הסרט "אגדת חורבן" של גידי דר שיעלה בקרוב על מסכי הקולנוע מספר באיורי קומיקס את הפרשה העגומה של נפילת ירושלים ושריפת בית המקדש השני. המסקנה העיקרית ממנו היא שכולם צדקו: המתונים שחששו מעימות עם רומא, הקנאים שזעמו על הפערים החברתיים, תושבי ירושלים שהזדעזעו משפיכות הדמים. הם צדקו כל הדרך במדרון. ארז בן ארי שר על זה פעם יפה: "אהוב שלי, הצדק איתך אבל אני כבר לא".
אין מחסור בצדק גם בהתנהלות האובדנית של שני אגפי הכנסת, שהובילה לנפילתו של החוק המונע איחוד משפחות. במשכן יש 102 חברים שרצו בהארכת החוק, ובכל זאת – שערי המדינה נפרצו, והמוני פלסטינים לא זורמים דרכם רק בגלל מחסום בירוקרטי במשרד הפנים. צודקת איילת שקד, ששיקולים פוליטיים ולא דאגה מהפשרה הובילו להצבעת בלוק נתניהו נגד הארכת החוק. צודק בצלאל סמוטריץ' שמי שהולך עם מפלגה אנטי ציונית לא יבוא לבקש גלגל הצלה מהאופוזיציה. דבר לא צומח במקום שבו כולם צודקים.
בישיבת סיעת הליכוד לפני ההצבעה, בדק בנימין נתניהו את האפשרות להימנע, וחזר בו בעקבות לחץ של חברי הסיעה. בכירי המפלגה יצאו מבולבלים: האם מנהיגם תפס רגליים קרות מחשש שיסומן כאופוזיציה למדינה? או שפיזר דיסאינפורמציה כדי להותיר את הקואליציה שאננה?
בין אם התכוון לתוצאה ובין אם לא, הניצחון השבוע מעניק לנתניהו אורך נשימה מול האיום האמיתי עליו, לא בשולחן הממשלה אלא בספסלי הליכוד. הוא עוד חולם בלילות על הצבעת אי־אמון שתהפוך את בני גנץ לראש הממשלה, בקולות האופוזיציה הימנית וכחול לבן. על אף החשדנות בקואליציה כלפי ראש הממשלה הבא־לשעבר, לא מומלץ לו לבנות על זה.
ובכל זאת, ההפסד של הקואליציה פותח מחדש את סיפור התקציב. ההנחה עד עתה בשני צידי המשכן הייתה שהתקציב יעבור בקלות יחסית, עם כרית הביטחון של המשותפת. אבל לגמגום השבוע, בהצבעה מכריעה, תהיינה השלכות. עודה וטיבי מריחים את חולשת אויבם המושבע עבאס. אם יראו שהוא מידרדר בסקרים ירצו לפרוץ לבחירות וינסו לגייס עריק ברע"מ. גם אם לא, מחירם יעלה משמעותית. טיבי הראה לי שלשום את רשימת השיחות הנכנסות בטלפון שלו: חצי ממשלה הייתה שם בממתינות.
קואליציה היא פקעת של הסכמות. בזו הנוכחית, כל צד מתבקש לאכול לקרדות על בסיס יומי. עד עתה, השמאל אכל את רובן: מהכשרת אביתר, דרך מצעד הדגלים ועד להצבעה בעד חוק איחוד המשפחות. עד עתה, לא ניכרת תסיסה מיוחדת בקרב בוחרי הורביץ ומיכאלי, שעדיין לא סיימו את האפטר־פארטי על לכתו של נתניהו. אבל מתישהו בקרוב, השמאל ירצה שגם בנט וסער יאכלו לקרדות משלהם, שקשה לבלוע. למרצ יש כבר כמה תכניות בקנה.
פוליטיקה על חוד התער
בשלוש בבוקר נשארו בחדר רק ראש הממשלה וחבר הכנסת עמיחי שקלי. "אתה תהיה סתם בלון פורח", אמר בנט לחבר הכנסת שכל גורל חוק האזרחות היה עכשיו על כתפיו. "אולי תתפטר? ממילא כשתוכרז פורש לא תוכל לעשות כלום". אני דווקא מרגיש יעיל, השיב שקלי. ובכל זאת, הודיע לו שהוא נוטה להצביע בעד הארכת האיסור על איחוד משפחות.
שלוש שעות אחר־כך, כשהשחר עלה על ירושלים, שקלי שינה את דעתו. בחינוך, אמר לי שלשום, יש כל כך הרבה גוונים. הכל מורכב. בפוליטיקה – הכל על חוד התער. קוראים בשם שלך, ואתה צריך להשיב "בעד" או "נגד". שקלי השיב "נגד". "הערב התחיל בהצבעה על החוק, ואמרתי חמש פעמים שאני מתכוון להצביע בעד. אבל אז הוכרזה ההצבעה כאי אמון, וזה סיבך את העניין, כי בממשלה הזו אין לי אמון. אבל זה מילא. לוקחים סוגיה עם חשיבות לאומית שבימים כתיקונם היו דנים בה חודש, ובתוך אשמורת אחת החוק הולך ונחתך, הולך ומתכרסם. יש פגישה עם מרצ? ההארכה יורדת לחצי שנה בלבד. מה זה אומר? שבינואר יהיה עוד לילה כזה, ועוד כרסום. ואז מגיעה עם פגישה עם רע"מ ופתאום יש היתרים לאזרוח של אלפים".
יש חברי כנסת שנהנים להיות לשון מאזניים. יש כאלה שעשו מזה קריירה, אחד אפילו הפך בזכות זה ראש ממשלה ממש לא מזמן. שקלי טוען שהוא סובל מהמעמד. "מאד קיוויתי שזה לא יהיה עליי, אבל לפנות בוקר התברר שזה רק עליי".
בשש וחמישה אמר שקלי לשקד שהכרעתו נפלה: השאלה היא לא החוק הזה, הסביר לה. השאלה היא קואליציה או אופוזיציה. ואני באופוזיציה. אבל למה, שאלתי, הרי אתה זה שתמך בהקמת ממשלה של נתניהו עם רע"מ, החמאת לעבאס על הפרגמטיות והתפנית שלו. הרי יכולת למצוא את עצמך כלשון מאזניים במצב הפוך: כשממשלת נתניהו־עבאס מבקשת להעביר את החוק, ואופוזיציית לפיד־סער־מרצ מתנגדת. "אני נגד לטרוק לו את הדלת", השיב שקלי, "ולא חזרתי בי ממה שאמרתי עליו. אבל עבאס זה לא כל רע"מ, ורע"מ היא לא כל הבעיה. אני נגד כל הפורום הזה: נגד מוסי רז, וגבי לסקי. חוץ מזה, לתת להם את ועדת הפנים? חשבתי שיסתפקו בתקציבים ובענייני שיכון, למשל".
בשבועות הקרובים, עוד לפני התקציב, תנסה הקואליציה להכריז עליו כפורש. זה יהיה מאבק מר: מצד אחד, שקלי לא קיבל תמורה על הצבעתו, להפך. לו נשאר בקואליציה יכול היה לקבל תפקיד שר. מצד שני, בהצבעות המכריעות תמך בהפלת הממשלה. בינו ובין בנט, למרות המחמאות ההדדיות המנומסות, מתפתחת איבה. כל אחד מהם רואה בשני כמעט בוגד.
315 טענות
בכניסה לאולם שבו מתקיים המשפט החשוב בתולדות הפוליטיקה הישראלית כבר אין תורי ענק. בתוכו כבר לא נשמעים רעשי ההפגנות בעד ונגד הנאשם מספר אחת. בפעם הבאה שבה יגיע לשם בנימין נתניהו, טבעת האבטחה סביבו תהיה הדוקה הרבה פחות. העיתונאים נושרים אחד אחד ובאין רואים, ואיתם גם כמה צייצני שמאל שעניינם בטוהר המידות פחת דרמטית ברגע שהמטרה של החלפת נתניהו הושגה באמצעים פרלמנטריים ולא משפטיים. ובכל זאת, השבועות האחרונים בתיק ראש הממשלה לשעבר הם מרתקים.
בלב המשפט ניצבות 315 טענות להטיית סיקור שביצעו לכאורה אנשי נתניהו באתר וואלה. התביעה כללה אותן בכתב האישום, לטענתה כדוגמאות מייצגות לתופעה רחבה בהרבה שניתנה תמורת הטבות ענק לבזק של בעלי האתר שאול אלוביץ'. "זה כמו מסעדה", הסבירה התובעת יהודית תירוש, "שבה ראש העיר מקבל הזמנה לסעוד ככל שיחפץ בתמורה להטבות. לפעמים נעשה רישום במסעדה שהם הגיעו, לפעמים לא, ואנחנו נספר את הסיפור הזה בכתב האישום". בנמשל הזה המנכ"ל אילן ישועה הוא המארחת, העורכים שיעידו הם המלצרים, ו־315 המקרים הם תיבול לסיפור.
הבעיה היא שבית המשפט סירב לקבל את התזה כשזו הוצגה בפניו. "אנחנו לא בטוחים שזה מספיק להגיד שיש יער בלי לספר על העצים שמרכיבים אותו", התקומם השופט עודד שחם. מה שקורה מאז בחקירה הנגדית הוא ניסיון עיקש של סניגורו של נתניהו, בועז בן צור, לעבור עם גרזן ולכרות עץ עץ, פרט פרט, או לכל הפחות לגזום את הענפים.
הנה דוגמה: אחד הפריטים כראיה לשוחד הוא "דרישה לפרסום סרטון של נתניהו ביום הבחירות ב־2015". לכאורה, שימוש באתר פופולרי בעיתוי מכריע לצרכים פוליטיים. בפועל, מדובר היה באייטם שבו נכללו קטעי וידאו של שני המועמדים, נתניהו והרצוג. הרצוג קיבל 46 שניות, נתניהו 32. "אתה מסכים איתי שמדובר בסיקור מאוזן ובנאלי", שאל בן־צור את ישועה. נכון, אישר העד, ואישר גם שאם היה עולה לאתר רק סרטון של הרצוג היה זה מעשה לא אתי.
סעיפים אחרים עוסקים ב"דרישה שנענתה להפסיק את השידור החי מעצרת השמאל בכיכר רבין", זו שבה התבטא יאיר גרבוז על מנשקי הקמעות, ובמקביל לשדר את עצרת הימין שנערכה שבוע לאחר מכן. בחקירה הנגדית התברר שהדרישה להפסקת השידור מהשמאל אמנם נענתה – אבל רק שעה וחצי אחרי המסרון מדוברו של נתניהו, כשהעצרת כבר הסתיימה. הדרישה לשדר את עצרת הימין, שידור שהוא אלף־בית עיתונאי ערב בחירות, הייתה בפועל הודעה ששודרה לכל כלי התקשורת עם זמני העצרת. במשפט התברר גם שאין ממש בטענה לפיה הדרישה לצנזור קטעים מראיון באתר עם נתניהו נענתה בידי וואלה: הקטעים המצונזרים לכאורה עודם זמינים לכל דורש (בפרקליטות טוענים עכשיו שישועה נבהל ברגע האחרון בגלל הדלפת העניין לתקשורת בזמן אמת).
כל עיתונאי חש מובך אל מול ההתנהלות המחפירה של אתר וואלה כפי שנחשפה בשנים האחרונות, אבל מבוכה מתעוררת גם למראה חלקים מכתב האישום, שהופכים לא פעם התנהלות יומיומית בין דוברים ועיתונאים לשוחד. אם להשתמש במשל לא מתחום המסעדנות אלא מתחום הכספים: לפעמים כשמישהו נצפה יוצא מהבנק עם ערימת שטרות זה לא כי ביצע שוד, אלא כי השתמש בכספומט.
בפרקליטות טוענים שאכן, לא כל פנייה מנתניהו לוואלה היא שוחד, אלא שמארג הבקשות גם יחד מספר על היענות לראש ממשלה ששימש במקביל גם כרגולטור המיטיב של התאגיד אליו השתייכה בזק. אבל הדיון הזה הוא רק משל לבעיה חריפה יותר בפרשת 4000 כולה, זו שגרמה למחלוקת גם בפרקליטות ערב הגשת כתב האישום: האם אפשר בכלל למדוד שוחד כשמדובר לא בכסף אלא באייטמים? בהחלטת היועץ הופיע הביטוי "סיקור אוהד וחיובי" של וואלה לנתניהו, בכתב החשדות תוקן ל"חריגה מקנה מידה תקשורתי ומקובל", באמצע "פתיחת דלת לאתר וואלה" ועכשיו: "היענות חריגה לבקשות הנאשם". בתביעה הסבירו ששינו ניסוח כי מעולם לא טענו שהאתר היה כבוש בידי נתניהו ואוהד לו, אלא כי ההיענות לנתניהו הייתה מסיבית ובתמורה להטבות ענק. פרקליטי הנאשמים סבורים מנגד שזו ההוכחה לסימון מטרה סביב חץ, חץ שלא מפסיק לזוז.
אבל השאלה העיקרית, זו שעדיין לא ברורה היא: היענות חריגה ביחס למה? האם ביחס למה שקיבלו פוליטיקאים אחרים? לסיקור באתרי חדשות אחרים? לנדנודים של נתניהו לעורכי כלי תקשורת? או ביחס למקובל באתר עצמו? המשנה ליועמ"ש, רז נזרי, התנגד להגשת כתב אישום על שוחד בדיוק בגלל הקושי הזה, לקבוע סטנדרט אחיד ביחסי עיתונאים ופוליטיקאים שחריגה ממנו תהפוך פלילית. הוא הזהיר שבית המשפט לא בהכרח יאמץ את גישת התביעה.
משפט נתניהו כולל עוד שתי פרשות – ההטבות ממילצ'ן והפגישות עם מוזס. לכאורה, הפרקליטות קיבלה שתי החלטות בעייתיות: במקום לפתוח עם התיק הכבד, האימתני והסבוך של בזק-וואלה, יכלה לפתוח בתיק 1000, תיק השמפניות והסיגרים. לתביעה הייתה דילמה קשה, שהוכרעה בשל החשש שעדי המדינה בתיק 4000 ינשרו אם עדותם תתעכב. "הם מבעבעים", הוא הניסוח במסדרונות משרד המשפטים. לא קלה גם הבחירה לפתוח את הפרשה הזו בעדות ישועה, על הביצה הברנז'אית הטובענית של עדותו. הרושם שאליו שותפים הצדדים למשפט הוא שהשופטים עדיין מתקשים לשחות במונחים עיתונאיים של אתר חדשות: מהם שיקולי עריכה, מה זה פולואפ, מה לגיטימי ומה לא. החדשות הרעות: לא בטוח שאתר וואלה הוא בית הספר ההולם עבורם לעיתונות. החדשות הרעות יותר הן שצפויות להם באולם הזה שנות לימודים ארוכות.
