איך ינהגו שופטי העליון אם הקואליציה תעביר רק שינוי אחד, שנוגע להם * איזה מחיר יצטרך הנשיא לשלם לאחר דחיית המתווה שלו * מה הסיכויים שיולי אדלשטיין יממש את תרחיש עידית סילמן * ולמה גופים שמתיימרים לייצג פלורליזם נוקטים בדיקטטורה מחשבתית
נסיגה חד-צדדית
באחד הדיונים הליליים של בכירי הקואליציה על גבולות הוויתורים, ניסה חיים רמון, שהוזמן כיועץ מיוחד לענייני משפט ושמאל, לשכנע את הנוכחים להציג פשרה מטעמם. "תבין, בצלאל, זה כמו בהתנתקות. כשאין פרטנר – אין ברירה אלא לסגת חד צדדית". כולם צחקו בקול. ספק אם זה המשל הנכון לשכנע דווקא את סמוטריץ'.
חלפו יומיים, וגם שר האוצר הצטרף לתומכי הצעדים החד-צדדיים, כשהצהיר על מתווה שהמיינסטרים הישראלי יוכל לחיות איתו. עוד לפני שמתווה הנשיא יצא לאוויר העולם, היה ברור שיוולד מת.
ההיסטוריה מזמנת לפוליטיקאים מעט הזדמנויות להיות גם צודק וגם חכם. ריכוך משמעותי ששומר על עקרונות היסוד ומרגיע את הצד השני הוא בדיוק המקרה כזה.
הרעיון בפשרה במעמד צד אחד מזכיר את ההתנתקות ההיא ביותר מאופן אחד: בצד השני בוקה ומבולקה, פלגים בלי סוף ובעיקר הררים של חוסר אמון. שרון 2003 קצב זמן למשא ומתן עם הפלסטינים, ואז החליט שאין עם מי לדבר, ושישראל תיסוג לגבולות שממילא תכננה להגיע אליהם, כדי לקבל לגיטימציה מהעולם.
כיוון שהאופוזיציה למתווה מורכבת משש מפלגות מסוכסכות, מארגוני מחאה עם אינטרסים סותרים, משילוב בין בוגרי בלפור ומפגינים שזו להם המחאה הראשונה, מנשיאת העליון הנוכחית ומהנשיא בדימוס ברק, הרי שגם אם היה נמצא מתווה פשרה מול הממשלה, אין שום סיכוי שהיה מקובל על כל הצד השני.
אין כמעט דרך להגיע לסיום הסכסוך.
במקרה הזה, נסיגה חלקית חד צדדית נועדה לקבל לגיטימציה דווקא מבג"צ, שנחשב לגורם הקיצוני ביותר, שנכון לויתורים המועטים ביותר. איך זה מסתדר? על פי התכנון, בכנס הנוכחי שיסתיים בעוד 12 יום יאושר רק שינוי אחד, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. השינוי יהיה מינורי בהרבה מזה שמוצע עכשיו, ויכלול את החלפת נציגי עורכי הדין בנציגי הקואליציה. על רוב מכריע של המינויים, מהשלום ועד העליון, יהיה וטו. לקואליציה תהיה יכולת להשפיע על זהות נשיא העליון ולמנות שופט או שניים בקדנציה. השאר יחכה לכנס הקיץ ולפסיקת בג"צ.
מה יעשו אז השופטים, כאשר הסעיף היחיד על סדר היום נוגע להם אישית, ולא כולל את ביטול עצמאות הרשות השופטת? ברור מה חושבים כמה שופטים בעליון: אפשר להניח שסולברג, אלרון, שטיין ומינץ ולא רק הם ידחו עתירות לפסול את חוק היסוד. לשאר זו תהיה דילמה אכזרית: לשתות את השיקוי המר ולהכשיר את השינוי, או לפסול ברוב זעום, על חודו של קול, חוק יסוד, לראשונה בתולדות המדינה? גם זו תהיה סכנה חמורה למעמדו של בית המשפט.
זו תהיה התלבטות מייסרת, אבל די קצרה: צו על תנאי לא יוכל להמתין יותר מדי, כי באוקטובר פורשות השופטות חיות וברון, מהאגף האקטיביסטי בעליון. אף קבוצה לא משחקת על זמן כשהיא נקלעת לפיגור.
בוז׳י כברוס וויליס
בסרטי מדע בדיוני, כל החייזרים דומים זה לזה. אכן, חלקם ירוקים וחלקם שחורים, חלקם גדולים ומפחידים וחלקם קטנים וחמודים. אבל הדומה בין אי.טי. והקלינגונים הוא שכולם נראים בסוף כמו וריאציה על בן אדם: ראש, ארבע גפיים, עומד זקוף. הדמיון האנושי מוגבל יותר ממרחבי היקום.
כל החייזרים דומים זה לזה, וגם כל המתווים: שש או שבע קבוצות שונות התכנסו בחודשיים האחרונים, חלקן לבקשת הנשיא, חלקן בחסותו, חלקן בידיעתו. כל אחת מהן כללה אנשים שונים, וכולן הגיעו לפתרונות דומים, אפילו דומים מאוד. לבד ממתווה אלבשן-פרידמן, כולם מציעים את שיריון חוקי היסוד הקיימים, הגבלת חקיקת חוקי יסוד לשתי כנסות או רוב מיוחס, יתרון לקואליציה בוועדה לבחירת שופטים אך בלי יכולת למנות שופטים ללא הגבלה, צמצום עילת הסבירות במקום ביטולה, ואת העיקרון כבר הבנתם.
זמנים רעים מזמנים כוכבים חדשים: אך לא מזמן, הפכו פתאום אפידימיולוגים לכוכבים, ועכשיו מומחים חוקתיים נשלפים ממשרדיהם לקדמת הבמה, על הכיסא שעד לא מזמן חיממה שרון אלרעי פרייס. אין אחד מהם שלא התארח אצל נשיא המדינה. ברגע האחרון, אימץ הנשיא מתווה שגם אהרן ברק היה אומר עליו "אחי, הגזמת". בקואליציה טוענים: זו נקמת הרצוג על שדחינו את הצעותיו. בבית הנשיא גורסים: הפשרות שהסכמנו להן היו בהנחה שכל התפריט יתקבל, לא רק מנות נבחרות כמו בבופה.
אין לקנא בנשיא, שכן לא רק גורל המדינה על הכף אלא גם גורלו הציבורי שלו. בשבוע שעבר, כשבישר על המתווה שבדרך, אמר שלא יהסס לשלם כל מחיר, כבד ככל שיהיה. המחיר מאיים להיות כבד מנשוא: כעת, האגף הימני כועס, ואילו האופוזיציה רק פתחה את התיאבון. בשלב הבא היא תדרוש מהרצוג להסלים את המאבק נגד החקיקה ולהפוך לרובי ריבלין 2 בעיני הימין, או להתיישר עם מה שיעבור ולאבד את מחנהו לשעבר, שיראה בו קרנף. הדרישות של שני הצדדים מבית הנשיא בלתי אפשריות: בין הימנעות מחתימה על החוקים – צעד נטול משמעות חוקית – ובין תמיכה מלאה בחקיקה. איך ייראו יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות בבית הנשיא אם יימשך המשבר הנוכחי? איך תיראה השירה המשותפת בציבור עם ראש הממשלה והנשיא?
אנשי המחאה שבאו למשכנו השבוע הזהירו שהמחאה על סף פיצוץ. אם לשאוב דימוי אחרון מסרטי מדע בדיוני, הוא ברוס ויליס שמנסה עכשיו להסיט אסטרואיד מפגיעה בכדור הארץ.
מתקרבים לקו האדום
המשרד של יולי אדלשטיין, בוועדת החוץ והביטחון, הוא אחד המאובטחים במדינה. הקבלן שבנה את האגף החדש של הכנסת צייד אותו בכל אמצעי המיסוך האפשריים, ובנה מסדרון אחורי שדרכו חומקים האנשים הכי סודיים אל הבניין עם הכי הרבה מצלמות במדינה, בלי שייתקלו אלה באלה. שם הוא גם המתין עד שיסתיימו ההצבעות על פסקת ההתגברות וחוק הנבצרות, ויתחיל הדיון על ביטול חוק ההתנתקות, שאליו הגיע.
"בגלל תפקידי כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון", סיפר למי שתהה לפשר היעדרותו, "מגיעים אליי כל מיני אנשים שלא יודעים לדבר עם גורמים אחרים. אנשים במקומות הרגישים והסודיים ביותר במערכת הביטחון. הם מדברים במונחים של שבר. הם מספרים שבקבוצות הווטסאפ מקללים אחד את השני. היחידות הכי רגישות נפרמות".
גם בקבוצת הווטסאפ של הליכוד שררה אוירה דומה, רק כלפי אדלשטיין. דוברות הליכוד תדרכה נגד יו"ר הכנסת לשעבר שהוא "חבר לשמאל כדי לקבל חיבוק", טלי גוטליב כתבה שלושה מסכים נזעמים. העניין הוא שכלל לא ברור שייעדר גם מההצבעה הסופית במליאה. הוא בעד הרגעת הרוחות בציבור ובעד מיתון סעיפי החקיקה. מתווה הנשיא אתמול יקשה עליו לשבור שורות ולהתנגד, אך התעקשות קואליציונית תקשה עליו ליישר שורות ולתמוך.
כעת, כשהקואליציה רחוקה שלושה קולות מהקו האדום שתחתיו אין רוב, השאלה היא אם יוותר לבד בהתנגדותו. האופוזיציה בליכוד מפוררת: חלקה, כמו דני דנון, תובע את עלבונה על שנותרה מחוץ לממשלה. חלקה, כמו דוד ביטן, כועס על נתניהו זמן רב. חלקם, כמו ניר ברקת וכנראה גם יואב גלנט, מודאגים עד מאוד מהשלכות החקיקה על התחום שעליו הם מופקדים. במקרה הזה: הייטק וצה"ל.
נתניהו ולוין משוכנעים שברגע האמת, אחרי ריכוך המתווה וריכוך ארטילרי של פעילי ליכוד, איש מחברי הסיעה לא יעז להתאבד פוליטית ולהתנגד. זה התרחיש הסביר, אבל האם זה התרחיש היחיד? עוד מעט תמלא שנה לבוקר שבו שמע ראש הממשלה בטלוויזיה שחברת סיעתו הנאמנה ביותר, עידית סילמן, נטשה אותו בלחץ סביבתה הקרובה. הלחץ הסביבתי קיים גם קיים, גם ההפגנות מחוץ לבית. זה לא מאוד דומה, אבל גם לא לגמרי שונה.
זכות ההשתקה
במקביל למערכה להצלת הדמוקרטיה מציפורני הקואליציה, ייתכן שבקרוב יגיע הזמן לפתוח במערכה להצלת הדמוקרטיה מאלה הנושאים את שמה לשווא.
רקטור אוניברסיטת תל אביב, מרק שטייף, שיגר השבוע אימייל לכמה מחבריו אחרי שגילה כי "שבוע הדמוקרטיה" הפך לשבוע במעמד צד אחד בלבד. "בכאב רב, אין אלא להודות בכך שהדיבור על סתימת פיות באקדמיה איננו עלילת דם", כתב. כעבור שעתיים, כשהמייל דלף, נאלץ לשגר ממקום שביו הבהרה ש"דבריי אינם משקפים את דעתי על המערכת האקדמית בכללותה".
הפורמט אומץ גם בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, שבה לא הוזמן איש מתומכי המתווה ליום הסבר לסטודנטים על השינויים במערכת המשפט. סטודנט ששאל נענה על ידי פרופסור בכיר שמצדדי הרפורמה משולים למתנגדי חיסונים, שאין להזמינם. קורס למיקרוביולוגיה הופקע לטובת הרצאה על הרס מערכת המשפט, כנראה בשל החשד שמדובר בחיידק טורף שהשתלט על מוחו של שמחה רוטמן.
כמה נלעג ומגוחך שאוניברסיטאות במימון ציבורי מזהירות מהשתלטות של צד אחד על האקדמיה ועל סכנה לחופש הביטוי, בעודן משרתות צד אחד ומסכנות את חופש הביטוי.
זה לא נעצר, כמובן רק באקדמיה. אך השבוע נחשף בתאגיד תיעוד גרירתה המשפילה, בשבת, של אישה דתייה שקראה לעבר היועמ"ש מנדלבליט "פרשת משפטים בושה". היא אמרה משהו, סימן מנדלבליט למאבטחו, וזו נלקחה לתחנת המשטרה. האיש שחוזה – ובכך גם מנרמל – התנגשות אלימה למען הדמוקרטיה, מעולם לא טרח להתעניין בגורלה לאורך החודשים שהתיק נסחב בפרקליטות, כמו תמיד בגלל "כשל טכני". כנראה שהפרקליטות כבר לא אוחזת בגרונו, אחרת לא היה מצליח להפיק משם זעקות שבר כאלה.
אפילו האקדמיה והיועמ"ש לא מתעלים לדרגתם של כמה כלי תקשורת, שבשם המאבק על חופש הביטוי והבעת הדעה משתיקים ודוחקים כל דעה אחרת. בעודם מתנהגים כצנזורה הצבאית בזמן מלחמה הם עונדים לעצמם צל"שים על מאבק הרואי נגד שלטון חשוך. איש לא יסתום לנו את הפה, הם זועקים למיקרופון בעוד ידם סותמת את הפה של כל אחד בסביבתם שמעז לחשוב אחרת.
