חסר גוש ללירה

איך סייעו אנשי השטח של הליכוד לרע״מ וסיבכו את נתניהו * כיצד מתכוננים אנשי תקווה חדשה למכבש הקואליציוני ששועט לכיוונם * מי מהתפרנים הפוליטיים יצליח לתפור לבנט חליפה אטרקטיבית * ומה משותף להורוביץ ובן-גביר

טעות דגימה

בשלוש לפנות בוקר של יום הבחירות, כששני הגושים קרטעו סביב שישים המנדטים, סיכם בנימין נתניהו את מסע הבחירות של הליכוד: "ראשי המדינה היחידים ששרדו את הקורונה בבחירות היו ג'סינדה ארדרן מניו־זילנד, ואני". אכן, נתניהו לא סיים כמו טראמפ: בניגוד לחלק מהתחזיות, 2020 לא הפכה ל־1973 החדשה, שנה שבה אירוע מטלטל את המדינה, מפרמט את הפוליטיקה שלה ושולח את ההנהגה הביתה. במהלך מחצית ממערכת הבחירות הצטוו אזרחי ישראל להישאר בבתים – ונתניהו עדיין נשאר בבלפור. הליכוד תרם מנדטים לציונות הדתית, אך הגוש גדל. 

אבל ראש ממשלת ניו־זילנד ניצחה את הקורונה, נתניהו סיים איתה בתיקו. שלושים אלף קולות חסרו לו, על פי החישובים, כדי להרכיב ממשלת ימין "על מלא", ולהיפטר מהצורך בציד עריקים. הם חסרו לו בגלל שלושה אירועים בימי הקמפיין האחרונים. 

השגיאה העיקרית של נתניהו היא הלחץ המוגזם שהפעיל על נפתלי בנט, בניסיון להעביר את מצביעיו לסמוטריץ'. אנשי ימינה העבירו לו מסרים להרפות קצת, אך הוא בשלו. התוצאה הייתה אותו שידור כניעה מבוהל של בנט בערוץ 20, יממה וחצי לפני פתיחת הקלפיות, שבו הצהיר על מחויבות מעשית לנתניהו. תוך חצי שעה הבינו בימינה את גודל האסון מבחינתם, ולא חזרו על ההתחייבות בראיונות המחרת. אבל גם אם רק חצי מנדט הלך כתוצאה מכך לכחול לבן או לתקווה חדשה, התוצאה הייתה אובדן הרוב הגושי.

עניין שני, שדובר פחות, היה קריסתן המפוארת של שתי האפליקציות שבאמצעותן ניהל הליכוד את יום הבחירות. כמעט כל אסטרטגיית הבחירות של המפלגה נשענה על פעילות השטח, וזו – על היישומים. הליכוד השקיע משאבים אדירים באופרציה, ואפילו שיתף בנתונים את ש"ס והציונות הדתית. תוצאת הקריסה הייתה שבלוק נתניהו התהלך ביום הבחירות כסומא, לא יודע את מי להביא מהבית ומי כבר הצביע.

השלישי הוא אולי הסמלי מכולם. את הקולות שאפשרו לרע"מ לעבור את אחוז החסימה ולמנוע מנתניהו את שישים ואחד המנדטים שהיו פותרים את רוב צרותיו העניק, מסתבר, דווקא הליכוד. פקחי המפלגה התפרסו בקרוב לאלפיים קלפיות ערביות ברחבי הארץ. סכלו כל זיוף, שיננו להם מהמטה. והם סיכלו. בסוף יום הבחירות, כשבמטה המפלגה האיסלמית התפרצו חגיגות שמחה, הגיע הדיווח אל הליכוד: ב־120 מקרים נבלמו ניסיונות לגרוע קולות מרע"מ ולהעבירם למשותפת.

במקום זר פרחים, שולחת עכשיו רע"מ לנתניהו סל דרישות. ההנחה הסבירה היא שתשמש לליכוד מגן ולא חרב: לא אצבעות להקמת ממשלת מיעוט בלתי אפשרית, ראשונה בתולדות המדינה שתושבע ללא רוב בכנסת, אלא גוש חוסם לממשלה חלופית. ויש עוד אפשרות: האיום העיקרי על נתניהו כרגע הוא כניסתו האפשרית של גנץ לראשות הממשלה בחודש נובמבר. מה יקרה אם מנסור עבאס יסייע לבטל את חוק הרוטציה? לנתניהו זה יעזור, את הפקק אולי יחלץ, ואף אחד, מלפיד ועד בנט, לא ממש יצטער.

רץ נגד הרוח

הסקר היחיד שערך גדעון סער לפני הקמת מפלגתו החדשה נערך באוגוסט האחרון. הוא ניבא למפלגתו, התיאורטית אז, אחד־עשר מנדטים, הרבה פחות מכפי שניבאו לה הסקרים לאורך רוב מערכת הבחירות האחרונה. הוא יצא לדרך ביודעו שלא יהיה, כנראה, המפלגה הגדולה מול הליכוד.

אפילו ביחס לציפיות הריאליות האלה, התגלו תוצאות הבחירות כאכזבה רבתי. תקווה חדשה תהיה אחת הסיעות הקטנות בכנסת, ולו נערכו הבחירות באיחור של כמה ימים, ייתכן שכלל לא הייתה עוברת את אחוז החסימה.

הקריסה של הימין הלא־ביביסטי, בנט וסער, מזכירה מאוד את הניסיון הקודם לסלק את יושב־ראש הליכוד. ב־2002 הכריז בנימין נתניהו על ריצה מול אריאל שרון על ראשות התנועה. אלה היו ימים אדומים של מחבלים מתאבדים ומאות הרוגים, ונתניהו טען ששרון נכשל בהגנה על אזרחי ישראל. רק שבין ההכרזה לבין הפריימריז יצאה ממשלת שרון למבצע חומת מגן. מחבלים עדיין התפוצצו, לרבות ביום הבחירות עצמו, אבל מתפקדי הליכוד העניקו לשרון אמון ברוב גדול כמי שנאבק בטרור.

כשם שנתניהו לא זיהה אז שהאסטרטגיה שלו פגת־תוקף, כשלו גם בנט וסער בהבנה שכיוון הרוח התחלף. הם התמקדו בכישלון הממשלה בזמן שמחלקות הקורונה מתרוקנות והמסעדות מתמלאות. ביום הבחירות איש כבר לא זכר שבחוץ השתוללה פעם מגיפה. 

גם לו נמשכה הקורונה, ספק אם סער היה מצליח. הצליעה של מפלגתו מזכירה שהמקצוע "פוליטיקה" מקפל בתוכו שני תת־תחומים שונים בתכלית: הראשון הוא יכולת תמרון בתוך מסדרונות הכנסת, ובזה סער ואלקין נותנים פייט צמוד לנתניהו עצמו. השני הוא יכולת לסחוף קהלים רחבים ולנהל קמפיין. זה לא התקיים בתקווה חדשה. אין דין פריימריז בקרב כמה רבבות פעילים שבהם אפשר לגעת אישית ובין מסע בחירות ארצי עם מיליוני מצביעים שמחפשים כריזמה, קשר אישי, אולי גם ניסיון בטחוני.

תוצאות הבחירות מייעדות לסער תפקיד אחר משדמיין:  לא את ראשות הממשלה אלא הנהלת הקואליציה. מהתוצאות הבלתי אפשריות הוא ואלקין – שניהם יו"ר קואליציה בעבר – יצטרכו לרקוח ממשלה בלי נתניהו, כנראה בראשות בנט. האלטרנטיבה גרועה: תקווה חדשה לא תעז לרוץ לבדה בבחירות חמישיות.  

אני יודע מה מחכה לי בבית הכנסת, אמר השבוע זאב אלקין. כל הלחץ הימני להקמת ממשלה יופעל עליו, על שרן השכל ועל יפעת שאשא ביטון. כדי להוריד ממנו, הבהיר מיוזמתו בציוץ שאין שום סיכוי שיחזור לליכוד. אבל המכבש יכבוש, בתקווה שמישהו יימעך.

כיסא בלי כיסוי

הטלפון של נפתלי בנט צלצל, ממספר חסום, בעשר שלושים ושבע, במוצאי הבחירות. על הקו חיכה ראש הממשלה. רק כמה ימים קודם לכן עוד תכנן ביקור בית בהפתעה, עכשיו, מנומס בהרבה, התקשר לבקש פגישה. זו הייתה שיחה קורקטית וקצרה. אם בנט נפגע עמוקות מנתניהו, לא נתן לזה רמז.

עבור יושב־ראש ימינה אלה הטובים שבזמנים והרעים שבזמנים: מצד אחד הוא הצליח, אחרי שישה נסיונות, לגבש כוח פוליטי עצמאי, לגמרי שלו, בלי תכתיבים מאיש. שבעה מנדטים הם נכס יקר המציאות שאותו הוא יכול להוון עד כדי ראשות הממשלה ממחנה הרק־לא־ביבי, או נכסים מפליגים בצד השני: ממלא מקום ראש הממשלה, שר הביטחון, כניסה לליכוד ומתפקדים. ההנחה היא שחברות בליכוד עם כוח משמעותי יאפשר לו להתמודד על ירושת נתניהו ולמצוא סוף סוף מקום יציב אחרי שמונה שנות טלטלה.

מהצד השני ספק גדול אם האפשרויות האלה עשויות להתקיים. מחנה השינוי, מיתוג עדכני לגוש רופף שמשתרע מאיילת שקד ועד אחמד טיבי, אינו יכול להקים ממשלה בלי תמיכה של מפלגה ערבית אחת לפחות. ואילו למחנה נתניהו אין שום טעם להצטרף כל עוד לא הושגה תמיכת רע"מ או עריקים.

הסיכון גדול יותר מהסיכוי: בשבוע הבא יידרש בנט למסור לנשיא על מי הוא ממליץ להרכיב ממשלה. אם ימליץ על נתניהו, יאבד כל סיכוי להביא בבחירות הבאות ולו קול אחד מהמרכז. אם יילך עם יריביו, יימחק בימין. הוא יכול להמליץ על עצמו אבל עלול להתבזות. ייתכן גם שבסוף לא ימליץ על איש. אבל אין לו שום מרחב לטעות. מי שהחל בחירות בעשרים מנדטים וסיים בשבעה, יודע היטב איך עלולות להסתיים בחירות שהחלו בשבעה מנדטים.

השאלה העיקרית היא אם המיאוס שהוא חש כלפי נתניהו גובר על הימניות שלו. לימינה יש עניין מיוחד לפזר אובך סביב החלטתו הצפויה, כדי להעלות את מחירו. העניין הוא שכיסי שני הצדדים מרוקנים. לפיד ושותפיו היו מוכנים להעניק לו את ראשות הממשלה, אבל ממשלה אין. ונתניהו לא מוכן לשלם ברוטציה, כאילו יש לו בכלל קואליציה בכיס. שני תפרנים מנסים לקנות עכשיו את המונה ליזה.

הציבור האסטרטגי

הסקר האחרון של ישראל בכר, לשעבר היועץ האסטרטגי של נתניהו וגנץ ואבי אסטרטגיית הגושים, יכול היה לחסוך את תוצאות האמת: ערב לפני הבחירות היו שם כשישים מנדטים לגוש הימין, התחזקות משמעותית של מרצ וסמוטריץ', רע"מ עוברת על הגחון וסער בצלילה.

"אני לא זוכר בחירות כאלה דרמטיות שבהם הבוחרים במודע השתמשו בשיקול הרציונלי ופחות בשיקולים של הזדהות עם המפלגה או רעיונותיה", מסביר בכר. לפי הנתונים שלו, ארבעים אחוז ממצביעי הורביץ וממצביעי סמוטריץ' הסבירו את החלטתם ברצון לחזק את הגוש. "התמיכה במרצ איננה בגלל שהציבור מסכים להחלטות בית הדין בהאג ובציונות הדתית לא בגלל הרעיונות של בן גביר. אתה פשוט רואה עד כמה הפך הבוחר הישראלי לאסטרטג. המשמעות היא שההישג של שתי המפלגות, לכאורה הגדול זה שנים, איננו שייך להן. אלמלא השיקול הגושי, הן לא היו עוברות את אחוז החסימה. בבחירות נוספות שתיהן בסכנת מחיקה".

הרצון להקטנת ההשפעה החרדית, שדובר לאורך הבחירות, עניין בקלפי רק עשרה אחוז מהציבור. את הנתח העיקרי שלהם לקח לפיד, ורק אחר כך ליברמן. חלקם, במפתיע, הצביע בכלל ליכוד: תמיכתם בנתניהו גברה על סלידתם מדרעי וליצמן. בכלל, מפתיע עד כמה לא חלה כמעט שום תנודה גושית: מנדט וחצי של הליכוד עבר לסער, מנדט ערבי עבר לליכוד, וזהו. "האסטרטגיה של הליכוד הייתה זריקה בכתף וכסף בכיס. מהבחינה הזו הוא הצליח להכיל את אירוע הקורונה שאיים עליו, אבל המשמעות היא שבבחירות חמישיות, שישיות או שביעיות יהיה לליכוד קשה מאוד, בלשון המעטה, להשיג את הרוב שהוא מחפש עוד מ־2019".

בבחירות כה מחנאיות, אין פלא שהמפלגה היחידה שסירבה להזדהות גושית, ימינה, כורסמה קשות. בכר חושב שבנט צריך להודות למזלו הטוב: מחצית ממצביעיו תמכו בו בגלל המסר הכלכלי. המסקנה של בכר ברורה: אילולא סינגפור, בנט היה נשאר ברעננה.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי