נתתי לו את כל הצ'אנס שבעולם, אמר השבוע ראש הממשלה החליפי על ראש הממשלה הקבוע. נתתי לו את כל הזמן. נפגשתי איתו והפצרתי בו להעביר תקציב. הרי אין מילים לתאר את גודל השערורייה, לקחת מדינה שלוש שנים כבת ערובה. אתה מורח את האמאמא של הזמן.
ומה השיב נתניהו, נשאל. "הוא המהם משהו מתחת לצלקת שלו".
לבני גנץ אין אשליות, כמובן. הוא נערך לבחירות שייערכו, כך חישב, חמישה ימים לפני חג הפסח הקרוב. בפניו עומדות שתי אפשרויות: להמתין לפיזור הכנסת באין תקציב, בעוד ארבעים יום בדיוק, או לקצר את הסבל ולחוקק את פיזור הכנסת עוד קודם.
ויש עוד אפשרות אחת, שעליה בונה נתניהו: שכחול לבן תמצמץ ותסכים לדחיית המועד האחרון לאישור התקציב, מעבר ל־23 בדצמבר. האם יש מצב? במפתיע התשובה היא: כן, אבל. עם ישראל, אומר גנץ, יעדיף שבועיים דחייה מאשר שנה נוספת בלי תקציב. אם הממשלה תאשר, והכנסת תעביר בקריאה ראשונה, אפשר לקבוע תאריך תפוגה חדש: לא עמוק לתוך השנה הבאה, אבל, נניח, 15 בינואר.
אז 23.12 כבר לא תאריך קדוש? אל תתבלבלו, הוא מוחלט, השיב. נסכים לדחייה מסוימת רק אם נראה שיש התקדמות; שמעבירים, למשל, תקציב עכשיו וחוק הסדרים אחר כך.
גנץ דוחה את הטענה שיש בכחול לבן שני מחנות, זה הניצי, של ניסנקורן, וזה היוני שלו. "הדעות מאוחדות: גם ברצון להעביר תקציב וגם בחוסר האמונה שזה יקרה. הוויכוח הוא במינונים". בליכוד טוענים שעם שר משפטים קואופרטיבי יותר היה סיכוי להחזיק את הממשלה, ושמטרתו היא הפלת הממשלה כדי שכחול לבן תיפול לידיו כפרי בשל. "אני מכיר את התזה ודוחה אותה. נינסקורן לא פועל נגד נתניהו; הוא פועל בעד הדמוקרטיה והוא עושה את זה מטעמי. כל מי שהיה יושב שם היה מתעקש על אותם עקרונות של שמירת החוק ובידול נתניהו מהעיסוק בנושאים המשפטיים". מה שלא יהיה, אמר, לא תוכלו להגיד שלא ניסיתי בתום לב לשרת את מדינת ישראל.
"בקיצור, הולכים לבחירות", חתם. "זה לא יהיה טיול בפארק, אבל נצא מהן גדולים יותר משנראה בסקרים: שיתוף הפעולה עם העבודה שעומד להיסגר יחזק אותנו. נפתלי יתמודד בימין ויאיר מוגבל עם מי שהוא שונא ועם מי שונא אותו. ריצה איתו היא לא אופציה. ויהיו גם שיתופי פעולה חדשים שיגיעו". הוא לא נשמע כל כך נלהב. כמי שעקד את עצמו על המזבח הלאומי כדי למנוע בחירות רביעיות, זה לגמרי מובן.
רק לא רייס
הבחירות החשובות ביותר לעתיד המזרח התיכון ייערכו בחודש ינואר בג'ורג'יה. מדינת האפרסק תבחר שני נציגים לסנאט. אם שניהם יהיו דמוקרטים – ישיג ביידן שליטה מוחלטת בשני הבתים. אם אחד מהם יהיה רפובליקני, יהפוך ברווז צולע עוד בטרם למד ללכת.
כשביידן ייכנס לתפקידו, הוא יבקש למנות מזכיר מדינה. במקרה הזה: מזכירה. בישראל עוקבים בתשומת לב מהולה בפאניקה קלה אחר המועמדות לתפקיד. רק לא רייס, משננים כאן. סוזן רייס, לשעבר היועצת לביטחון לאומי והשגרירה באו"ם, נתפסת בירושלים כגורם אנטי־ישראלי, אובססיבי ועוין. סנאט רפובליקני כבר סיכל מינוי קודם שלה לתפקיד, לפני שמונה שנים. סנאט רפובליקני לא יהסס לחזור על כך.
נתניהו התגאה שהוא מכיר את ביידן כבר ארבעים שנה, אבל ההיכרות הזו לא מסייעת לפתור את החידה שתקבע את גורל יחסי ישראל־ארה"ב עד ראשית 2025: האם הוא מתכוון לפנות שמאלה, לאלכסנדריה אוקסיו קורטז, או מרכזה, לשיתוף פעולה עם המפלגה הרפובליקנית. מותר לנחש שזה תלוי בתוצאות בג'ורג'יה. למפלגה עם שליטה מוחלטת בכל ענפי הממשל יהיה קשה יותר לשבור למרכז במקום להסתמך על הרוב האוטומטי שלה.
המהפך בוושיגנטון כבר משנה את המזרח התיכון, או יותר נכון: מעכב את השינוי. לפי ההערכות המעודכנות, מחמש המדינות שנועדו לחתום על הסכם שלום עם ישראל נותרה אולי אחת. סעודיה ובנותיה הרוסות לגמרי מהדחת טראמפ (הודעת הברכה של בית המלוכה הצליחה להיות מאוחרת יותר וצוננת יותר אפילו מזו של ישראל), אבל תירתענה מנורמליזציה עכשיו.
המדינה שנותרה היא מרוקו. לפני הבחירות תוכנן דיל משולש: ישראל תלחץ על ארה"ב, ארה"ב תכיר בריבונות של מרוקו על סהרה המערבית ומרוקו תחתום הסכם שלום עם ישראל. רק סנאטור אחד, מקשיש, חסם את המהלך בשל התנגדותו לכיבוש המרוקני על חבל הארץ השנוי במחלוקת. אם יתרצה בתשעת השבועות הקרובים, תיפתח בשנה הקרובה שגרירות ישראל ברבאט.
כשגדעון סער צלצל ללשכת ראש הממשלה
בעצם, בכל הנוגע לקורונה אין הבדל מהותי בין נתניהו, בנט, שאשא ביטון וכל שאר הניצים. הם יכולים להתווכח על פתיחת חדרי הכושר או אפילו להתכתש בנושא המערך האפידימיולוגי, אבל כולם דוגלים בעיקרון העל: הכלה של הקורונה. אם המגפה היא רצועת עזה, הרי שאיש לא מציע להכריע את חמאס, רק מתווכחים איזו אסטרטגיה תאריך את ההפוגה שבין סבב לסבב, בין סגר לסגר, בין הגבלות להגבלות. במונחי הרצועה: התשה, לא הכתשה.
כך נוהגות כמעט כל מדינות העולם המערבי. אבל לא כולן: בסלובקיה בת 5 מיליון התושבים נבדקו לאחרונה שני שליש מאוכלוסיית המדינה בתוך ימים. בליברפול האדומה החל הצבא במבצע ענק לבדיקת חצי מיליון תושבי המטרופולין. הגיון המהלך הוא ייאוש מהחקירות האפידימיולוגיות, שנכשלות בכל העולם בקטיעת שרשראות ההדבקה. אם רוני גמזו צודק, ומספר המאומתים היומי גבוה פי עשרה ממה שמגלות הבדיקות, למה לא לבדוק את כולם בבת אחת? החולים יילכו למלון על חשבון המדינה, והבריאים יחזרו לשגרה.
בארץ מקדם את הרעיון חבר הכנסת גדעון סער: הוא מציע לחלק את הארץ ל־19 אזורים, בכל אחד כחצי מיליון איש. ביום הראשון, למשל, בודקים את כל הגליל המערבי ומאתרים את כל החולים, כולל הא־סימפטומטיים. למחרת את אזור חיפה והקריות, וכך דרומה עד אילת. כל אזרח שהתגלה כבריא יוכל להסתובב ללא הגבלה באזורים הירוקים. הסינים קיימו רק בחודש שעבר 9 מיליון בדיקות בצ'ינג דאו תוך חמישה ימים.
הבעיה העיקרית היא כמות הבדיקות העצומה: בסלובקיה השתמשו בבדיקה מהירה שאמינותה נמוכה יחסית, בליברפול – בבדיקת המטוש המוכרת והמהימנה יותר, אבל זו שהתשובה עליה איטית יותר. אחת האפשרויות היא לקיים שני סבבים של הבדיקה המהירה, דבר שכמעט יחסל סטטיסטית את הסיכוי לטעויות. מי שלא יסכים להיבדק ייקנס או, כמו בסלובקיה, ייאלץ לשהות בבידוד.
כך או כך, אומר סער, ההיגיון הוא שבמקום להשקיע מיליארדים במערכים מורכבים של חקירות, בקפסולות מגושמות ובהגבלות על מסחר ועבודה, אפשר בזבנג אדיר וגמרנו להפוך את ישראל לירוקה. כמובן, גם לאחר מכן עדיין יהיה צורך למנוע התקהלויות המוניות ואירועים גדולים, ואפילו אז יהיה חשש מכמה עשרות חולים שלא אותרו. יהיה צורך גם בהתמודדות עם כניסה של מבקרים בנתב"ג ופלסטינים מיו"ש. אבל המבצע הזה, יקר ומורכב ככל שיהיה, עדיין יקר ומורכב הרבה פחות מסגר שלישי שנתפס כאן כגזירת גורל. בדיקה כזו, שתאתר כמה אלפי חולי קורונה סמויים, תאפשר חזרה לשגרה.
השבוע צלצל סער ללשכת ראש הממשלה וביקש את נתניהו כדי להציג בפניו את ההצעה. אין זה עניין של מה בכך: הפעם הקודמת שהתקשר הייתה כדי לקיים את שיחת ההודאה בהפסד עם תום הפריימריז בליכוד, אשתקד. אז ארכה השיחה 40 שניות, הזמן הנדרש כנראה לראש הממשלה לקבל ברכות ניצחון. הפעם השיחה הייתה ארוכה הרבה יותר. נתניהו, כך מתרשמים, האזין בעניין והבטיח לבחון.
אזעקת אמת
הערב הראשון לאחר אישור החוק להגנת האמת ברשתות החברתיות התשפ"א־2021 היה מאתגר. לפני כניסת החוק לתוקף, בימים הברבריים של ראשית המאה ה־21, נהוג היה לאפשר לפוליטיקאים לומר את דברם בשידור ולאפשר לציבור להתרשם ממידת אמינותם. אבל לאחר הפיילוט המוצלח בטוויטר בסימון אמירות של הנשיא לשעבר טראמפ כלא מדויקות, התרחבה הדרישה לייבא לארץ את המיזם: להקים ועדה בלתי תלויה שתחסוך מהצופים את המלאכה המתישה של הפרדת אמת משקר, ממש כשם שהמקררים ייתרו את הצורך ברכישת בלוקים של קרח. הרי מי מתאים יותר מעיתונאים וטייקוני הייטק להחליט על דיוק ויושרה? הקידמה דרשה, כמאמר המשורר, אמת אחת ולא שתיים.
ראש ממשלת ישראל נפל ראשון קורבן לבאזר המציק. "דמוקרטים ורפובליקנים – בעיניי אין שום הבדל. אני מאמין שחיזוק התמיכה הדו מפלגתית בישראל הוא נדבך יסוד במדיניות החוץ שלנו", אמר בכנסת – והמסך הוחשך. אנחנו קוטעים את השידור, אמר המגיש באולפן, שכן לצערנו דברי נתניהו מנוגדים למציאות שבה העדיף שוב ושוב את המפלגה הרפובליקנית.
לאולפן הוקפץ, מוקדם מהצפוי, ח"כ נפתלי בנט. מה דעתך על שקרי רה"מ, נשאל. עזבו, השיב, לא פרנסה – לא מעניין. אלה היו מילותיו האחרונות בטרם סולק אחר כבוד מהסט. צר לנו, צופים יקרים, על שנאלצתם לשמוע שקרים, אמר הפרשן הפוליטי. בידינו שורה של ראיות שבנט מתעניין מאוד גם בפוליטיקה. מה ששמעתם כעת הוא קמפיין בחירות כוזב.
בערוץ המקביל נקטעה בברוטליות מסיבת עיתונאים של רה"מ החליפי כשזה טען כי הוא "לא מפחד מבחירות" (ועדת העורכים קבעה שיו"ר מפלגה העומד להיחתך בשני שליש איננו יכול בהגדרה שלא לפחד מהליכה לקלפי). מיניסטריון האמת של כאן 11 (חברים: מוטי גילת, יגאל גואטה וקרן נויבך) החליט ברוב קולות לפסול לשידור כתבת מגזין עם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן שטען ש"אין לי שום דבר אישי נגד ראש הממשלה".
בזה אחר זה נפסלו הודעות אבל על מות נתן זך ("אין עדויות שהנשיא ושר החינוך אבלים במיוחד על מותו, וגם לא הוכח שעקבו אחר שירתו בעודו בחייו", צורפה אזהרת טוויטר לציוצי הנ"ל). כשרוני גמזו איחל הצלחה מכל הלב לממשיכו עלה עשן ממסך הפלזמה וריח גומי שרוף מילא את הסלונים בישראל. עוד דקה נשוב, אמרה המגישה, ונקטעה בצפירות עולות ויורדות: הפסקת הפרסומות, מסתבר, עמדה על שש דקות ועשרים שניות.
שלווה מוזרה אפפה את הצופים בבית. המדינה והתאגידים הגדולים כמו ערסלו אותם בזרועותיהם החסונות, פוטרים את האזרחים מהצורך המיושן להכריע בכוחות עצמם מה נכון. הכל כשורה, הכל כשורה, אין עוד מאבק. בטלויזיה, בהיעדר אמירות אמת, שודרו שירים עבריים שקטים ברצף.
