מדוע גנץ לא מעוניין לשמש כתליין של הקואליציה, אבל ישמח להשתתף בלוויה * איך פוטין הגיב להצעה של בנט לתווך בין רוסיה ואוקראינה * כיצד הגליית הח"כית הסוררת ממרצ לשנגחאי היא החלפת בעיה אחת באחרת * והאם שיחת הפיוס של נתניהו לחיות מעידה על השקת כוסות ערק בקרוב
להתחבא בנוף הפתוח
הם ישבו על כוס ויסקי, אחד עם קרח ואחד בלי, כמנהג חברים ותיקים שביניהם לא מפריד כלום, גג זאב אלקין המתורגמן. ואז העלה ראש הממשלה נפתלי בנט בפני נשיא רוסיה ולדימיר פוטין את ההצעה מאוקראינה, שלפיה ישראל תתווך בין שתי המדינות. פוטין כעס, כעס מאוד. "זלנסקי הוא נאצי", פסק. הוא הבהיר שעדיף לישראל לשמור מרחק מהסכסוך.
זה בדיוק מה שניסו בירושלים לעשות, לא בטוח שבהצלחה יתרה. בניגוד למה שנראה מזווית הראיה המקומית, העולם לא עוצר את נשימתו לשמוע את דעתה של הממשלה המקומית על מלחמה שמתנהלת במרחק אלפי קילומטרים. רוב הכתבים הזרים נטשו כבר לפני שבועות לקייב, והלחץ מממשל ביידן להגיב איננו כבד, בלשון המעטה. גם הם לא מעוניינים בנקמה רוסית בדמות חופש פעולה גדול יותר לסורים ולאירנים בגבולנו, שיערער את היציבות באזור. יש להם מספיק צרות כרגע.
אז מדוע היה צורך להגיב, קודם בהודעת הממשלה שלשום על "שלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה" ואתמול בבוקר עם הגינוי החריף יותר של לפיד? ביסוד העניין שאלה טקטית, שעליה עמד כבר שרלוק הולמס, בנסיבות שונות: איך מתחבאים בנוף פתוח. אם המטרה של ישראל היא לעורר מינימום תשומת לב, האם היעדר תגובה שלה בעוד כל העולם המערבי מגנה לא ימשוך יותר תשומת לב מאשר תגובה מינימליסטית? הנוסח אתמול של הודעת שר החוץ בלט במה שאין בו: אין טענות על הפרת החוק הבינלאומי, יש גינוי לפעולה אבל לא לפועל. ממלכת ירדן לא הגיבה עד עכשיו, אבל ישראל מדינה מרכזית קצת יותר.
התבונה שבהחלטת בנט ולפיד תימדד בימים הקרובים בהתאם לתגובה הרוסית. האם הם יבקשו לנקום על התגובה הישראלית או יראו אותה כמס שפתיים לא מתחייב? בישראל מעריכים שהכל בסדר בגזרת מוסקבה. לא בטוח שהתחזית הזו שווה משהו; כזכור, התחזית המקומית גרסה עד אתמול בדקה לחמש בבוקר שפוטין לא יעז לפלוש לאוקראינה.
סיכת שר הביטחון
בעוד 12 יום, מתנשפת וחבולה, תצא הקואליציה סוף סוף לפגרת האביב. מבחינתה זו לא חופשה; זו אסטרטגיה. השחיקה הנוכחית מתרחשת כולה בכנסת: חבריה סובלים בשני בחקיקה הממשלתית, ערים בשלישי בפיליבסטרים, מתענים ברביעי בהצעות החוק הפרטיות.
זרעי המשבר הנוכחי נזרעו בראשית הסתיו, כשהתברר שהרשימה המשותפת איננה רשת ביטחון קואליציונית אלא סיעה אופוזיציונית לכל דבר. הנחת העבודה של לפיד ובנט עם הקמת הממשלה הייתה שהמצב האמיתי בכנסת יהיה 61־53. אלה שולי ביטחון שמאפשרים לתת לרע"מ, למשל, להתנגד לחוק הגיוס, או לחברי האגף הימני חופש הצבעה בהטרלות ליכודיות. אבל מרגע שעודה וטיבי החליטו להפיל את הממשלה, השבוע הפרלמנטרי הפך סדנה לאכילת צפרדעים. וליד טהאא חוטף על כל הצבעה באתר פאנט ובכול אל־ערב, ניר אורבך וחבריו נגררים לאורך ולרוחב עלוני השבת, ומרחב התמרון של כולם מצטמצם עוד בטרם מלאו לקואליציה תשעה ירחי לידה.
אחר־כך הגיע הערר על חוק האזרחות, שהגיש יאיר לפיד. זו הייתה טעות: במקום לסיים את הסאגה שאיימה לקרוע את הממשלה, הוא רק האריך אותה. מרצ ורע"מ חטפו קשות מבוחריהן. הן עוד יצטרכו להגיב, ואז ימינה תצטרך להגיב לתגובה, וחד גדיא. מרצ הבטיחה תג מחיר על אישור החוק אבל מסיבה אירונית טרם זכתה להגשימו: מתחילת החודש, בגלל רע"מ, הכנסת משותקת.
על הגחלים האלה, שלוחשות כבר שבועות, נשף בני גנץ מלוא ריאותיו. בלשכתו התלבטו השבוע מי ניסח את ההודעה הארסית שכינתה אותו "ילד קטן" וקבעה שהוא "מתגעגע לביבי", בעודו יושב עם ראש הממשלה: לפיד, או בנט? התשובה: כל התשובות נכונות. נציגים משתי הלשכות התענגו על הניסוחים יחדיו. נקמתו הגיעה שלשום ב־12:40 בצהריים, בהודעה על שיתוף הפעולה עם הליכוד: היא תוזמנה לשעה הזו, כיוון שלפיד ובנט ישבו אז יחדיו לפגישה.
ברמה האישית, אין דבר שישמח את גנץ יותר מצירוף לפיד למסדר שבו נמצא כרגע יו"ר כחול לבן בבדידות מזהרת: מי שהצהירו אמונים לתפקיד ראש הממשלה, אבל לא זכו לשמש בו. אם זה ממילא עומד לקרות, נשמע אומר לפני כמה חודשים, למה שאלכלך את הידיים בזה? בקיצור, בני גנץ לא יהיה התליין של הממשלה, אבל ישתתף בשמחה בלוויה. בסוף, הוא יקבל את החוק שרצה. בקואליציה דנים בדיל "מינימום תמורת פנסיות": העבודה ומרצ יקבלו העלאה מהנוסחה המשפילה הנוכחית של עוד 54 אגורות לשעה, גנץ יקבל את הפנסיות, וליברמן יקבל את עסקת החבילה שלו בשינויים מסוימים.
אפרופו הפגרה, בעיתון "הארץ" פורסם בשבוע שעבר שבצמרת צה"ל חוזים אפשרות למבצע צבאי בעזה באפריל הקרוב, בין הרמדאן לפסח. הנבואה ניתנה לגנרלים, אבל מבחינה פוליטית לתאריך יש השפעה דרמטית על שרידות הקואליציה: רע"מ תוכל לשרוד בקושי מבצע שמנהלת הקואליציה שבה היא חברה תוך כדי פגרה. היא תתקשה מאוד להישאר אם שומר חומות 2 יידחה למאי, בשבוע הצבעות במליאה.
על הסחיטה
בעוד יאיר לפיד תופר לג'ידא רינאווי זועבי טרנספר מפנק לשנגחאי, נרדמה הקואליציה בשמירה על אלי אבידר. לראשיה הגיע מידע מודיעיני שהשר המתפטר מחפש שלד מפלגתי כדי להקים רשימה שתתמודד בבחירות הקרובות. מי שמקים מפלגה בשדות השמאל העמוסים יצטרך לייצר לה בידול. הם שמעו, אבל לא עשו דבר.
אבידר משוכנע שאלמלא הוא, לא הייתה קמה ממשלת השינוי: ההפגנות שהוביל בקיץ שעבר המאיסו על כחול לבן את החברות בממשלת נתניהו־גנץ, וגם זירזו פרישת סער? ואילו חברותו בישראל ביתנו הקלה על השמאל את השותפות עם ליברמן. רק לפני שנתיים עוד כינה ניצן הורוביץ את ליברמן "מושחת", אבל ההכשר מאבידר, אביר מחאות בלפור, הקל לדעתו על הקמת הממשלה. הוא מצא את עצמו מתומרן לתפקיד נטול תפקיד. בליכוד הריחו ניחוח נקם. עוד בטרם ההתפטרות, בליכוד כבר בנו עליו בחישובים הפוליטיים כאצבע ה־54. עם נתניהו זה לא יקרה, עם יורשיו – יש סיכוי בהחלט.
יש קואליציות שכדי להתגבר על הסחטנות ויתרו על הכנסת: ממשלת אולמרט אפשרה לאופוזיציה לנצח בימי רביעי כמעט בלי הגבלה, ובכל זאת שרדה כמעט שלוש שנים. זה עלה למדינה במיליארדים של מתנות מיותרות לציבור, אבל סידר אריכות חיים יחסית לממשלה. מבחינת הקואליציה הנוכחית, אפשר להפסיד בכל ההצבעות חוץ מאחת: על התקציב הדו־שנתי הבא. כיוון שהפלת התקציב משמעותה פיזור הכנסת, אישורו הוא כהצבעה על מינויו של לפיד לראש הממשלה הבא. כעת מתלבטים בממשלה מתי כדאי לקיים אותה: אם היא תיערך בזמן, בעוד שנה, זה קרוב מדי למינויו של לפיד ועמוק מדי אל תוך הקדנציה. חברים בימינה עלולים להפיל את התקציב בתמורה לשריון בליכוד. מצד שני אם תתקיים מוקדם מדי, עוד בטרם יושבו המחלוקות הקשות בקואליציה, הממשלה עלולה ליפול בתוך חודשים ספורים. על פי הפרסום ב"ידיעות אחרונות" השבוע, ליברמן דוחף לאישור מוקדם של התקציב. הוא תמיד אהב לחתוך מהר.
שתיקה, חצי שתיקה
אם ננצח בבחירות, השתעשע השבוע יו"ר מפלגה בגוש נתניהו, בחודש הראשון לכהונת הממשלה נפטר את היועמ"שית, נחוקק פסקת התגברות ואולי גם חוק צרפתי. באותה נשימה, הזדעזע אותו יו"ר מדודי אמסלם. אין אדם אחד באופוזיציה שחולק מהותית על אמסלם, אבל רבים מבועתים מהסגנון. הם משוכנעים שכל ראיון שלו, כל נאום, מרחיקים את המהפך.
האם הסגנון הוביל את נתניהו לצלצל בשבוע שעבר לנשיאת העליון אסתר חיות, או עסקת הטיעון? האם החשש מפרובוקציות ומיעוט משתתפים גרם להיעדרותו מהפגנת הימין בכיכר הבימה באותו ערב, או הרצון לא לקרוע את החבל מול מערכת המשפט לקראת חידוש המגעים?
התשובה, לפי מקורבים, היא גם וגם: בחודשים שבהם נוהל המו"מ לעסקה נתניהו איבד עניין בנעשה בכנסת. אמסלם הלך והסלים, ויחד איתו עוד כמה מחברי הסיעה. הם חוו את שתיקתו של מנהיגם כאישור להחריף את הטון. אבל בטלפון לנשיאה, נתניהו גם מבקש לשמר האפשרות להמשך המגעים.
המוסכמה המקובלת היא שהיועמ"שית החדשה, גלי בהרב־מיארה, לא תיהנה מגיבוי ציבורי לקידום עסקה כזו. אם מנדלבליט שהגיש את כתב האישום נבהל והתקרר, קל וחומר שכך יקרה גם למחליפתו שעדיין לא נהנית ממעמדו של קודמה. בנוסף, נתניהו ניהל את המגעים עוד טרם באה לעולם פרשת כלכליסט־פגסוס. בשבועות האחרונים הוא היה משוכנע שהיא תכה קשות בסיכויי התביעה.
לא בטוח שהניתוח הזה נכון. מנדלבליט הרי לא הלך לעסקה לבד: במהלך תמכו עקרונית גם פרקליט המדינה עמית איסמן והתובעת בתיק, ליאת בן־ארי. שניהם יודעים שתיקי האלפים טומנים להם סיכונים לא פחות מסיכויים, ואולי יותר. הם יעניקו גיבוי להמשך המגעים גם תחת בהרב־מיארה. מהצד השני, גם פרשת הרוגלות מאבדת גובה במהירות. פרקליטי נתניהו ואלוביץ' יבקשו למצות את ההליכים הנוגעים לשאיבת הטלפון של עד המדינה שלמה פילבר. בין אם יקבלו את מבוקשם ובין אם לאו, כשיסתיים הדיון המשפטי בבקשותיהם, תוך כמה שבועות, יתחדשו המגעים לעסקה. שני הצדדים ישמחו לסגור עסקה ולהשיק כוסית של ערק איילות.
ביטוח שגריר
שנגחאי: חברי כנסת ישראלים יש לנו, בשנים האחרונות נוספו גם חברי כנסת נורבגים. בחודשים הקרובים נזכה לחברת הכנסת הסינית הראשונה. שר החוץ יאיר לפיד מינה, כידוע, את ג'ידא רינאווי זועבי לקונסולית בשנגחאי. מעולם לא הייתה סנקציה קואליציונית כה מפתה על הפרת משמעת קואליציונית. אבל מה שפחות דובר הוא שהמינוי אמור להיכנס לתוקפו רק בקיץ. הכהונה בסין תוחזק כפיקדון בתמורה להתנהגות קואליציונית נאותה. אם תיקרה לידה עוד הצבעה מצפונית, זועבי תצטרך להחליט אם שווה לה לוותר על התפקיד. כשהיא תטוס, אמורה להיכנס לכנסת במקומה חברת הכנסת קטי פיאסצקי, שחשבון הטוויטר הצבעוני שלה כלל שלל השוואות של בנט לנאצים ("השתנו דברים מאז", הצטדקה השבוע, בלי להסביר אם בנט השתנה או הנאצים). בקואליציה לא מעוניינים להחליף בעיה בבעיה: כבר הבהירו שם השבוע למרצ שהם מצפים מאחד השרים לחזור לכנסת.
כלכליסט: שים לב, אמר לי השבוע שר בכיר, לבוקר שבו פורסם הפרק השנוי במחלוקת בתחקיר כלכליסט, שהופרך השבוע ברובו על ידי ועדת מררי. השרים ששימשו בעברם כעיתונאים – לפיד, סער והורביץ – נרעשו וקראו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל השרים שהגיעו מתחומים אחרים – בנט וגנץ – הציעו לחכות. מי שעבד בתקשורת יודע, או ידע עד השבוע, שאין עשן בלי אש; שאי אפשר ללכת בכל הכוח ובכל הווליום על משהו שלא היה ולא נברא. הם הסיקו שהפרסום נכון ושצריך לפעול מהר. אחרים התגלו כספקנים יותר, והפעם ככל הנראה בצדק. מבלי משים, כלכליסט לא חשף רק פגמים במערך הרוגלות המשטרתי אלא גם בפרקטיקה העיתונאית: היכולת של מקור עלום לקבל הדים בכל התקשורת הישראלית באמצעות שכנועו של עיתונאי אחד. היו ימים בלשכת נתניהו שבהם כל פעם שבכיר במשרד רה"מ ביקש לתדרך נגד עמיתיו הוא שתל ידיעות סנסציוניות, מפוברקות, בעיתון כוויתי עלום שם. לו פנה עם המידע לכלי תקשורת ישראלי היה נדחה בנימוס, אז הוא העביר את המידע בקונקשן דרך המפרץ הפרסי והשתלט על סדר היום כולו. באבטחת סייבר קוראים לזה "כניסה מהדלת האחורית".
