האם העדות של הדס קליין היא רק הפרומו למה שצפוי לנתניהו בהמשך * מתי הפך מתן כהנא ממועמד מבוקש בעונת ההעברות לפוליטיקאי שדופק על דלתות * למה
הנס של מרצ ב–2021 הוא הבעיה שלה ב–2022 * ומי ינצח בקרב כיפופי הידיים בין גיבורי הרומן הסוער של בחירות 4
העיניים לבוס של קליין
70 אלף איש, פחות או יותר, הם אלה שיכריעו את גורל הבחירות הקרובות. כל השאר, שזה רובנו, סטטיסטים. מי הם? מגדירים את עצמם ימין ונעלבים כשמכנים אותם בסקרים "גוש המרכז־שמאל", רוצים שינויים במערכת המשפט אבל עם פינצטה, לא עם די־9. הצביעו בשלושת הסיבובים הראשונים לימין, אבל בבחירות האחרונות לסער או לבנט כי העדיפו אותם על פני נתניהו. עכשיו בנט איננו וסער לא מתמודד על ראשות הממשלה. כאשר יועמדו בפני הברירה בין לפיד וטיבי לבן גביר וביבי, הם עשויים לחזור לליכוד.
כדי להחזיר אותם, נתניהו לא זקוק, בלשון המעטה, להתבטאויות כמו של יואב קיש ושלמה קרעי בשבוע שעבר על היועמ"שית. זו אחת הסיבות שבעטיין הקדים את הפריימריז לשלהי יולי, התקופה שבה עם ישראל בבריכה והקשב הציבורי נמוך. אמנם בחירות מקדימות סמוך לבחירות מעירות את השטח, כפי שלימדה ההתמודדות שלו מול סער ב־2019, אבל המחיר שבצידן הוא 29 סטודנטים חופשיים, שמטרתם כרגע אינה להבטיח את ניצחון הליכוד אלא את מקומם ברשימת המפלגה לכנסת. מטרתו היא לסיים את ההתמודדות בהקדם ולגזור תענית דיבור על מי שפחות מתאים למסר.
כמה תשפענה על אותם מתלבטים העדויות בתיק המתנות? מהסקרים עולה עדיין שההתנגדות לנתניהו נחלשה. שיעור האנטי הגבוה ביותר, עוד יותר מאשר בימינה, ישראל ביתנו וכחול לבן הוא בתקווה חדשה: רק שמונה אחוז מבוחריה, לפי מחקר עדכני, מוכנים לאפשרות של ממשלה עם יו"ר הליכוד.
האם תיק אלף ישנה משהו? זה תלוי בשני דברים: הראשון הוא טיב החקירה הנגדית של עו"ד עמית חדד להדס קליין. הוא ינסה לכרסם עם כפית בערמת הסיגרים והשמפניות כדי להפוך 700 אלף שקלים למאה אלף, להוציא ממנה את השמפניות, ולהיוותר עם סכום חודשי ממוצע נמוך יחסית על פני שש שנים. רוב הניסיון הזה ייעשה בחלקו לפני הפגרה ובחלקו אחריה, בישורת האחרונה של מערכת הבחירות. איך? למשל באמצעות רישומי המאבטחים, שלפי הטענה מעידים על כמויות סיגרים ושמפניות נמוכות בהרבה מהמתואר בעדותה של קליין.
מה שאמור להתרחש ממש בסמוך ל־1 בנובמבר הוא עדותו של הבוס שלה, ארנון מילצ'ן. קשה להפריז בחשיבות ההכרעה של המיליארדר בן ה־75. חמש שנים לא דרכה כף רגלו בישראל, מחשש שייעצר או יסתבך. אם יסרב להעיד, לא יוכל עוד לדרוך בישראל וליהנות מהשמש המקומית שקליין תיארה את אהבתו לה. הוא הפילבר של תיק 1000: נקרע בין אהדתו לנתניהו ובין מחויבותו לתביעה; מסתובב בלימבו שבין גרסאות שונות שמסר במשטרה. בלעדיו, יהיה קשה יותר לתביעה להוכיח חלקים נרחבים מעדות עוזרתו. פעם הייתה מגיעה לארץ רכבת אווירית של ישראלים כדי להצביע ולהשפיע, מילצ'ן ישפיע מאוד בין אם יגיע ובין אם לאו.
כולם לצלילי החרדים
והרי הודעה: החרדים חוזרים. פעם בעשור, כמו שעון, מוקמת בישראל ממשלה ללא חרדים. זה תמיד קורה אחרי שהפוליטיקאים של יהדות התורה וש"ס מגזימים בחקיקה, הסנטימנט הציבורי פונה נגדם ותמיד, בלי יוצא מהכלל, כשבצד השני יש מפלגה בראשות מישהו ששם משפחתו לפיד. ב־2003, עם טומי ונתניהו, קוצצו הקצבאות ואושרה התוכנית הכלכלית שהצילה את המדינה. ב־2013, עם יאיר ונתניהו, נחקק חוק הגיוס.
לכאורה, לקואליציית בנט־לפיד שזה עתה התפרקה הייתה הזדמנות מצוינת לקדם מהפכות רדיקליות עוד יותר: הקו היחיד שחיבר בין השותפים, למעט מנסור עבאס, הוא תמיכה ברפורמות מרחיקות לכת. הורוביץ, מיכאלי, ליברמן, לפיד, אפילו בנט וכהנא. מה יצא מזה? כמעט כלום. המס על כלים חד־פעמיים ושתייה ממותקת התייקר. ביום שבו יחזרו החרדים לשלטון תבוטלנה שתי הגזרות. מה לגבי המס על ממשלות חד־פעמיות?
די היה לעקוב אחר השידורים החיים מחתונת נכדתו של משה גפני כדי להתרשם שהמערכת הפוליטית כולה מתכיילת בחזרה לעמדת המוצא: חיזור אחר ש"ס ויהדות התורה. נתניהו חייב את החרדים כדי להרכיב ממשלה, גנץ תלוי במוצא פיהם על מנת לקבל את החלק הראשון ברוטציה, לפיד חייב אותם כדי לשכנע את המתלבטים שגם לו יש אפשרות להקים. השבוע ביקר בבית הכנסת במשרד ראש הממשלה, נושא תפילה חרישית לקדוש ברוך הוא או לרב יצחק גולדקנופף, לא ברור בדיוק למי. היחיד שמצהיר שלא יישב עם החרדים הוא ליברמן, אבל הקשר בין הצהרותיו למציאות ידוע כרופף למדי.
הסיבה שבגללה כשלה הממשלה בקידום רפורמות של ממש היא העובדה שפשוט לא ניסתה. משלב מוקדם מאוד, כשנואשה התקווה לפיצול הליכוד, קיוו בנט ולפיד שהחרדים יהוו את מחסן החלפים של הקואליציה. בהמשך, ברגע שקשה להניח עליו את האצבע, התחלף גם הסנטימנט בממשלה. העילה לפרישתה של סילמן, מכתב החמץ המפורסם, העידה על כך. היא לא בחרה בסחבת סביב אביתר, או בתקציבים לרע"מ. באגף הימני של הקואליציה כל צעד נגד החרדים נתפס כמהלך נגד היהדות בממשלה הראשונה שנשענת על מפלגה מוסלמית. הציבור, בוודאי זה שתמך בממשלה, ליברלי בהרבה מהפוליטיקאים שלו: הוא תומך בנישואים חד־מיניים, תחבורה ציבורית בשבת, כשרות אלטרנטיבית ומה לא. דבר מכל אלה לא יקרה גם הפעם: מתן כהנא, השם החם עד לפני שבוע בעונת ההעברות, מסתובב עכשיו אנה ואנה ודופק על דלתות, בינתיים לשווא. החרדים הטילו וטו, ואיש לא רוצה לריב איתם אם לא מוכרחים.
המאבק שלפני המאבק
שני דברים יקרו תמיד בבחירות בישראל: מרצ תיאבק באחוז החסימה, ובימין יצליחו לסגור איחוד רשימות רק על מדרגות ועדת הבחירות המרכזית, בדקה לעשר בערב. מי בצרה גדולה יותר, הורוביץ או סמוטריץ'?
מול יו"ר מרצ שוקלים כעת התמודדות יותר מועמדים מאשר מספר המנדטים של המפלגה בסקרים: יאיר גולן הציע להחזיר עטרה שמאלנית ליושנה, ולהתמקד בנושאי הכיבוש והשטחים. תמר זנדברג שוקלת־לא־שוקלת, ואפילו שמה של זהבה גלאון כבר מוזכר. היו"ר לשעבר לא מעוניינת להתמודד, אבל אם תוגש לה הצעה לקבל את ראשות המפלגה בלי בחירות לא בטוח שתסרב.
הנס של מרצ ב־2021 הוא הבעיה שלה ב־2022: בוחרי המפלגה אינם תומכיה. מחצית מהם הצביעו לה אף שאינם מזדהים עם עקרונותיה, כדי להבטיח שתעבור את אחוז החסימה. מרצ לא יורדת בסקרים, היא פשוט נותרה עם אותו גרעין תמיכה שכבר אינו מספיק, לבדו, לעבור את אחוז החסימה. ההתמודדות בין הורוביץ לבין שאר הטוענים לכתר תהיה הכרעה בין שתי אפשרויות, שמשולות להכרעה בכדורסל אם ללכת להגנה אזורית או אישית: עם הורוביץ, להמשיך בהתמרכזות שנובעת מהעמדת הערך "רק לא ביבי" מעל הכל ותקווה למצביעים אסטרטגיים מהגוש; או עם מישהו אחר, לייחד אותה שוב בנושא הפלסטיני, אבל תוך סכנה לאובדן התמיכה ממצביעים ממורכזים יותר.
במרצ אבדה התקווה לאיחוד עם מפלגת העבודה. עמיר פרץ אמנם נשבר בסבב הבחירות השני שלו והתאחד, אבל מיכאלי עקשנית עוד יותר ממנו. נשגב מבינתה מדוע היא צריכה לשלוח לפנסיה מחצית מסיעתה כדי לשמור על המפלגה. אם זה חשוב ללפיד, היא סבורה, שיתאחד הוא.
וזו איננה הבעיה היחידה של הגוש: ליברמן, שותף חדש לבלוק, נאבק עכשיו על קולות החילונים מול מיכאלי ולפיד. יחסיו עם השניים מצויים בשפל. לפיד עצמו טרם התפנה למלאכת החיבורים. הוא עסוק עכשיו בהלחמת התואר "ראש הממשלה" לשמו. מטרת העל שלו בבחירות היא לשלוח את כולם לתרדמת קיץ. הוא מדבר על ממלכתיות, על פיוס, על אהבה; נוסע לפריז בצ'ארטר (כי כנף ציון מושבתת) ומדבר שם על איראן. הכל כדי לנטוע אצל מצביעי הימין את התחושה שהמדינה מתנהלת, אין על מה להתרגז, ואפשר להישאר בבית.
אחים מתנגחים
בצלאל סמוטריץ' עובר עכשיו חוויה ישנה עם שותף חדש: שוב הוא נדרש להצטופף ברשימה אחת עם מפלגה אחות שמפציצה בסקרים אבל לא פעם נחלשת משמעותית בקלפי. כך קרה לו שלוש פעמים עם בנט ושקד ועוד פעם אחת עם הבית היהודי. את מפלגתו, שקרויה היום "הציונות הדתית", ייצגו אז שני חברים בקושי.
כך עשוי עכשיו לקרות לו עם איתמר בן גביר. קל להבין למה שני העקשנים הנ"ל מתבצרים בעמדותיהם, למרות ההבנה הברורה שהמקח וממכר המתיש ביניהם, רווי התדרוכים והעלבונות, רק ירחיק את המצביעים. תוכנית העבודה המקורית הייתה להשקיע, בפעם הראשונה אחרי חמישה סבבים, את כל המאמצים בגיוס קהלים חדשים. במקום זאת, הנתק במו"מ שולח את הצדדים למלחמות אחים.
בן גביר מתבשם מתמיכה שכמותה מעולם לא הייתה לדמות כמוהו במעגלים רחבים. הוא המרענן הרשמי של הימין בבחירות הנוכחיות. רוב המנדטים החדשים בסקרים לרשימה מגיעים בגללו. בכיסו סקרים שמעידים שריצה עצמאית תוביל אותו לשמונה מנדטים, ובחווייה שלו – את הוויתור האצילי על ראשות התנועה הוא כבר עשה.
מצד שני, סבור סמוטריץ' שאותה תמיכה היא כרגע אפלטונית. הרי ברור שנתניהו יילך לרשימה על הראש. הוא לא יתקוף חלילה ישירות את בן גביר, רק ישכנע את מצביעי הימין בחשיבות העליונה שיש בקירוב הליכוד לארבעים מנדטים. ברקע גם החשש של נתניהו ממצב היחסים עם ארה"ב ושאר מדינות המערב כאשר מפתחות הקואליציה שלו בידי השר וחבר הקבינט איתמר בן גביר. אין ספק שהוא יפעל לדלל ולמהול כמיטב יכולתו.
בן גביר דורש ריצ'רץ' על סמך התמיכה בו כעת, סמוטריץ' חושש ממצב שבו סיעתו שלו תתרסק בסוף לשלושה חברי כנסת. בן גביר משוכנע שסמוטריץ' יתקפל כי אין לו חלופה, סמוטריץ' משוכנע שבן גביר יתרכך כי ריצה לבד מסוכנת מאוד וגם עלולה להביא לפסילתו בוועדת הבחירות המרכזית. שניהם טועים ושניהם צודקים, ושניהם עוד יריבו לאורך הקיץ.
