חיפוש

ציפי לבני על פרשת דרכים

באחד מדיוני הקבינט של ימי 'צוק איתן' הגיעה פתאום הידיעה על הפסקת הטיסות הזרות לנתב"ג. לא נורא, ניחמה השרה ציפי לבני בסרקזם את השרים והקצינים הנרעשים, ממילא אחרי המבצע הזה אף אחד מאיתנו לא יוכל לטוס לחו"ל.

בימים האחרונים ארזה שרת המשפטים את המזוודה ואת בעלה והמריאה לנופש באי יווני מבודד. בהנחה שלא תיעצר שם – כפי שזממו לעשות לה הבריטים אך לפני ארבע שנים – יהיה לה הרבה זמן להרהורים נוגים.

המבצע האחרון סיבך את לבני עם האמריקנים. הבית הלבן ראה בה את האדם האחרון בממשלת ישראל שעוד אפשר לדבר איתו, אך שרת המשפטים הייתה ממובילי הקו שדחה על הסף את טיוטת קרי להפסקת האש, ולמעשה הוציא את וושינגטון מהמשחק. בבוקר למחרת לבני גילתה שהשותפות עם רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון התאדתה: ראש הממשלה ושר הביטחון מיהרו לחזלש את הקריאות למשא ומתן עם אבו-מאזן, ולבני גילתה שהאופק המדיני של נתניהו, שבו תלתה תקוות כה רבות, הוא אדום ויגע למדי.

הד לתסכול של לבני נשמע בהתבטאויות חריפות נגד נתניהו, שהזכירו לפרקים את תקופתה כיו"ר האופוזיציה. האם בקרוב תשוב לשם? מה תעשה לבני באוקטובר הקרוב, כשתגלה עם חידוש הכנסת עוד תוכניות בנייה, עוד הלאמת אדמות, עוד התבטאויות מדיניות של ראש ממשלה שמנסה לחזור אל הבסיס הפוליטי שעזב במבצע?

אבל מילא היא: מה יעשה עמיר פרץ, שסולד מהקיצוצים הרוחביים הבלתי נגמרים שפוגעים בעיקר בשכבות החלשות? האם הוא ירסק את הקריירה הפוליטית שלו בישיבה בממשלה עם הקפיטליסטים של הימין וחבורת הפודלים שמכונה בטעות "שרי יש עתיד"? מה יעשה עמרם מצנע, שרק מחפש דרך לעזוב את הקואליציה שאליה נקלע בטעות לפני שנה ורבע?

לכן, לא מפתיע שבימים האחרונים התחדשו שוב המגעים הבלתי נגמרים להקמת גוש מרכז-שמאל, מערך שינסה איכשהו להדיח את הימין מהשלטון. תנאי בסיסי לגוש כזה הוא שכל המפלגות שיגבשו אותו יהיו יחד באופוזיציה או בקואליציה.

הצטרפות של יצחק (בוז'י) הרצוג לממשלה לא עומדת לפי שעה על הפרק. האם עזיבה של לבני כן? "כשאחליט שאין לי מה לעשות שם, אומר זאת בקול ברור", היא אמרה השבוע למקורביה.

דילמת הפריימריס

19 באוקטובר הוא היום הכי חשוב בלוח השנה הפוליטי – זה היום שאחרי החגים. אם במועד הזה נתניהו ימשיך לשמור על מצב סביר פלוס בסקרים, היכונו למהלך הפוליטי הבא שלו: ניסיון להקדים את הבחירות המקדימות לראשות הליכוד.

ההיגיון במהלך הוא כזה: המצב בסקרים הכלליים תמיד משפיע גם על המצב בליכוד פנימה; יעלון כבר לא ירוץ מול נתניהו, תאומו הסיאמי הטרי. אם גדעון סער ירוץ, יתאחדו מאחורי ראש הממשלה שאר בכירי הליכוד – לא כל כך מאהבת נתניהו כמו מתוך רצון ליירט את בן דורם. מתפקדי המפלגה מעולם לא הדיחו יושב ראש תנועה מכהן. אין סיבה שיעשו זאת גם הפעם, עם כל כעסם על נתניהו.

החיסרון הוא שהמפתחות להקדמת הפריימריס כבר לא בכיסו של נתניהו. בראש מרכז הליכוד עומד אחד, דני דנון, עם זיכרון ארוך ופנקס פתוח. די לו שידרוש הצבעה חשאית על הצעה להקדים את הבחירות הפנימיות, וראש הממשלה יהיה מצוי בסכנת הפסד ממשית. נתניהו פוחד מהצבעות חשאיות כמו שניצול צונמי פוחד ממים: מה הפלא שהוא החל לחרוש את הארץ, והפעם לא בסיורים ביטחוניים אלא במפגשים עם חברי מרכז שכבר שנים לא זכו לראות את זיו פניו?

חידת המגדלים

במסע השיווק של הישגי 'צוק איתן' מוקדש מקום של כבוד לתמונתם של רבי הקומות בעזה קורסים בזה אחר זה מהפצצות חיל האוויר – תמונה שזירזה את חמאס לחתור לסיום הלוחמה. ראש הממשלה כבר העלה אותם אחרי נפילתם לדרגת "מגדלי טרור". במוצאי השבת האחרונה, אחרי שהשתבח בהישג בריאיון לערוץ 2, הקשו המראיינים על נתניהו מדוע אם כך לא הורה על הפצצתם מיד. לנתניהו היה הסבר: "צה"ל הלם בחמאס בצורה פנטסטית, ואחרי שהשמדנו להם מאות עמדות הם התקבצו לתוך המגדלים".

גורם פוליטי ששמע את הדברים ביקש להפנות את תשומת לבנו לקושי לוגי מסוים בטיעון הזה. אם הפצצת מגדלי הטרור התעכבה כדי שבכירי חמאס "יתקבצו לתוך המגדלים", מדוע בעצם הופעל על רבי הקומות נוהל 'הקש בגג'? האם מחבלים לא שומעים נקישות בגג? ואם ברחו, למה בעצם היה צורך להמתין שבעה שבועות? מפקדות חמאס ריקות במגדלים אפשר היה להפציץ כבר בימים הראשונים, מבלי לחכות שהמחבלים יתקבצו ויתפזרו. למה לא להגיד את האמת הפשוטה – והיא שהממשלה, צה"ל והיועצים המשפטיים איחרו להפעיל את הנשק המורלי שובר השוויון הזה?

סקר טוב לימין

3 הערות על סקר 'מקור ראשון' לסיכום המבצע וסקרי השבוע האחרון:

  1. גוש הימין-חרדים, אם עוד יש כזה בכלל, רושם התחזקות דרמטית מאז המבצע. מי שמאוכזב מהממשלה, מאוכזב כנראה מימין ולא משמאל. בחסות המלחמה, דווקא אחרי הפרֵדה הטראומתית של הליכוד וישראל ביתנו, מתגשמת נבואתו הנושנה של ארתור פינקלשטיין ושתיהן קוצרות יחדיו יבול של 43 מנדטים. בין שלוש המפלגות הגדולות אין אף נציגה לשמאל או למרכז; מפלגת העבודה של הרצוג ממשיכה בצלילה האיטית לכיוון החד-ספרתי. כדי לדעת אם זה שינוי אסטרטגי או מצב רוח חולף, כדאי לבחון בקרוב אם גם בעמדות המדיניות – תמיכה בפתרון שתי המדינות, התנגדות לנסיגות ואמון באבו-מאזן – חל שינוי יסודי בדעת הקהל.
  2. האיום האסטרטגי על שלטונו של נתניהו אורב בעיקר מכיוונו של משה כחלון. רשימתו העתידית נועדה להיות מפלגת האווירה הראשונה בדור האחרון שהיא תוצרת הימין. הסקרים האחרונים מעידים שבמקום להביא קולות מהימין שמאלה, כחלון עושה בינתיים את ההפך: הוא גוזל שמונה מנדטים מהעבודה, מהתנועה, מקדימה וממרצ, אבל בחשבון הסופי לא גוזל אפילו מנדט אחד מהימין. יכול להיות שכחלון הבין זאת ראשון: אביר הליכוד בדימוס במגעים עם שלל דמויות יוניות, והתבטא לא מזמן נגד המצע המדיני הנוקשה של מפלגת הולדתו. זה לא הליכוד שהכרתי, הוא קונן, אבל תנועתו היא כנראה כן מפלגת הטרנד מהסוג שאנחנו מכירים היטב.

3. בסקרים אחרים שפורסמו השבוע חלה היסטוריה קטנה: לראשונה מזה רבע מאה, יהדות התורה משיגה יותר מנדטים מש"ס. עצרת הזיכרון הריקה למחצה לרב עובדיה יוסף בשבוע שעבר העידה על עומק המצוקה שבה נמצאת המפלגה שייסד: השבוע נאלצו שם לבטל עצרת דומה באצטדיון רמת-גן, מחשש שביציעים יהיו יותר קרחות מאשר כיפות שחורות. כאשר תסתיים רשמית שנת האבל על המרן, ובהנחה שהמצב העגום לא ישתפר, יחל הסיבוב השלישי – והמכריע בהחלט – בין אלי ישי ואריה דרעי. לא בטוח שאחריו יהיה על מה לריב.

שתפו:

קריאה נוספת

נתניהו והוכשטיין
המשך קריאה
בצלאל סמוטריץ
המשך קריאה
טראמפ ופוטין
המשך קריאה