איך הסתיים ניסיון של נתניהו לצוד עריק ומתי פיתוייו יקרצו יותר לח"כים מימינה * באיזה אופן משפיע מעמד הרוק–סטאר של סמוטריץ' על הפלג המוסלמי בממשלה * מדוע דווקא השר האדוק סומן כמוקצה אצל החרדים * ומה משותף לחשמל, במבה וחקירות פוליטיקאים
קולב ההפלה
הם ישבו זה מול זה: הוותיק שבחברי הכנסת של הימין, מכהן בהפסקות קצרות עוד משנות השמונים של המאה שעברה, והטרי שבחברי הכנסת של ימינה, נורבגי בן 35. בנימין נתניהו ויום טוב כלפון נועדו בחשאי השבוע, לפני ההצבעות המכריעות על תקציב המדינה. זה היה השיא במאמצים של חודשים: להביא את הנורבגי הצרפתי מסיעתו של בנט להפיל את הממשלה בהצבעה המכריעה. בהתחלה נשלח יואב קיש בכנסת, אחר־כך יריב לוין בשיחות רציניות יותר. נכונותו של כלפון לבוא לפגישה עם אויבו המושבע של ראש הממשלה הנוכחי הייתה איתות, לכאורה, שיש על מה לדבר.
בפועל זה היה כמו מפגש מרגלים של המלחמה הקרה: כלפון עדכן את ראש הסגל של בנט, טל גן־צבי. הכל היה ממותקן, מואזן ומדווח. נתניהו בא לשכנע את כלפון, כלפון – לאסוף מל"מ, מודיעין לפני מבצע, על נתניהו. בחדר התפתח ויכוח מי ימני יותר, ראש הממשלה הנוכחי או הקודם. כלפון הזכיר לנתניהו את חברון והסכם וואי, נתניהו טען שבפועל ויתר רק על שלושה אחוז, ושבנט מוכר את המדינה למרצ. איך זה נגמר בסוף, הראה אתמול לוח התוצאות בכנסת. אפשר להעריך שכלפון ויתר על מקום בטוח בכנסת הבאה ושדרוג מח"כ אלמוני לתואר אליל הימין, עמיחי שקלי על סטרואידים.
הדעה המקובלת אומרת שאחרי התקציב ייפתח עידן רגוע יותר בקואליציה. אפשר להניח שייפתח, בפשטות, עידן אחר. כלפון וחבריו לאוסף האקלקטי הקרוי "סיעת ימינה" יפגשו בשנה הבאה, שנת התקציב הבאה, דילמה מסוג חדש: קל יחסית לעמוד בפיתויי הליכוד כאשר הדילמה היא ראש מפלגתם בנט, או נתניהו. אבל כאשר תתקרב כהונת לפיד, ודלתות משרד ראש הממשלה כבר יהיו פחות פתוחות, אי אז ב־2023, התמונה עשויה להשתנות. חלק נכבד מסיעת הליכוד הוא ממילא שכבות ארכיאולוגיות של עריקים משוריינים ממפלגות שונות, יש שם מקום לעריק או שניים מימינה. מה יעשה ניר אורבך אם יוצע לו לעמוד בראש חטיבה ציונית דתית בליכוד? האם יעדיף להישאר עוד כמה חודשים בדרך לפנסיה כמעט מובטחת? ההערכה של רוב ראשי הקואליציה היא שמישהו מהם ימצא את הקולב האידיאולוגי לפרק את הממשלה ולחבור לליכוד, בוודאי אם ימינה תמשיך בפלירטוט עם אחוז החסימה. כבר עכשיו, אין ממש מפלגה כזו. הבעיה של יש עתיד היא שלימינה כנראה אין עתיד.
השורא בשנ"צ
בכניסה לבית ראש הממשלה ברחוב בלפור הוצב בימים עברו תא להפקדת הטלפונים הסלולריים, ולידו – מארז לערדליים חד פעמיות, נגד לכלוך. קשה לדעת אם מנסור עבאס כיסה את נעליו בניילון הכחול, אבל איש לא ביקש ממנו להפקיד את הטלפון. אם הקליט את השיחות עם נתניהו, הוא משתמש בקבצים כפי שישראל משתמשת בעמימות הגרעינית: טוב שיחשבו שיש לך פצצת אטום גם אם אתה לא מתחייב במפורש על קיומו של ארסנל כזה.
גם בשיא העימות בין עבאס ונתניהו, יו"ר רע"מ עדיין מעוניין מאוד בכינונה של הברית שכה רצה בה, עם הימין הישראלי. הרי לו הייתה קמה פה ממשלת ימין בהימנעות רע"מ, ספק אם הפרסומים האחרונים היו מתלקחים כך ברשתות החברתיות. השמאל לא היה תוקף אותו על כספי התרומות שתנועתו העבירה לעזה, בין היתר ליתומי "השהידים והשבויים". הפרסום על קשרי בכירים ברע"מ עם בכירים בחמאס פגע בו קשות במחנה שאליו הוא ניסה ועודנו מנסה להקים גשר.
ואם סמוטריץ' ייעתר פתאום, שאלתי אותו השבוע בחדרו בכנסת שבו נערכו פגישות רבות עם הליכוד, האם היית מקים ממשלה חלופית עם הימין? נתתי מילה לבנט ולפיד, השיב. אבל אם הממשלה תתפרק, זה אכן עדיף.
אל הפגישה של עבאס עם הרב חיים דרוקמן, בעיצומו של המו"מ הקואליציוני, הוא הלך כתלמיד של שייח' בעצמו. ההנחה שלו – וגם של הח"כ לשעבר בליכוד שהביא אותו לרב – היא שהכרעה בגזרה הרבנית תביא לפריצת דרך גם בתוך סיעת הציונות הדתית. "גם לי יש מנהיגי דת", אמר, "אז אני מכיר את הדינמיקה. אבל לסמוטריץ' אין אמונת חכמים", סיכם באכזבה. ההתרשמות היא שגם עבאס לא לוקח לריאות את השייחים שלו. האגדה אומרת שמקורבו של אריה דרעי נשאל פעם מה חושבת מועצת חכמי התורה, והשיב "המועצת ישנה כרגע צהריים". גם מועצת השורא: היא תלך עם עבאס לכל אשר יילך. הימין אימץ בינתיים את הלאו המוחלט של יו"ר הציונות הדתית על פני המו"מ הישיר עם רע"מ שהוביל הליכוד. באביב האחרון הליכודניקים הסתערו עליו ברשתות עקב סירובו לשבת עם רע"מ. השבוע, בהפגנת מתנגדי הממשלה בכיכר הבימה, התקבל סמוטריץ' כמו כוכב רוק.
כהנא סדק
ערב הבחירות האחרונות התפתח דיון במטה ימינה אם יש טעם לפרסם מצע בנושאי איכות הסביבה. חלק מהנוכחים סברו שזו "אג'נדה של שמאלנים". השבוע, ראש הממשלה בנט העמיד את האקלים על ראש שמחתו: אדם עם פטיש, כל הבעיות נראות לו כמו מסמר, וראש ממשלה עם קואליציה שגזרה על עצמה שיתוק בנושאי הימין־שמאל המסורתיים, נוסע לגלזגו.
הישועה של בנט, אם תהיה כזו, לא תבוא משמירה על עצים והפחתת פליטת גזי חממה. באופן רחב יותר, היא גם לא תבוא כנראה מהדימוי של מי שהתפשר בכורח הנסיבות על "תאונה פוליטית": גם בוחרי ימינה שתומכים בממשלה סבורים ברובם שזה היה אילוץ מתחייב, ואילוצים הם לא מניע חזק דיו לבוא ולהצביע.
אבל יש תחום אחד שבו גם מאוכזבי ימינה תומכים לכתחילה בממשלה: הרפורמות של שר הדתות מתן כהנא. הפלג הלייטי של המצביעים הסרוגים תומך ברבני צהר, מתנגד לשלטון הרבנות, מעוניין בדיינים ציוניים בבית הדין הרבני הגדול, נמנע ממועצות דתיות אם הוא לא מוכרח.
ההחלטה של כהנא השבוע, לסיים את כהונתם של רוב ראשי המועצות הדתיות, היא לא פחות מרעידת אדמה. היא נועדה להכשיר, תרתי משמע, גם את הרפורמה בנוגע לכשרות הרבנות: רוב מכריע של הממונים הם אנשי ש"ס. אם במקומם יבואו אנשי ונשות הציונות הדתית, יופעל מנוף לחץ משמעותי מאוד על רבני הערים, חרדיים ברובם: אלה יהססו מאוד להערים קשיים על הכנסת גופים חדשים שיפקחו על הכשרות, כאשר יש גורם כוח חזק ולעומתי במועצה הדתית שיכול לגמול במכשולים משלו.
החרדים מסוגלים לשבת עם לפיד על אף הטראומה המתמשכת מהמשפחה. אפילו עם ליברמן היו כורתים ברית. אבל לא סתם כינה גפני דווקא את בנט "בוגד במדינה": הפעמים היחידות בדורות האחרונים שבהם התרופפה השליטה החרדית הייתה בברית של המפד"ל וצאצאיה עם האגף החילוני. לכן אין סיכוי שייכנסו לממשלה הנוכחית גם אם חלקם מקטר מעת לעת על נתניהו ("שאף אחד לא יחליט לשני מי האדמו"ר שלו", אמר השבוע דוד אמסלם לישראל אייכלר במליאה). הבעיה שלהם היא לא עם ראש הממשלה לשעבר, אלא עם שר הדתות הנוכחי.
פינוק משפטי
אירוע חריג התרחש היום לפני שנה: משטרת ישראל חקרה באזהרה, בחשד לסחיטה באיומים, חבר כנסת בישראל. העילה: ראיון הרדיו של מיקי זוהר, שבועיים בלבד קודם לכן, שבו ספק הודיע ספק העריך שאם אביחי מנדלבליט לא יבטל את כתב האישום נגד נתניהו ויתפטר "תהיה רעידת אדמה", כלשונו, "וייחשפו הקלטות שלו", נוסף על אלה שפורסמו אז, שבהן גידף את פרקליט המדינה. טחנות הצדק טחנו את זוהר מהר ודק־דק. ארבע שעות תמימות בילה מול החוקרים, באישור הפרקליטות.
לפני שבועיים ויומיים תקף חבר הכנסת איימן עודה את חבר הכנסת איתמר בן גביר בפתח חדרו של עציר בטחוני כלוא בבית החולים קפלן. ככל הזכור, כדבר הזה עוד לא היה. שבוע לאחר מכן, על פי פרסום של כתבת התאגיד שלא הוכחש, איים עודה בכנסת על בן גביר "תיזהר, בפעם הבאה אעשה משהו יותר קשה". אכן, אין מדובר בראיון רדיו אבל גם לא צריך קריאה תכליתית של הטקסט כדי לחלץ ממנו את האיום.
בן גביר אכן נקט פרובוקציה מקדימה, אך במקרה שלו, בניגוד לזה של זוהר, התנועה לאיכות השלטון לא פנתה למשטרה. היא הסתפקה בגינוי נטול שם לאלימות ("כי בן גביר כבר פנה", הסביר דובר התנועה). פרקליטות המדינה, רגישה כל כך לכבודו של היועמ"ש, מגלה פחות רגישות בכל הקשור לחבר כנסת. לא בטוח שזו הטיה פוליטית בהכרח: רשויות החוק רגישות מאוד לפגיעה בהן, פחות לפגיעה במישהו מרשות אחרת. זו הסיבה שמשליך הנעל על נשיאת העליון יושב בכלא יותר זמן מאשר רבים ממיידי האבנים בדרכי יהודה ושומרון. לחברת החשמל יש חשמל חינם, באסם יש במבה חינם ולמערכת המשפט – הליכים משפטיים חינם.
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "המשטרה פונה ליועץ במקום בו מתגלה חשד לעבירה פלילית שבוצעה על ידי חבר כנסת. תלונתו של ח"כ בן גביר נבדקת בשלב זה במשטרה כמקובל, ובמידת הצורך תפנה ליועץ בעניין".
