דילמת האסיר
סוף־סוף, הודעה היסטורית של אגודת ישראל בעד גיוס לצבא: "אחר שהובטחו כל הדרישות לשמירת הדת במחנות המתפקדים, קדושת השבת, מאכלי כשרות ויצירת אווירה דתית על ידי הקמת חטיבות מיוחדות לצעירים חרדים, קורא מרכז אגודת ישראל לכל איש ואיש להתייצב במפקד לשירות העם, זאת לנוכח הסכנות המחמירות והולכות מיום ליום על ידי צוררים אשר אמרו לכו ונכחידם". כמה חבל שהיא אכן היסטורית – זאת אומרת, ממש מזמן, במלחמת העצמאות. המובאה הזו מופיעה בספרו החדש של שמואל רוזנר, "בעניין החרדים", שעוסק בשאלת יחסי ישראל והחברה החרדית.
רוזנר לא מטיל את האשמה במצב על החרדים, אלא על המדינה. "בהחלטה לשחרר את לומדי התורה משירות, צה"ל הפך למי שבפועל מגייס בחורים לישיבות, משטרה צבאית שדואגת שהחרדים יישבו בישיבה", אבחן. אחר כך תהה מה היה קורה לו קהילת האמיש היתה צומחת במהירות מסחררת, משתלבת בפוליטיקה ומנסה לקבוע כללים שיכתיבו לשאר האמריקנים, למשל להוריד מהכביש את המכוניות ולהעביר את כל האוכלוסייה לכרכרות.
החרדים אינם מבקשים להוריד מכוניות מהכביש בשבת, אבל בפועל זה קורה יותר ויותר במובלעות החרדיות ההולכות וגדלות. איך תיראה המדינה כאשר שליש מהאזרחים יהיו חרדים? ומי ישלם עבור הכבישים ועבור התחבורה הציבורית? יהודי ממוצע שאינו חרדי, קובע הספר, משלם היום בערך 3,500 שקלים בחודש כדי לאפשר קיום ופרנסה בכבוד ליהודי חרדי שאינו עובד. כמה זה יהיה בעוד כמה שנים?
הטיעון העיקרי נגד הסטטיסטיקה הזו הוא שבכל מקום בעולם העשירים מממנים את העניים. ההבדל, מסביר רוזנר, הוא שרק בישראל העוני הוא תוצאה של בחירה – גם של החרדים וגם של המחוקק: "בחרדים המדינה תומכת בידיעה שיישארו במעגל העוני, לא כדי שייצאו ממנו".
השנתיים האחרונות מאז המלחמה חידדו בעיקר את שאלת הגיוס לצבא, כאשר הציבור וצה"ל מטיחים את ראשם בקיר החרדי כדי לשבור אותו – עד כה ללא הצלחה יתרה ועם חשש גובר לזעזוע מוח. אבל הסיפור העיקרי, ניכר בין השורות, הוא הכלכלה.
התקווה הציונית היא שאחרי הגיוס תגיע ההשתלבות, ואחריה הלימודים והתעסוקה. זו תקוות שווא, כי מי שמגיע עם אישה ושני ילדים בגיל 25 כבר יתקשה מאוד להשלים את הלימודים הדרושים ולעבוד במשרה שאינה מחייבת חיי דחק.
העולם מלא בדוגמאות למדינות שמצאו עצמן על עברי פי פחת, לפני שמיגרו הסדרים ישנים שבטל זמנם. מרגרט תאצ'ר חיסלה בבריטניה את מכרות הפחם ההפסדיים תוך יצירת שבר עצום שהדיו התרבותיים מורגשים עד היום, ולינדון ג'ונסון מיגר באמריקה את משטר ההפרדה הגזעי. להבדיל, לא היה אף מגזר כמו החרדים, שכוחו הפוליטי והדמוגרפי הולך ומתעצם ולא מתכווץ. הסקרים המעניקים למפלגות החרדיות 16 מנדטים הם אשליה חסרת בסיס בעולם שבו בכל יום יש אלף בוחרים חרדים חדשים ליהדות התורה ועוד 500 לש"ס. נהוג להגיד שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים; יכול להיות שאת תא הכלא הזה יכול לפתוח רק האסיר החרדי, לא הסוהר הציוני.
