האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יוכל להרים? תשובה לשאלה הפילוסופית הזו אין, אבל בישראל יש תשובה לשאלה דומה: האם פוליטיקאי יכול לקשור לעצמו את הידיים מאחורי הגוף, כך שלא יוכל לפעול.
בעשור שעבר קיבל לידיו ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, דו"ח סודי שנועד למנוע את המשך התשלום המופקע של ישראל תמורת שבוייה וחטופיה. ישראל הייתה הראשונה בעולם שמטוס שלה נחטף, ב-1968. עד היום, האיש בחליפה שיושב ליד השירותים בביזנס של אל על הוא מאבטח. ישראל גם נודעה ברחבי העולם על סירובה העיקש לנהל מו"מ מול טרוריסטים: ארבעים ושמונה לוחמים ואזרחים נהרגו במהלך מבצעים צבאיים לשחרור חטופים. מי כמו ראש הממשלה הנוכחי יודע זאת על בשרו: נתניהו, קצין סיירת מטכ"ל, נפצע בידו במבצע לשחרור מטוס סבנה החטוף ב-1972. אחיו, יהונתן, נהרג כעבור ארבע שנים במבצע הנועז באנטבה.
אבל בהדרגה, ומסיבות ששוות דוקטורט, ישראל החלה לשלם מחירים גבוהים יותר ויותר עבור חטופיה. מטוס אל על באלג'יר, עם 48 נוסעים, שוחרר תמורת 24 מחבלות בלי דם על הידיים. אותו מחיר, 24 מחבלות, שולם כעבור 41 שנה בתמורה לתיעוד וידאו של חייל חטוף. איזו אינפלציה מסחררת: במחיר שקנית מטוס בשנות השישים תוכל לקנות DVD בשנות האלפיים.
ישראל שברה במהלך השנים את כל העקרונות: פעם לא הסכימה לנהל מו"מ עם ארגוני טרור, היום כן. פעם הסכימה רק להחזרת גופות תמורת גופות, היום היא משחררת מחבלים חיים. פעם הסכימה ליחס פרופורציונלי של משוחררים משני הצדדים, היום היא משחררת לעיתים אלף מחבלים תמורת חטוף אחד. פעם לא הסכימה לשחרר רוצחים, כיום ברור לכולם שאף אסיר עולם בטחוני בישראל לא יישאר לעולם בכלא.
הדו"ח הסודי שהוכן על ידי נשיא בית המשפט העליון בדימוס, המליץ לאסור בחקיקה על שחרור לא פרופורציונלי של חטופים. רק מספר חד ספרתי של מחבלים תמורת ישראלי אחד, רק גופות תמורת גופות. ההיגיון אמר שאם ארגוני הטרור יודעים שלא יוכלו לקבל הרבה, התמריץ שלהם לחטוף אמור לרדת.
אלא שהממשלה לא העזה לכבול את ידי עצמה. באופן אבסורדי, בגלל שלא רצתה לפגוע בסיכויי השחרור של החייל גלעד שליט. גם מאז המסקנות לא הפכו לחוק, וכך הגענו אל עסקת החטופים של ינואר 2025, ובה תקדים עולמי: לראשונה, מדינה משלמת תמורת אנשיה מחיר אסטרטגי בשדה הקרב. לא רק שמאתיים רוצחים של מאות נשים וילדים עומדים להשתחרר, כעת צבא ההגנה לישראל נסוג – גם אם זמנית – מאזורים בעזה שכבש בדם רב. הוא נסוג מצפון רצועת עזה שאותו כבש במחיר של למעלה ממאה הרוגים. האזור שטיהר ופינה במשך שבועות מתמלא במיליון אזרחים. ציר נצרים, שחוצץ בין חלקי הרצועה והציק כל כך לחמאס – פורק ופונה.
איך זה קרה ועוד מול חמאס? ודווקא לאחר שחצי מאנשיו חוסלו, הנהגתו הושמדה, מנהרותיו סוכלו ומדינת הטרור שלו נכבשה ברובה? הרי נתניהו כתב ספר על הצורך לא להיכנע לטרור, וטראמפ כתב ספר על "The art of the Deal"?
זה קרה כי הנשיא היוצא ביידן רצה את סיום המלחמה בכל מחיר, מלחמה שעלתה למפלגה הדמוקרטית בשנת בחירות. ראש הממשלה נתניהו רצה להחזיר הביתה חטופים, תחת לחץ כבד מהציבור ותחושת אשמה כבדה. וטראמפ? הוא רצה להראות שהצליח היכן שקודמו כשל. גרוע מכך: ישראל מגיעה לשלבים הבאים של המשא ומתן כמעט בלי נכסים, לבד מהסכמה לסיום המלחמה. והרי זה היה התכנון המקורי של יחיא סינוואר. על פי גורמי מודיעין מערבי, הוא קיווה למוטט את ישראל, אבל היה משוכנע שלכל הפחות יוכל תמיד לסיים את המלחמה תמורת החטופים. חזונו מאיים להישאר חי הרבה אחרי שחוסל על כורסה ברפיח.
משמח מאוד לראות את החטופים בבית. זר לא יבין את התחושה בהשבת נשים וגברים, ילדים וקשישים, ממנהרות הטרור של חמאס. כדאי גם לזכור שיש מחירים כבדים. מוטב לעצור עכשיו את הכניעה לטרור, בגיבוי הממשל החדש, ולאותת לחמאס ולכל ארגון טרור בעולם שתם עידן הפקעת המחירים.
