יממה לפני ששוטרים לחצו על הפעמונים בדלתם של בכירי ישראל ביתנו, התגבשה בליכוד אסטרטגיית הבחירות: תוקפים רק את הרצוג ולבני, ורק על הנושא המדיני. זה או ביבי הימני או הצמד השמאלני, נקבע המסר. קו הסברה הגיוני בסך הכול, עם חיסרון אחד: הוא לא תוקף ישירות את ליברמן וכחלון. איך תיקחו מאיווט קולות, נשאל בשלישי בערב בכיר מאוד בליכוד. עם איווט, כחכח הבכיר במסתוריות, כדאי להמתין קצת.
הוא כבר ידע את מה שהתחיל להתגלגל בקבוצות וואטסאפ בימים האחרונים – גל שמועות שמקורו עשוי להתברר כשיבוש חקירה – שישראל ביתנו תעמוד במרכז חקירה משטרתית גם בבחירות לכנסת ה-20. גם פאינה קירשנבאום ידעה. מפיקה של תכנית רדיו התקשרה אליה יממה תמימה לפני שהפרשה התפרסמה, לברר אם נעצרה כבר. קירשנבאום המנומסת התעניינה בתגובה במה מדובר.
דבר מוזר קרה לאביגדור ליברמן: מאז שנכנס לתפקידו כמנכ"ל משרד רה"מ, ב-1996, במשך 17 שנה, לא עבר עליו יום אחד ללא חקירות. במסיבת עיתונאים אמר פעם שמבחינתו, חקירה פלילית זה כמו מזג אוויר – זה מופיע בעיתון בכל יום, ולא משנה דבר. ואז, בבוקר אחד בשלהי 2013, כל זה נגמר: התיק הגדול נסגר מחוסר ראיות, ובית משפט בירושלים זיכה אותו פה אחד מהתיק הקטן. ליברמן, שהמרדף המשטרתי בן הדור הביא לו סימפטיה מיש"ע ועד לשכונות העולים בראשון לציון, מצא עצמו פתאום ללא דמון נגדו. המשטרה נכנעה, פרקליטות המדינה התקפלה, ויו"ר ישראל ביתנו קיבל בחזרה את תיק החוץ, אבל בלי תדמית הנרדף.
בשנה האחרונה, אחרי שניער מעצמו דור שלם של חקירות ותיקים סגורים, ליברמן מצא את עצמו בתוך מחנה ימין צפוף ותפוס. בנט הפך למגן הקיצוני-ימני, נתניהו ביצר את מעמדו כמנהיג הבלתי מעורער של המחנה; וליברמן נשאר עם מצע נאמנות-אזרחות אפקטיבי אבל קצת מיושן, ועם תכנית מדינית מורכבת – הימין לא אוהב את מרכיב הנסיגות שבה, והשמאל את מרכיב העברת האוכלוסין.
וכך, מנץ טורף הפך ליברמן בחלק מהחישובים לחבר במחנה היונים הצחורות. זה עוול למדיניות של ליברמן, שלא השתנתה מאז שהוציא את ספרו "האמת שלי ב-2004". מי שמדווח בכותרות ראשיות על "תכנית שלום חדשה" של ישראל ביתנו לא קרא שכבר לפני עשור ליברמן תמך בהחזרת שטחים; ומי שמזדעק על הטרנספריסט הנורא מתעלם מהעובדה שזה חלק ממצע ישראל ביתנו מאז הקמתה.
העניין הוא, שהמסרים המורכבים האלה לא יושבים טוב על ליברמן. גם בלי קשר לחקירה קשה לשווק אותם, בטח לפוליטיקאי שבנה את הקריירה שלו על העיקרון של "דבר חזק". השעון המשטרתי עובד הרבה יותר לאט מהלו"ז של ועדת הבחירות המרכזית; אין שום סיכוי שהחקירה הנוכחית, תיק 242, תסתיים לפני 17 במארס. ליברמן יזדקק לאסטרטגיה יעילה מאוד, כמו זו שבה בנה אימפריה פוליטית יש מאין, כדי להמשיך להיות ממליך המלכים של הפוליטיקה הישראלית.
כחלון יסדר
תכירו את המספר שיככב כאן אחרי הבחירות הקרובות: 55. כשאחרון קולות החיילים ייספר, נשיא המדינה ראובן ריבלין יידרש להטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך. זה שיקול דעת רחב, רחב מאוד, שמדיר שינה מעיניו של בנימין נתניהו. נתניהו לא ישן גם ערב הבחירות הקודמות, ובאלה שלפניהן, כשבבית הנשיא ישב שמעון פרס. לכן הוא דאג מראש ל-61 ח"כים שימליצו עליו, דבר שמנע מהנשיא לעשות מה שרצה באמת: להטיל את הרכבת הממשלה על אדם אחר.
61 קולות אין הפעם בכיס של נתניהו, אבל ספק אם הוא צריך אותם. חברי הכנסת הערבים, 11–12 לפי הסקרים, לא ישבו בשום ממשלה. לכן, המלצה שלהם כמוה כהמלצה של טבעוני על מסעדת סטייקים ארגנטינאית: לא רלוונטית לכלום. בהיעדרם, בנק הח"כים האמיתי שמסוגל לשבת בקואליציה עומד על 108. זה אומר שנתניהו צריך 55 כדי לקבל את הרכבת הממשלה. לפי כל הסקרים, יחד עם החרדים והבית היהודי הוא מגרד את המספר הזה, אבל לא מגיע אליו.
ובקיצור, הכול מתכנס למשה כחלון. יו"ר 'כולנו' מוקף בחבורה גדלה והולכת של אנשים, שכמעט אין להם דבר במשותף: יש שם פרסומאים תל-אביבים ופעילי שכונות, קרובי משפחה ויועצי סקרים, אנשי שמאל ואנשי ימין. תכונה אחת משותפת כמעט לכולם: הם מתעבים את בנימין נתניהו. ככל שזה תלוי בהם, הוא לא ימשיך אחרי הבחירות להיות ראש ממשלת ישראל. האיבה שהם חשים כלפי ראש הממשלה לא נוגעת בהכרח למשנתו המדינית, אלא להתנהלותו האישית. בכיר אחד במפלגה נשמע אומר: "כל אחד, כולל האיש שהולך מולך ברחוב, יתפקד טוב יותר מביבי כראש ממשלה". שני אמר: "נתניהו תוקע את המדינה בכל תחום". שלישי התבטא במילים שעדיף לא לצטט בעיתון. "כמעט כולנו בצמרת כולנו נשמח להמליץ על אדם אחר", מסכם מקורב לכחלון. ככל הידוע, נכון לעכשיו, זו גם עמדתו של המנהיג.
האם על שיחה דומה הסתמך יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, כשהצהיר בביטחון רב שנתניהו לא יכהן יותר כראש הממשלה? האם לפיד, כחלון וליברמן אכן סיכמו ביניהם שימליצו על מי מביניהם שישיג הכי הרבה מנדטים?
שנאה היא כוח חשוב בפוליטיקה; יודע זאת נתניהו, ששנאה עזה חיסלה את ממשלתו היוצאת בדמי ימיה. אבל יש עוד שיקולים. אם תוצאות הבחירות האחרונות יהיו דומות לסקרים האחרונים – וספק גדול אם כך יהיה – כחלון כנראה יעדיף את נתניהו: כמי שרוצה להציג הישגים לציבור, עדיף לו להיות שר אוצר רב-השפעה בממשלת ימין-ליברמן-כחלון יציבה והומוגנית יחסית, מאשר ראש ממשלה בקואליציה מגוחכת, שבע-מפלגתית, שמשתרעת ממרצ ועד ליברמן, מלפיד ועד החרדים. אבל הקולות שנשמעים מסביבתו צריכים להדאיג את נתניהו, להדאיג מאוד.
מבצע יונתן
פרישתו של ח"כ יוני שטבון מהבית היהודי אל 'העם איתנו' של אלי ישי מעמידה באור חדש את כהונתו היוצאת. חבר הכנסת שהאשים את בנט ואנשיו בהיעדר רגישות חברתית לא נצפה לאורך כל הכהונה בוועדת העבודה והרווחה. רשמית הוא היה חבר קבוע, מעשית, בשנתיים האחרונות הוא לא טרח להגיע כמעט לאף אחת ממאות הישיבות של הוועדה הכי חברתית בכנסת.
מילא זה, יו"ר תנועת 'רעננים' נכנס לפוליטיקה כדי לקדם את האחדות בציונות הדתית, ובשם אותה אחדות פרש מהמפלגה, כי כידוע, מה יותר מאחד מפילוג קטן?
שטבון, רק בן 35, צעיר מכדי לפתח אמנזיה כה מתקדמת. לפני ארבעה חודשים בלבד התנגד לחוקת בנט. לצד דגל החרד"לות הלגיטימי לחלוטין הוא נופף גם בדגל הדמוקרטיה: "מדובר על חוקה שמבקשת לנתק את הציבור מלבחור את נבחריו", אמר בראיון ללונדון וקירשנבאום ביוני האחרון. "מנהיג חזק נותן את הכוח לציבור, לא מחשק את עצמו. מפלגות שהפכו להיות שלטון יחיד התפרקו. מפלגות שלא נותנות את הכוח לציבור הן מפלגות חלשות שמתפרקות. תחשוב על מנהיג שפוחד לתת לציבור את הכוח, לתת פריימריז… אסור לוותר על הציבור אף פעם. מי שיוותר על הציבור זה כמו בלון שמתנפח מתנפח, בסוף בסיכה קטנה הוא מתפוצץ".
בספטמבר, בראיון אחר, הוא כבר הצהיר על עצמו: "אני דמוקרט גדול… הנוסח (של החוקה) הוא שלטון יחיד, הוא דיקטטורה של רצון של יו"ר המפלגה לייצר רשימה שהוא קובע את פניה… צריך לייצר מערכת שמאפשרת לציבור לבחור, כדאי שבאמת נקבל מפלגה דמוקרטית, רחבה וגדולה ששומרת על הערכים שלה, ולא מפלגה דיקטטורית". השבוע, בחיוך צחור ומבויש, הוא כבר התנוסס על הפוסטרים של המפלגה הלא דמוקרטית של אלי ישי.
ח"כ שטבון מסר בתגובה: "הבית היהודי קיבל החלטה להפוך למפלגת ימין כללית. זו כבר לא שאלה של שיטת בחירות אלא של דרך. ברגע שהבחירה היא בין דרך לשיטת בחירה אני בוחר בדרך. מאחל לבית היהודי הצלחה רבה, הצלחתם היא הצלחתי".
(פורסם במקור ראשון)
