. השבוע, במלאות עשור להתנתקות מגוש קטיף, הזמינה מועצת יש"ע את האלוף במיל' גרשון הכהן להיות אורח הכבוד בכנס שנועד למנוע את ההתנתקויות הבאות, שיבוצעו על-ידי הגרשון הכהנים הבאים. בניגוד לדימוי, אין ציבור מנומס יותר מאשר השדרה המרכזית של המתנחלים. הוא רק צמא לקצת סימפטיה. בטח כשמדובר בהכהן, אלוף עתיר מלל, שילוב של פילוסוף, אוגדונר וקומונר. ניטשה בצריח.
לכאורה, הכהן אינו המקבילה הכתומה של חולדאי אלא של נהג השופל. רק לכאורה. מינויו על ידי שרון ושלוחיו למפקד ההתנתקות לא נבע מכישורי השדה או מעומק השכלתו, אלא מהביוגרפיה הדתית-לאומית שלו. שרון רצה – והצליח – לשבץ בכל מוקדי העקירה חובשי כיפה ותומכי ימין. הוא הציע את תפקיד מנכ"ל מנהלת ההתנתקות לעתניאל שנלר (שסירב, רק כדי להשתבץ אחר כך ברשימת קדימה כיחצ"ן נלהב של עקירת עשרות יישובים במסגרת ההתכנסות). במקומו מונה לתפקיד איש הקיבוץ הדתי יונתן בשיא. הכהן, בוגר נתיב מאיר, לא היסס לרגע. במובן הזה הטיעון של הכהן – עם כל סיבובי האגודל המתבקשים – שהמשימה הייתה מתבצעת בכל מקרה, אינו נכון. צה"ל לא היה משופע אז בקצינים ימניים שומרי מצוות.
בניגוד לרושם שנוצר, האלוף במיל' אינו מתחרט עד לרגע זה על הפיקוד על מבצע העקירה. הוא המשיך לשווק השבוע שילוב מוזר של לכתחילה בדיעבדית; מן התלהבות למלא פקודה בחוסר התלהבות. בתשובה לשאלה של קלמן ליבסקינד ב'גלי ישראל' אם היה חוזר היום על הפינוי השיב השבוע בתהייה בסגנון: "האם אפשר לטבול פעמיים באותו נהר", מה שהעלה את התהייה הפילוסופית האם אפשר יהיה פעם אחת לקבל מהכהן תשובה ישירה על משהו.
במקום זאת, מפקד ההתנתקות מספר לעצמו סיפור דמיוני שבו הוא אחד מנפגעי הפינוי. בראיון מרתק לרועי שרון בערוץ 10 הוא סיפר על השמחות המשפחתיות שאליהן הוא לא מוזמן, וחתם בסיפור הבא: "ביציאה מהגוש בא אליי חנן פורת ז"ל ושאל: 'מה עשית לנו'. עניתי לחנן: 'מה עשית לי?'" שחזר הכהן, והסביר שתפקודם הלקוי של מנהיגי הימין בכפר מימון מנע את סיכול ההתנתקות וגזר עליו לבצע את הפינוי.
קו המחשבה המתקרבן, שמאשים את המפונים בסבלם, לא נעצר בהכהן. בניסיון לתרץ את מצג השווא שלכל מתיישב יש פתרון האשים יונתן בשיא השבוע את עקורי הגוש במצבם הנורא בקראווילות: "אתה יכול לפנות בכוח, אתה לא יכול ליישב בכוח. מאחר שהם הסכימו לדבר רק אחרי ההתנתקות – זה התעכב". גם פורום החווה למד מההצלחה: דוברו של שרון, אסי שריב, סיפר ש"היום של פינוי כפר דרום היה לו מאוד מאוד קשה נפשית". להזעיק פסיכולוג ממנהלת סל"ע?
גרשון הכהן הוא טרגדיה. מ-42 שנות שירות צבאי תזכור לו ההיסטוריה דווקא את מה שהוא מנסה לשכוח, השבוע המהביל שבין תשעה באב לט"ו באב בחולות גוש קטיף. בשלל הסבריו, כולל על במת מועצת יש"ע, הוא הוכיח השבוע שעומק אינטלקטואלי לא מגיע תמיד עם יושר אינטלקטואלי.
