האם מדובר באירוע נקודתי, זמני? לחיילים שנכנסו השבוע עוד פנימה ללבנון כדאי לחשוב על כך מחדש, ולהיזכר שכוחות צה"ל נמצאים כעת ברום החרמון הסורי עוד מסוף 2024, ללא תאריך תפוגה. טראמפ, אדם בלי סנטימנטים לגבולות ישנים, כבר זעזע את המזרח התיכון כשהסכים עקרונית להכיר בריבונות ישראל על חלקים ביהודה ושומרון במסגרת תוכנית המאה, וכשתמך בהגירה המונית מעזה. ההגירה ההמונית מדרום לבנון כבר התרחשה. השאלה היחידה היא אם ייתן לישראל רק אישור דה־פקטו לגבולות החדשים בצפון, או גם אישור דה־יורה.
הוכרז פרש טורקי
פתאום קם אדם בבוקר, באנקרה, ומגלה שהוא לא כל כך גדול כמו שחשב. שנת 2025 במזרח התיכון עמדה בסימן השאלה אם טורקיה הופכת בהדרגה שותף אסטרטגי של ארה"ב כמו ישראל. טראמפ השקיע בארדואן כמו שהשקיע בנתניהו, הכניס אותו לפעילות אזרחית בעזה, חצי־נזף בראש הממשלה מול המצלמות ("ארדואן חבר שלי, ביבי מבין את זה"), אפילו הודיע שימכור לו מטוסי F-35, בדיוק כמו לישראל.
ובכן, מטוסי F-35 אחרים מככבים כעת בשמי המזרח התיכון. שליט טורקיה חשב שטראמפ מתייעץ איתו על כל צעד ושעל, והנה התארגנה לה מלחמה אזורית מכובדת בלי שהוא היה בלופ. האיש שחולש על הצבא שנחשב למפחיד ביותר במזרח התיכון, גילה – עם כל העולם – את היכולות והעוצמות של חיל האוויר והמודיעין הישראלי, ואת עומק שיתוף הפעולה עם צבא ארה"ב. ראה, ונדהם.
מצוקת הטורקים אדירה. התרחיש הטוב ביותר עבורם היה ויהיה איראן חלשה, שמצד אחד תמשיך למכור להם גז בזיל־הזול, מצד שני תגביל את שאיפות ההתפשטות הכורדיות, ומצד שלישי לא תוכל להוות יריב על השליטה באזור או חלילה אפילו לשתף פעולה עם ישראל.
אם לא די בכל זה, הם מודאגים מאוד מהרומן המתחדש בין ארה"ב והכורדים שנואי נפשם, עד כדי פנטזיות על כיבוש חלקים מאיראן (דמיינו שישראל היתה מגלה בבוקר שטראמפ במגעים ישירים עם צמרת חמאס כדי שיפלשו עם נשק אמריקני למצרים). למזלו, הכורדים עדיין חשדנים כלפי ארה"ב מאז שנמכרו, אך לאחרונה, למשטר הסורי.
כעת, כשארדואן מתעדכן בחדשות על המצב, הוא גם צריך להתמודד עם מחירי אנרגיה גבוהים יותר כשהאינפלציה גוברת והריבית רצחנית.
הפתרון הטורקי, כמה לא אופייני, הוא להשמיע שירי שלום. הרודן הטורקי, ששכנע את עצמו ואת עמו שישראל עומדת לתקוף את אנקרה בגלל פנטזיה תנ"כית, מבליג ומבליג על שיגורים איראניים לשטחו, מדמיין שזה גשם. הוא מנסה ליזום משא ומתן, בינתיים לשווא. השבוע, ארה"ב ביקשה להשתמש בבסיס שלה במזרח טורקיה לטובת המלחמה, דרך טראמפית לבחון מי לנו ומי לצרינו. ארדואן כמעט בלע את הלשון.
הכשל של סינוואר
"ציר הרשע" מאז ומתמיד חלק מטרה אחת ממניעים שונים. המטרה היתה פשוטה: למחוק את מדינת ישראל. עבור איראן ושלוחותיה, קיומה של ישראל היה עצם בגרון בחזון הגדול של הנהגת העולם המוסלמי. המדינה המערבית הדמוקרטית שנתקעה בין ירדן למצרים פשוט לא התאימה. מי צריך עכשיו מודל לחיקוי של בחירות חופשיות, זכויות אדם וזכויות נשים.
עבור חמאס, הג'יהאד האסלאמי והרשות הפלסטינית, הסיבה למחיקת ישראל היתה אחרת. הם האמינו, ועודם מאמינים, שהארץ הזו שייכת להם, שקיומה מפריע פיזית לכינון של מדינה פלסטינית מהירדן ועד הים.
במשך תקופה ארוכה לא היתה התנגשות בין המניעים, כיוון שהמטרה היתה זהה. רק ש־7 באוקטובר שינה הכל. סינוואר, כפי שנחשף כמה פעמים, ראה כיצד חלומו להקים מדינה פלסטינית הולך ונגוז. הסכם השלום שכמעט נחתם עם הסעודים היווה עבורו את המסמר האחרון בארון הקבורה, והוא חשש ממנו מאוד. אם המדינה החזקה ביותר בעולם הסוני תנרמל את יחסיה עם ישראל, מי בכלל יזכור אותו ואת מאבקו הרצחני? הוא ניסה לרתום אליו את מדינות הציר וחלק עם האיראנים ועם חיזבאללה את תוכניותיו, אך להבדיל ממנו, להם לא אצה הדרך. לאיראנים מעולם לא היה אכפת מהפלסטינים – הם היו הכלי שבאמצעותו ניסו למחוק את ישראל, לא היה אכפת להם שבדרך ייהרגו כל הפלסטינים כולם. שלוש הנשים הפלסטיניות שנהרגו ביום רביעי מפגיעת טיל איראני בדרום חברון ממחישות זאת יותר מהכל (וכידוע, למוסלמים אין חיסון מקרינה רדיואקטיבית). האיראנים כן הסכימו עם סינוואר, ואף תיאמו איתו תוכניות, אך ביקשו שיחכה עוד קצת – כשתהיה להם הפצצה הגרעינית, כך אמרו, המלחמה תיראה אחרת.
הרי השאלה ששואל עצמו כל אחד מאז 7 באוקטובר, היא: מה חשב לעצמו סינוואר דקה לפני ששיגר את הנוחבה למסע הרצח בישראל? האם לא ידע שהתגובה תהיה עוצמתית?
אחרי הלביא והארי התשובה ברורה. סינוואר מעולם לא חשב שיוכל להביס את מדינת ישראל. כל רצונו היה להחזיר את המדינה הפלסטינית לשולחן. עשרות אלפי הרוגים פלסטינים היו שווים לו את התוכנית. הוא ידע שהתגובה תהיה קשה, ותוך זמן קצר תמצה את כל האשראי הבינלאומי של ישראל. אז ישובו הפלסטינים להיות הקורבנות הקלאסיים. להבדיל מנסראללה, שטען שאם היה יודע מה תהיה תגובת ישראל לחטיפה בשנת 2006 לא היה יוצא למלחמה, סינוואר היה מוכן להקריב את כל העזתים, ואת כל התשתיות של עזה, כדי להביא לבידוד מדיני של ישראל ולסחף להקמת מדינה פלסטינית שבה, כך קיווה, הוא יוכל להיות המנהיג.
התוכנית שלו כמעט הצליחה. עד לפני כמה חודשים, העולם זעק להקמת מדינה פלסטינית. רק שיש דברים שסינוואר לא חזה מראש. הוא לא חזה, למשל, שבארה"ב ייבחר נשיא שהוא הדבר הכי רחוק מפוליטיקלי קורקט. טראמפ הוא מה שמכונה "טרול" בעגה המקצועית – מישהו שמערער את המערכת ומאתגר אותה מכיוונים לא צפויים. הוא גם לא העריך את תגובת העורף הישראלי – מבחינתו, החברה הישראלית המפוררת לא תעמוד באבדות הצפויות בעזה. הוא לא האריך ימים לראות את הנכונות הישראלית לספוג את האבדות כדי ללכת הפעם עד הסוף. וסינוואר גם לא צפה את תגובות האיראנים – שהעדיפו להמתין לשינוי מאזן הכוחות בעולם עם ייצור של פצצה, והשאירו את חמאס כמעט לבד.
ומשמעותי מכולם: הוא לא האמין שישראל תאמץ מחדש את ההתקפיות ותצא למלחמה מול אויביה – היא תכה את חיזבאללה במהלומות שכמותן העולם לא דמיין בדמות הביפרים, מכשירי הקשר וחיסול הבכירים, היא תצא להתקפה יזומה מול האיראנים ותעלה את טהרן באש, והיא תרתום לצידה את הכוח הצבאי החזק בעולם. B-2, כמעט שנתיים וחצי אחרי ה־D-9 שפרץ את הגדר.
נבזותם אומנותם
"פיצה גייט" נחשבת עד היום דוגמה להזיות שאליהן עלול להידרדר הימין הקיצוני בארה"ב: קונספירציה שלפיה הילארי קלינטון היתה מעורבת בשערורייה של התעללות מינית באלפי ילדים לצורך פולחן השטן. לנו, בארץ, פסיכוזה המונית כזו בוודאי לא יכולה לקרות.
באיחור של עשור, גם לישראל יש פיצה גייט משלה. בתפקיד הילארי קלינטון: אורית סטרוק. רק התפרסמו הידיעות על התאבדותה של שושנה, בתה של השרה מהציונות הדתית, וכבר התייצבו שורת דמויות מוכרות בתנועות האופוזיציה להסביר, לרמוז ולפעמים גם להגיד במפורש שסטרוק התעללה בה מינית יחד עם בעלה ורבנים, ואחר כך דאגה להעלים אותה.
שקמה ברסלר "רק שאלה שאלות", משה רדמן תהה "למה לא חוקרים". אני מאחל בכל ליבי לברסלר שגם יריביה רק "ישאלו שאלות" על הקונספירציות שלפיהן בעלה עודכן על ידי סינוואר בטבח 7 באוקטובר, ומאחל לרדמן שילדיו המתוקים לא ילקו חלילה במחלה פסיכיאטרית קשה וחשוכת מרפא, ושבמקרה כזה אף אחד לא יגיד שהוא עצמו אנס, גם אם המשטרה לא תגלה דבר והשופט יקבע שאין בדל ראיה.
עלתה על כולן איילת השחר סיידוף. הפעילה המקצועית שקראה יומיים אחרי טבח 7 באוקטובר לא להיכנס לעזה, ואחר כך המציאה את עצמה מחדש נגד החרדים, מחלטרת, מתברר, גם כעובדת סוציאלית וחוקרת משטרה. היא גילתה שליוותה את שושנה בחודשיה האחרונים, ואז קבעה כעובדה: "לשושנה היתה אמת שאיש לא רצה שתדעו, כי ההורים של שושנה, אמא של שושנה, הם אנשים חזקים… בישראל יש פגיעות טקסיות כבר שלושה עשורים, מגיל שנתיים עד 3 נעשים בהם מעשי זוועות, הם מהונדסים כדי שאפשר יהיה לעשות בהם שימוש בהמשך חייהם. יש עשרות גברים עירומים מסביב ובאמצע יש את הטקס. רוב הפגיעות הטקסיות מתנהלות במרחבים דתיים השייכים ברובם למה שמקובל לקרוא החרד"לים, הציונות הדתית, חברון, צפת, מקומות מאוד קשים. הדברים האלה מתרחשים בבתי הכנסת".
מי כמו סיידוף יודעת מה הולך בבתי הכנסת. הרי רק לאחרונה התגאתה בשיחת זום איך פעלה שם כדי לפרק את החרדים על רקע הגיוס: "תראו היום באיזה סכסוכים הם, זה לא קרה מעצמו. שנתיים של עבודה של מכונת רעל מאחורי הקלעים, עבדנו בלפרק את היריב".
איזה מוח חולני צריך כדי לרתום התאבדות של צעירה פגועת נפש לצורך ניגוח פוליטי של האם. איזה חוסר מודעות צריך כדי להאשים את כל העולם ב"מכונת רעל" ואז לייצר כמויות כאלה של ציאניד מילולי, על משפחה אבלה, עוד בטרם הלוויה. כמה חוסר אומץ וחוסר יושר צריך כדי שאיש ממנהיגי האופוזיציה לא ייצא בפומבי נגד השתוללות השנאה חסרת המעצורים?
כמו שאמר פעם אהוד ברק, פוליטיקאים הם רק בני אדם, ולפעמים גם זה לא.
