מוביל או גרוטאה
האם בשבוע הבא יהיו לישראל גם ראש ממשלה חדש וגם נשיא חדש? נפתלי בנט, האיש שהכל שוב תלוי בו, הוא הגרסה הפוליטית לביטקוין: מטבע עובר לסוחר שרושם תנודות פראיות: בתוך שנתיים הפך מח"כ לשעבר לשר ביטחון, משר ביטחון לחבר זוטר באופוזיציה, מהאופוזיציה אל עשרים ומשהו מנדטים בסקרים, ומשם להתרסקות בקלפיות. ורק בחודש האחרון הפך מראש הממשלה הבא לגרוטאה פוליטית. עכשיו הוא, בו זמנית, גם גרוטאה וגם המועמד המוביל לעמוד בראש הממשלה הבאה.
והכל תלוי בו: בניגוד למה שמשוכנע נתניהו, בנט לא החליט סופית להקים ממשלה עם לפיד. אבל בניגוד למה שאמר בנט עצמו לפני שבועיים, האפשרות להקים את הקואליציה הזו קיימת. סדר העניינים הוא כזה: אם יש אפשרות להקים ממשלת ימין, בנט לא יוכל לומר לא. אבל ממשלה כזו עדיין נראית כאפשרות קלושה. מה שנותר מימין, בינתיים, הוא שריון ברשימת הליכוד.
בנט חושש, והבהיר זאת במו"מ, שנתניהו ישתמש בו ויזרוק: רגע לפני סגירת הרשימות הוא יחזור בו מההסכם לשריון בנט ושקד ברשימתו-שלו, וישלח את שנואי נפשו לפנסיה מוקדמת. איש מחברי הליכוד לא יתנגד: גם כך, שבעת השריונים המתוכננים קשים להם כספחת. יש גם ויכוח שטרם הוכרע: כולם מסכימים שהשביעייה תשוריין במקומות ריאליים. רק שבנט מעריך את הכוח של הרשימה המשותפת ב-32 בלבד.
אני לא עומד בהבטחות לשריונים? התקומם נתניהו. בכל הנוגע לרשימה, קיימתי כל מה שהבטחתי, ומעבר: אנשי כולנו של משה כחלון משוריינים זה שלוש כנסות ברשימת הליכוד, אף שהוא כבר עושה מיליונים בעולם העסקי. אורלי לוי קיבלה שריון כהכרת תודה על סיועה לסכל ממשלת מרכז-שמאל אשתקד. אם זה הנימוק של בנט ללכת לממשלת לפיד, סימן שהוא מראש תכנן ללכת לשם ורק מחפש תירוץ.
ההחלטה הדרמטית תיפול עוד לפני תום המנדט של לפיד: האם להודיע לנשיא שעלה בידי השניים להקים ממשלה, או להיטמע בתוך הליכוד ולקוות לממשלה עם תקווה חדשה או חלקים ממנה. יו"ר ימינה מבין היטב שאם לא יחליט, ערכו יירד דרמטית בשני הצדדים ברגע שהמנדט יפקע. אין לו שום כוונה להיות האדם הראשון שהתאבד פעמיים בקפיצה מאותו המגדל.
החנון והחנונים
מה עובר בראשו של חבר כנסת, בעשר השניות שמאחורי הפרגוד? קודם כל, הרצון לפנות מהדרך בכיר במפלגתו ולשפר את סיכוייו-שלו להיבחר לכנסת הבאה. השיקול הזה לא יהיה קיים ברביעי הקרוב, שכן שני המועמדים לנשיאות אינם בכנסת. שנית, הרצון לנקום, במועמד או במפלגה ששלחה אותו. גם זה לא יקרה הפעם: באופן חסר תקדים, אף מפלגה לא תומכת רשמית במועמד. שניהם מעוררים בעיקר רגשות חיוביים, ולא סוחבים שובל שונאים עם זכות הצבעה (היי, שלי).
ועל כן השיקול העיקרי הוא הרצון להחזיק את נשיא המדינה על החיוג המהיר בטלפון. לא מזיק שיש חבר במשכן נשיאי ישראל. לרוב הח"כים מטעמי יוקרה, לאחרים מסיבות פרקטיות יותר: הן במטה של יצחק הרצוג והן בזה של מרים פרץ יש אגף לא רשמי למבקשי חנינות פוטנציאליים. וכאלה, למרבה הצער לא חסרים בכנסת הנוכחית, עתירת החשודים והנאשמים.
זה מירוץ שקט יותר מהצפוי והרבה פחות נקי משנראה. פרץ אומרת בפגישות שהרצוג נולד עם כפית זהב בפה, ומציעה את הברירה: בית נשיא חילוני או בית נשיאה שומרת שבת (תוך שכחת העובדה שזהו נכדו של רב ראשי מיתולוגי). הרצוג מצידו מבהיר לשומעיו שפרץ איננה כשירה לתפקיד. היא תיפגש עם ביידן?
במטה פרץ בונים על כך שפרעות תשפ"א יסייעו להם באופן לא צפוי: הם הבחינו שאיש מחברי הכנסת הערבים לא חתם לאף מועמד, מחאה נגד המדינה. אם יימנעו גם בהצבעה עצמה, המשמעות היא סיבוב שני מפתיע מול הרצוג, שבסיומו, כך הם מקווים, היא תנצח. ספק אם יש לכך על מה להתבסס: רוב מוחלט של הנציגים הערבים מתכוונים להצביע, ולהצביע הרצוג. כולם לא רוצים לראות מתנחלת בבית הנשיא, חלקם מתנגדים למבצעי צה"ל שבהם נפלו שני בניה של פרץ, וחלקם פשוט שומרים על קשרים ארוכי שנים עם מי שעד לפני ארבע שנים היה מנהיג גוש המרכז-שמאל.
גם הנושא העדתי והמגדרי נוכח, ועוד איך נוכח. בחלוקה גסה אפשר לקבוע שרוב מוחלט של המרכז-שמאל עם הרצוג, ורוב משמעותי של הימין עם פרץ. אלה ביש עתיד ובכחול לבן ששוקלים הצבעה עבור פרץ עושים זאת על רקע הלחץ המופעל עליהם ועליהן, לתמוך באישה מזרחית. הרצוג מצידו נהנה מתמיכה מוצקה ביהדות התורה האשכנזית, וממצביעים לא מעטים בימינה ובציונות הדתית.
הקונצנזוס בכנסת הוא שהרצוג מוביל בבטחה, על אף תקלות השבוע האחרון, מהתבטאותו הבלתי-נשיאותית שנחשפה במשפט נתניהו ועד לשמועות על עסקת החנינה לראש הממשלה. ובכל זאת המתח בכנסת גואה, בגלל סנסציית תרחיש פרס-קצב בשנת 2000: גם אז מועמד מסורתי ימני שנתפס חסר סיכוי הדהים את המועמד המוביל, על רקע הצבעה מסיבית עדתית, בחשכת הפרגוד. במובן הזה, ובזה בלבד, פרץ רוצה לשחזר את נשיאותו של משה קצב.
מה באמת קרה בשייח ג׳ראח?
עוד בטרם התפוצץ ושתק הטיל האחרון, כבר נוסח באופוזיציה הישראלית, בתקשורת העברית ובקהילה הבינלאומית כתב אישום חריף נגד שניים על אחריותם להתלקחות: איתמר בן-גביר ובנימין נתניהו. הראשון במעשה, בכניסה הפומבית לשכונת שייח ג'ראח שלכאורה התסיסה את האווירה; השני במחדל, באי-מניעת האירוע הנפיץ. הראשון בגלל אידיאולוגיה קיצונית, השני בשל מניעים ציניים. מאחורי חלק מהתדרוכים עומד המפכ"ל החדש קובי שבתאי. המניע ברור: הפלת האשמה על אחרים. מאחורי רוב ההתבטאויות עומדים עיתונאים ופוליטיקאים. גם המניע שלהם ברור.
מה באמת קרה בשייח ג'ראח? הנה הרשומון, מבוסס על ראיות חפציות.
לאורך השבוע שקדם ליום ירושלים האווירה בשכונת שייח ג'ראח – הלא היא שמעון הצדיק – הלכה והסלימה. קומץ המשפחות היהודיות שמתגוררות בבניין ברחוב עותמאן בן עפאן דיווחו על התנכלויות, יידוי אבנים, הצתות ומכות מצד שכניהן הערבים. הן גם התלוננו שהמשטרה ומג"ב אינן מוכנות להיכנס לרחוב, אף שבסיס מג"ב ממוקם במרחק דקה וחצי נסיעה.
ביום חמישי, שישה במאי ב-7:30 בערב, נכנס ח"כ בן-גביר לשכונה, מקים לשכה מאולתרת בפתח הבניין המאוכלסה ביהודים. מתוקף תפקידו, הוא לווה באבטחה משטרתית מוגברת. המטרה המוצהרת: להפוך את השוטרים שאיתו לתגבורת מלאכותית שתגן על יהודי השכונה עד שתוצב אבטחת קבע.
בשעה 21:01 התקשר אליו בכיר בלשכת ראש הממשלה. "מחר יום שישי נפיץ", אמר, "אני מבקש ממך לעזוב". בן-גביר: "אתה לא מבין מה קורה כאן, ילדים מותקפים, נשים. אם המשטרה תקבל את ההוראה הנכונה תאמין לי שאני מעדיף להיות עם אשתי בבית".
ב-21:30 שלח בן-גביר לבכיר סרטונים של מתקפות על יהודים. "אני מבקש בקשה מאוד מאוד צנועה, שתקום כאן בוטקה קבועה של מג"ב עד סוף החג (עיד אל פיטר). אם יש בוטקה אני עוזב".
הבכיר השיב: "ואם נתחייב להגביר את הנוכחות המשטרתית?"
בן גביר: "זה סתם סיפורים, אחרי שאני אעזוב לא יהיה שום נוכחות (השגיאה במקור), המשטרה כאן עכשיו כי הם מבינים שאם חבר כנסת ייפגע זו משמעות בינלאומית".
"אני סוגר עם המפכ"ל שבראשון הוא מזמין לפגישה אצלו", הבטיח הבכיר. "אל תערבבו אותי בפגישות", השיב בן-גביר.
עוד 42 דקות חלפו, והטלפון שוב צלצל. "הנוכחות שלך שם זה חומר נפץ חבל לך על הזמן", אמרו מלשכת רה"מ. "אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, מכבד אותך מלב אל לב, מבקש ממך, תעזוב את המקום. המשטרה אמרה שעושים פעולות מודיעיניות".
"מסבנים אתכם", השיב בן גביר. "אני מביא את הילדים לשבת, אשתי עושה אחלה קובה. תבין, כאשר אני כאן יש משטרה, כאשר אני לא כאן התושבים מופקרים".
"אנחנו לא יכולים לדאוג לבוטקה", השיבו מלשכת רה"מ.
"ירדתי מבוטקה", ענה בן-גביר. "תשימו גזיבו (יריעת הצללה, ע.ס.). אפילו גזיבו לא, רק נוכחות קבועה".
"המפכ"ל דיבר איתי", אמר הבכיר. "הוא לא מוכן. תן 48 שעות למשטרה. תעזור לי לגמור את הסרט הזה". בן גביר השיב: "ארבעה שוטרים ועזרתי לך. אני לוקח בחשבון שיגידו שהתקפלתי. אין לי בעיה שיהיה לכם קרדיט. בוא תעשה את הבדיקה אם יש נוכחות קבועה".
לא הכרתי אותך ככזה עקשן, אמר הבכיר כשראש הממשלה ברקע.
בן גביר: "בטח שכן, תזכור את העקשנות שלי במועד ג' (כשלא פרש על אף הפצרות נתניהו). לא ביקשתי גאולה, לא בית מקדש, לא עונש מוות למחבלים. אם לשמור על שכונה אתם לא מסוגלים, מה כן?"
ב-22:36, אחרי שיחה של לשכת נתניהו עם המפכ"ל, שוב טלפון: "שבתאי מתחייב חד משמעית להגביר את הנוכחות והביטחון מהרגע שאתה עוזב את המקום. השר יזמן אותך לפגישה. עשית את שלך. ואם השוטרים יתקפלו, אחרי כמה דקות תחזור".
בן גביר רתח: "זה הרי הטענה של סער נגדכם, שאתם מבטיחים ולא מקיימים. אני שומע אותך ופשוט צובט את עצמי. למה המפכ"ל מתנגד"?
"כי הוא מרגיש שכבודו נפגע שטוענים שאין ביטחון", הגיעה התשובה. "אל תרמוס את כבוד המפכ"ל. אם מבטיחים לך נוכחות משטרתית קבועה ל-72 שעות אתה יוצא"?
כן, אני יוצא, הבטיח בן-גביר.
ב-23:25 חזרו מלשכת רה"מ עם תשובה עגומה:" המפכ"ל לא מוכן לשמוע. הוא יכול להתחייב על אבטחה אזורית אבל לא ספציפית". מאז השיחה האחרונה, עדכן בן-גביר, היו אירועים של הצתת רכב וירי.
מה נעשה, אמר הבכיר בלשכה, המפכ"ל נפגע ממך באופן אישי.
בארבע לפנות בבוקר, בין חמישי לשישי, הודיעו השוטרים שמאבטחים את בן-גביר שיעזבו אותו, בהוראה מלמעלה. העוזר הפרלמנטרי שלו צילם סרטון. צפיתי בו שלשום: שתדע לך, אמר בן-גביר למפקד, אם יקרה כאן לח"כ משהו זה על אחריותך. השוטר חזר כעבור כמה דקות.
למחרת ב-9:09 בבוקר הגיע הטלפון המיוחל: "המפכ"ל התחייב, מעכשיו יהיו פה שוטרים דרך קבע. כעבור חמש דקות, ב-9:14, סימס בן-גביר: "אני יוצא".
לשכת ראש הממשלה משתקפת מחילופי הדברים האלה כגוף מבוהל, חפץ שקט תעשייתי ומגיב, לא יוזם. ככה לא נראית מזימה מקיאוויליסטית להצתת המזרח התיכון. בן-גביר, בין אם אוהבים אותו או סולדים ממנו, נראה כמי שביקש להביא להגברת ההגנה על יהודים בשמעון הצדיק, לא כמי שנכנס לשכונה במטרה להתסיס את ערביי שייח ג'ראח. המהומות בשכונה החלו עוד בטרם הציב בה את לשכתו, ונמשכו אחרי שפירק ציוד. המשטרה מצטיירת כאן כפי שילמדו בשבוע שלאחר מכן על בשרם יהודי לוד, עכו, רמלה ויפו: לא מבינה את הסכנה, עסוק במשחקי כבוד ושליטה במקום בתפקידו, הגנה על אזרחים. לפחות אגף אחד של פיקוד המשטרה יקבל צל"ש על פרעות תשפ"א: אגף הדוברות.
