ביקום מקביל, יאיר לפיד סיים השבוע אירוח לבבי של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, עבד מול משרד החוץ התורכי על רנסנס ביחסים, העניק שלושה ראיונות לרשתות הבינלאומיות ופתח יומן כדי לתאם את ביקוריו הקרובים בחו"ל. אבל ביקום הנוכחי, זה שכפה עליו המשא ומתן הקואליציוני, לפיד קבור עכשיו במסדרונות האוצר המדכאים, עמל על תקציב שפופולריות לא תהיה אחד ממאפייניו הבולטים.
מילא שכל ההתחלות קשות; במקרה המסוים מאוד של המשרד, השר והתקופה הללו, ההתחלה היא הכול. בעוד מאה ימים פחות או יותר, כאשר תקציב 2013 יאושר, מורשת לפיד כבר תעוצב במידה רבה, עם מעט מאוד פתח לשינויים.
לפי ההדלפות הראשונות והחלקיות, בכלל לא בטוח שהתקציב הקרוב יהיה זה של לפיד. הוא נשמע דומה מדי – כמעט זהה – לתוכניות שהאוצר הדליף ערב הבחירות. ביטול קרנות ההשתלמות, קיצוץ עמוק בקצבאות והעלאת מס ערך מוסף – כל אלה צעדים שבשבילם לא צריך שר אוצר. קיצוצי אוטומט. "אנחנו לא בימין ולא בשמאל הכלכלי", שב לפיד ואמר, אבל כל הצעדים לקוחים מספרי ההדרכה של הימין העמוק.
במידה רבה, זה קורה מכיוון שלפיד מגיע לתפקידו כשהוא נוח לעיצוב. "אנחנו מוכנים להילחם על עמדותינו", הצהיר יו"ר 'יש עתיד' בסרטון המפורסם שבו השווה את עצמו למשה רבנו – או יותר נכון, את משה רבנו אליו. אבל עיון במצע תנועתו לא מגלה כלל מהן העמדות האלה. יש תשע נקודות בפרק העוסק בחברה וכלכלה, אבל אפילו לא התייחסות אחת לשאלה הכלכלית היסודית ביותר: יותר מס הכנסה או פחות? הדבר דומה לפוליטיקאי שיפרסם מצע מדיני מפורט, רק בלי העניין הקטן של תמיכה או התנגדות למדינה פלשתינית.
אם לפיד לא ידפוק על השולחן, התקציב הקרוב עלול לדרוס חלק נכבד מהנושאים שבשמם זכה בבחירות האחרונות ב-19 מנדטים. לפי דיווח ב'דה-מארקר' שלשום, חלק נכבד מהמלצות ועדת טרכטנברג עלול להתבטל במסגרת הקיצוצים המתוכננים; לפי דיווח ב'ידיעות אחרונות', נשקלת העלאה של מס ערך מוסף והמס על הדלק – וגרוע מכך: בכירי האוצר כבר התריעו שצעדי הצנע הקרובים יובילו לעליית מחירי הדיור. מס הערך המוסף, הדלק והדיור כיכבו בתרשים הפצצה המפורסם והיעיל כל כך מבית היוצר של סרטוני התעמולה של לפיד.
בתוך שבועיים-שלושה תמונת הגזרות תחל להתבהר. שר האוצר החדש יגיע אליה עם גיבוי תקשורתי יחסי – בטח בהשוואה לזה של קודמיו, עם גיבוי פוליטי משמעותי ועם נכונות ראויה לציון לעבוד קשה. מצד שני, ממתינה לו האופוזיציה ואגפים נכבדים בעיתונות הכלכלית. הוא השווה את עצמו למשה רבנו, והם כבר יעשו מהתקציב שלו גזרות פרעה.
זה משילות, זה?
הפער בין התשדירים למציאות ניבט גם מהפרק בהסכמים הקואליציוניים של 'הליכוד' ושותפותיו, העוסק בשינוי שיטת הממשל. אם זיגמונד פרויד היה מנסה לאבחן את מצבו הנפשי של כותב הפרק, הוא היה מגיע למסקנה שמדובר באדם חרדתי במיוחד, חולה שליטה, מודאג וגם קצת מבולבל.
מבולבל, מכיוון שבסופו של דבר אין בהסכמים הקואליציוניים אף שינוי של שיטת הממשל, רק אוסף מן הגורן ומן היקב של שינויי חקיקה שעוד יחוללו סערות. ספינת הדגל של המהלך – הענקת ראשות הממשלה לראש המפלגה הגדולה – סוכלה על ידי מפלגות הימין. כך נותרנו עם העלאת אחוז החסימה ל-4 אחוזים, מהלך שלא יקדם במילימטר את היציבות השלטונית ורק יוביל לגידול משמעותי בכוחם של המצביעים הערביים עם האיחוד הבלתי-נמנע בין 'בל"ד', 'רע"ם-תע"ל' ו'חד"ש'.
החלק המדאיג יותר נעוץ בהצעות שנועדו להביא ל"הגברת המשילות": הפלת ממשלה רק ברוב מיוחס של 65 ח"כים שיתמכו בממשלה חלופית – וחמור מכך: העובדה שאי-אישורו של תקציב לא יביא להפלת הממשלה.
רק לשם הדוגמה: דמיינו שבעוד חודשיים מהיום, על רקע סכסוך חמור בין לפיד לבנימין נתניהו, תפרוש 'יש עתיד' מהממשלה, ובמקביל הח"כים עמרם מצנע ודוד צור יתפלגו מ'התנועה' של ציפי לבני ויותירו את הקואליציה עם 56 ח"כים בלבד. ממשלה קטנה כזו לא תוכל להעביר תקציב, אבל גם לא תוכל ליפול. מדי יום שני תביע בה הכנסת אי אמון מהדהד ברוב של 64-56 ובימי רביעי האופוזיציה תחגוג בחוקים פרטיים, אבל הממשלה תמשיך להתקיים כמו מת-חי במשך זמן רב. המדינה תתנהל ב-2015 על סמך תקציב לא רלוונטי שהועבר ב-2010, הכלכלה תקרוס, האמון בפוליטיקה הישראלית יתרסק – והכול בזכות הרפורמה בשיטת הממשל.
אם ככה נראית משילות, כיצד נראה חוסר משילות?
הבטחות סרק
קריאה במצע לפיד מגלה עוד כמה הבטחות לא ממומשות: "'יש עתיד' תפעל לביטולם של שורת משרדים", נכתב במצע המפורט. ואלו הם? המשרד לעניינים אסטרטגיים (לא בוטל), משרד ההסברה והתפוצות (בוטל רק חלקית), המשרד לפיתוח הנגב והגליל (לא בוטל), המשרד לענייני גמלאים (לא בוטל, להפך: קיבל שר במשרה מלאה), המשרד לשיתוף פעולה אזורי (חי וקיים), המשרד לענייני מודיעין (יתפקד כמשרד עצמאי תחת השר שטייניץ) ומשרד המדע והטכנולוגיה. לא רק שהאחרון לא בוטל אלא שהוא גם קיבל שר מיוחד: יעקב פרי, חבר גאה במפלגת 'יש עתיד'.
רמת-גן והחוק הנורבגי
מההסכמים הקואליציוניים נעדרה גם ההבטחה של 'הליכוד ביתנו' ליישם את החוק הנורווגי, זה שיאפשר לשרים להתפטר מהכנסת לטובת הבאים ברשימה ולחזור אליה אם כהונתם בממשלה תיפסק. לפיד ונפתלי בנט התנגדו למהלך: לפיד, מכיוון שלא הקדיש יותר מדי מחשבה לשיבוץ העשירייה השלישית שלו; בנט התנגד לכך מכיוון שהדבר יגדיל את כוחה של 'תקומה' ברשימתו לחמישה ח"כים.
עם זאת, אביגדור ליברמן עדיין מאוכזב מהעובדה ששניים מנאמניו, הח"כים לשעבר אלכס מילר וליאון ליטינצקי, נותרו מחוץ לכנסת. הוא החליט לנדב שניים משריו, כנראה עוזי לנדאו ויאיר שמיר, להתפטר מהכנסת כדי לפנות מקום.
יש שתי בעיות עם היוזמה הזו – עם אלה שאמורים להיכנס ואלה שאמורים לצאת. ליברמן עצמו בטח הזכיר לחבריו כיצד התפטר פעם מהכנסת כדי לפנות מקום לח"כ אליעזר צ'יטה כהן, אבל לנדאו ושמיר זוכרים בוודאי גם את סוף הסיפור: את העובדה שאחרי פיטוריו מממשלתו של אריאל שרון, ליברמן מצא את עצמו מחוץ למערכת הפוליטית במשך שנתיים. הם גם זוכרים שכך קרה בעבר לשרים יצחק לוי ומתן וילנאי, ואת העובדה ששאול מופז תפקד כשר ביטחון נכה בגלל שלא כיהן כחבר כנסת. דרישה להתפטרותם מהכנסת תהפוך אותם לפוליטיקאים על תנאי. לפיכך, מותר להעריך שתמיכתם של שמיר ולנדאו בהחלת החוק הנורווגי על עצמם זהה בערך לתמיכתם בהסכמי אוסלו.
ועכשיו לאלה שמתחממים על הקווים: מילר וליטינצקי ממוקמים במקומות ה-33 וה-34 בהתאמה. בינם לבין הארץ המובטחת ניצב כרמל שאמה, הח"כ שנפלט מרשימת 'הליכוד' לכנסת ופותח בימים אלה במרוץ לראשות עיריית רמת-גן. עם כל הכבוד למילר, ליברמן לא מתכוון לקצץ בשבילו את סיעתה של 'ישראל ביתנו' לעשרה בלבד. הוא קיווה שאחד משרי 'הליכוד' יישלח לשגרירות מפנקת בחו"ל ויפנה מקום לשאמה, אבל זה לא קרה. לכן, התוכנית תוקפא עד הבחירות המוניציפליות, בעוד יותר מחצי שנה, או עד ששאמה יצהיר סופית שאין בכוונתו להתמודד לכנסת. ועד אז, ליברמן גדול.
