מנות, קרב

ארכיאולוגים שיחפרו בעוד אלף שנה מדרום לציר מורג לא יבינו מה קרה שם, ברבע הראשון של המאה ה־21: שרידים של מבנים זמניים בהיקף עצום, מתחתם הריסות של עיר פלסטינית, תחתיהן חורבות של יישוב ישראלי, וכל זה באותו דור.

המתחם ההומניטרי החדש שאמור להיפתח על חורבות מורג הוא הנקודה הארכימדית שעליה מבקש נתניהו, מבקשת ישראל, להשעין את האזור כולו. 120 אלף עזתים אמורים להגיע לשם אחרי שעברו בידוק ופורקו מנשקם, ככל שיש. הם יקבלו סיוע הומניטרי בכמות גבוהה ("שיהיה בן אנד ג'ריס מצידי", אמר נתניהו באחד הדיונים). לפי התוכנית, זו תהיה הפעם הראשונה זה 18 שנה שבה עזתים חיים חופשיים משלטון חמאס.

בתרחיש האופטימי, מאות אלפים ינהרו למתחמים האלה, כדי להפסיק את סיוט ההפצצות הליליות והעקירה החוזרת ונשנית. חמאס יחדל להתקיים דרומית למורג, אחר כך מזרחית לחאן יונס, אחר כך דרומית לציר נצרים. מחפיסת הקלפים שחולקה לחיילי צה"ל בתחילת התמרון עם שמות המבוקשים נותר אס אחד – הדובר אבו עוביידה – ומלכה אחת – המח"ט עזאדין אל חדאד. כל היתר מספרים נמוכים. מתישהו תישבר המפרקת.

בתרחיש הפחות אופטימי, כמובן, האזור ההומניטרי יהפוך בתודעת העולם לגטו מודרני. מאבטחי החברות האמריקניות ואולי גם חיילי צה״ל יסבלו מהתקפות ופיגועים, מאות אלפי עזתים יעדיפו להישאר בצפון הרצועה, שאליה ימשיך לזרום סיוע הומניטרי במתכונת הישנה, הפרו חמאסית, בלחץ העולם ובהוראת הממשלה.

נתניהו משווע להישג מהיר, דמוי ספטמבר 24׳ בלבנון. מי זוכר עכשיו את שנת ההשתבללות והפינוי בצפון, אחרי הביפרים וחיסול נסראללה. שילוב של חיסול חמאס באזורים נרחבים עם הגירה משמעותית מהרצועה, ובשאיפה גם שחרור של חטופים רבים תחת הלחץ הצבאי, ישנה את האזור. אי הצלחה, היגררות, דשדוש ודימום – ולא תהיה הזדמנות נוספת. טראמפ מעניק גיבוי מלא בנושא הפעילות הצבאית עזה, אל מול ביקורת גוברת בארצות הברית ולחץ ממדינות סוניות. אבל הוא לא יעניק אותו אם ישראל תיתפס כלוזרית. הניסוי הגדול מתחיל בשבוע הבא, וכדי שזו תהיה תפנית, הוא יצטרך להסתיים בהצלחה במהירות הרבה ביותר האפשרית.

משאל עם על הגולן

מחקר עומק מקיף שהונח החודש על שולחנו של יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, צפן בתוכו מסקנה לא מעודדת: המיצוב שלו הוא משמעותית שמאלה מהמקום שבו התחיל את הקריירה ובעיקר – מהמקום שבו נמצאים כמיליון וחצי מצביעים: המרכז. הסיבות לכך רבות. למשל, העובדה שבשנה הראשונה של האופוזיציה לא הייתה מפלגת שמאל נוכחת בשיח כי העבודה הייתה דרך קבע מתחת לאחוז החסימה דחקה לשם את לפיד בעל כורחו. לא תרם גם השדה הצפוף מימין ליש עתיד, עם ליברמן ובנט.

את תהליך ההתמרכזות־מחדש החל לפיד, כדרכו, בשקדנות ובעקביות: הוא כתב מאמר תגובה לקלמן ליבסקינד שבו בידל את עצמו מהשמאל הציוני, אחר כך תדרך את ראשי המטות של מפלגתו. אבל צדיקים מחקרם נעשה בידי אחרים. וכך, במחי תשובה אחת לשאלה אחת בראיון אחד העניק יאיר גולן ללפיד את ההתמרכזות שביקש: מעולם לא היה קל יותר להסביר את ההבדל בין יאיר ויאיר: אחד חושב שאנחנו הורגים תינוקות כתחביב, השני לא.

התבטאות גולן, ועוד יותר מזה ההתנפלות המהירה עליו מצד כל שותפיו־לכאורה, מדגישה את ההבדל על ההבדל העיקרי בין שני המחנות שיתמודדו בבחירות: האחד מתפקד כשבט פרוע אמנם אבל בהנהגת צ׳יף אחד. השני הוא שבט קניבלים שאוכלים זה את זה – לא גוש אלא אוסף מפלגות ללא תיאום אסטרטגי, ולרוב – גם לא טקטי. עדיין אפשרי לנצח כך – לראיה קמפיין 2021 שהסתיים בממשלת לפיד־בנט – אבל זה מקשה מאוד.

התבטאות גולן מחדדת משהו שעדיין לא ברור דיו לרוב השחקנים. היריב של נתניהו בבחירות הקרובות הוא יאיר גולן, לא כי הוא מועמד לראשות הממשלה אלא כי הוא הדמון החדש בקרב בוחרי הימין, גם אלה המתלבטים שממש לא מתחשק להם להצביע שוב לליכוד. עיסוק בו, על התבטאויותיו לגבי הדתיים־לאומיים וחיילי צה"ל, הוא המשרוקית הגדולה שבה ינשוף נתניהו כדי להשיב את בוחריו הביתה.

הקמפיין מימין יעסוק רובו ביו"ר "הדמוקרטים". נפתלי בנט יצטרך מתישהו להשיב על השאלה: האם יאיר גולן הוא שותף לגיטימי וחבר בקבינט שתקים? אם ישיב בשלילה, יאבד את בוחרי האופוזיציה. אם ישיב בחיוב, יאבד את הימין. אם יתחייב, ובכן – לא בטוח שהתחייבות של בנט עם מי לשבת ועם מי לא נהנית מאמינות יוצאת דופן לאור ניסיון העבר. הבחירות הקרובות יהיו, בין היתר, גם משאל עם על הגולן.

לידת אחוז

"האם ההחלטה החשובה של בחירות 2022 כבר התקבלה", נכתב כאן בשבוע הראשון של מערכת הבחירות הקודמת. הרקע אז היה סירובו של ראש הממשלה יאיר לפיד לתמוך בחוק להורדת אחוז החסימה, אף שהיה לכך רוב, מתוך חישוב מוטעה ושאננות. הוא התעלם מאזהרות, כשל בניסיון לאחד את העבודה ומרצ והתוצאה הייתה נפילת מרצ ותבוסה צורבת שתוצאותיה מלוות אותו עד היום.

שלוש שנים אחרי, כדאי, לפיכך, לשאול: האם ההחלטה המכריעה של בחירות 2025 עומדת להתקבל בשבועות הקרובים? בהנחה שאנחנו נמצאים בשנת בחירות, אפשר כבר לקבוע שמחנה הימין חשוף הפעם הרבה יותר לסכנת אחוז החסימה.

הרי גולן איחד את העבודה ומרצ ובמפלגות הערביות צועדים לאיחוד חלקי או מלא. גוש נתניהו, לעומת זאת, מאורגן בצורה רחוקה ממיטבית. הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' מתנדנדת סביב אחוז החסימה כבר למעלה משנה. על הקווים מתחמם שוב משה פייגלין. באגף החרדי נרשמה לאחרונה מפלגה חדשה, "מים חיים", של הרב חיים יוסף אברג'יל, מנהיג נערץ בנתיבות שתומך בלימודי ליבה וגיוס לצבא. המים חיים, וגוש הימין כולו מאיים לטבוע בהם.

הבעיה רק מחריפה כאשר לוקחים בחשבון שהיריבות בין בן גביר לסמוטריץ' מהבחירות הקודמות הפכה בקדנציה הנוכחית לאיבה של ממש, שבעיקר חברות המסרונים נהנות ממנה. אין יום בלי הכפשות אנונימיות שהם מטיחים זה בזה למאות אלפי טלפונים.

בליכוד עלתה לאחרונה ההצעה להוריד את אחוז החסימה. הרציונל הוא שהדבר יקל על סמוטריץ' לעבור, יאפשר מפלגת חרדים עובדים ובעיקר – יביא ללבלוב של מפלגת מילואמיניקים במרכז המפה שתנגוס בליברמן ובנט ובהגדרה לא תחרים את נתניהו אחרי הבחירות, מפלגה שהיא אינטרס מובהק שלו ואולי בכלל יציר כפיו.

הבעיה כפולה: ש"ס ודגל התורה מתנגדות בתוקף להורדת אחוז החסימה שייצר להן תחרות מבית. בנוסף, אם לצטט אמירה נושנה של שר הביטחון הנוכחי ישראל כ"ץ בכל הנוגע לפריימריז בליכוד: כל שינוי שיטה עובד תמיד נגד היוזם שלו.

בחורף יש סיכוי סביר שהכנסת כבר תתפזר, ועל כן הזמן של נתניהו להכריע הוא עכשיו, בכנס הקיץ. האם ייקח את ההימור? והאם בעוד כמה חודשים הוא יתחרט מרה, כמו קודמו בתפקיד, שלא לקח אותו?

דיני משפחה

בחברת החשמל חילקו פעם חשמל חינם, בשטראוס נותנים גלידה חינם, ובבתי הדין הרבניים מחלקים לעובדים משרות דיין. מתוך 21 הדיינים שמונו השבוע, הרב דוד יוסף מינה כדיין את הבעל של מנהלת הלשכה שלו וגם תלמיד מוכר בכולל שייסד. לצידו מונו החתן של אריה דרעי, החתן של האחראי מטעם דגל התורה על המינויים, שלושה אחיינים של דיינים ועוד שלושה בנים של דיינים בבית הדין הגדול. את המשרות שנותרו תפסו בן של בכיר לשעבר בבתי הדין, חתן של יושב־ראש ועד הישיבות, בן דוד של מועמד לרב ראשי ועוד חתן אחד.

חמישה בלבד מ־21 הדיינים החדשים שירתו בצבא ההגנה לישראל. חבר הוועדה, השר דודי אמסלם, זעם בדיון על ביזת השלל. אבל אז מיהר להבהיר שאין לו בעיה עקרונית עם השיטה, רק עם החלטת החלוקה. הוא רוצה גם דיינים מהליכוד.

מה באשר לדיינים מוכשרים שאתרע מזלם להיוולד למשפחות פחות מקומבנות? סיכוייהם להיבחר קלושים עד לא קיימים. בוגרי ישיבות שלמות, רובן ציוניות, נפסלו בגלל עמדה אידיאולוגית. על רבני צהר מיותר להרחיב את הדיבור. האפיפיור ליאו ה־14 ימונה לדיין לפני שתדרוך כף רגלו של רב ליברלי מהציונות הדתית.

ההתרסקות הציבורית במעמד הרבנות הראשית נובעת מסיבות רבות, אבל בראשן ההבנה שאם קברניטיה מתייחסים אליה כאל מאגר של ג'ובים וכוח, אז אין סיבה שהעם שבשדות ייחס לה קדושה יתרה.

נפוטיזם איננו מחלה חרדית, כמובן (עוד זכורה כתבת ענק על כל קשרי המשפחה בהתמחויות בעליון בעידן ברק, תחת הכותרת הגאונית: "יצאו מאהרון").

אבל הביזה של משרות ציבוריות מעוררת חשדנות עמוקה, שכן זו הדרך שבה היו ממנים שופטים, לו עברה הרפורמה המקורית במערכת המשפט. אין חשק יוצא דופן להחליף הטיה בוטה על בסיס אידיאולוגי בהטיה בוטה על בסיס אישי־מפלגתי.