מה גרם לסער להבין שהממשלה בנשימותיה האחרונות, ולליכוד לקוות שבכלל לא צריך אותו * האם בדרך לממשלה הבאה בן גביר יכפה את רצונו גם על סמוטריץ' * איפה צדק אהרן ברק, וטעה מנדלבליט * ואיזה שיעור מלמדת אותנו סדרה דנית צנועה
מסביב יהום הצער
לזאב אלקין מיוחסת אמירה שלכאורה – הוא עצמו לא זוכר – שינן פעם באוזני חבריו לליכוד: "תגידו לי איזו קואליציה אתם רוצה להקים אחרי הבחירות, ואקים לכם אותה לפני". בליכוד נזכרו בה השבוע: אם המטרה היא להקים ממשלת ימין, למה לעבור בקלפיות? אפשר לנסות להקים אותה עוד בכנסת הנוכחית, כשהבחירות עדיין במרחק של כמעט שלוש שנים וחצי.
רק שהמגעים בין נתניהו וסער לממשלה מזכירים את המגעים העקרים בין נתניהו ומנדלבליט לעסקה: מה שצד אחד דורש הופך את העסקה בלתי קבילה עבור הצד השני, ולהפך. בגישושים הראשוניים בין תקווה חדשה והליכוד התברר שתנאי הסף הם שנתניהו לא ראש ממשלה, לפחות לא ראשון, וברקס על כל שינוי מהותי בנושא המשפטי. זו עסקה שהליכוד הסכים לה בזמן הזה ממש אשתקד, בניסיון נואש למנוע את אובדן השלטון; אבל עכשיו, כאשר השלטון רחוק, לפי הסקרים, מרחק מנדט או שניים בלבד, אין סיכוי שנתניהו יסכים.
לא רבים זוכרים, אבל בלילה הדרמטי של ה"עלה בידי", תקווה חדשה הייתה המפלגה האחרונה להצטרף לקואליציה. בנט קיבל את ראשות הממשלה, לפיד את מחצית המלכות. סער, לעומתם, הסתפק בתיק המשפטים, ובמחיר כבד מבחינתו: שותפות עם גורמים לא ציוניים. האיבה והמשטמה ההדדית מול הליכוד השכיחה שגם שותפות כזו אינו טבעית עבור רבים מבוחריה, מה שמתבטא בסקרים כבר תקופה ארוכה. השימון הנדיב של זועבי, טיבי ועבאס גורם לרבים מפעילי המפלגה למאוס בקואליציה.
זה הרקע למשבר תקנות יו"ש. מהיכרותם את הקליינט, בימינה חשדו שמדובר במזימה מתוחכמת: סער יפיל את הממשלה, לפיד יהפוך לראש הממשלה ואז, במגעים לאיחוד בין ימינה ותקווה חדשה, יקל על שר המשפטים לעמוד בראש הרשימה ולדחוק את בנט למקום השני.
המציאות קונספירטיבית פחות: סער מעריך שהממשלה נושמת את נשימותיה האחרונות. הוא מוכן לוותר, גם אם בצער, על חוקי־מותרות כמו היוזמה להגבלת כהונה, לא על הלחם והחמאה של כל ממשלה, חוקים שמארגנים את חיינו פה. הוא לא פועל שהממשלה תתפרק, הוא פשוט מתאר מציאות. ברקע יש גם ייאוש של כמה מחברי הסיעה מהממשלה הזו ותקווה להמשך הקריירה הפוליטית (למשל, שאשא ביטון, השכל ואלקין): סער מן הסתם רוצה לאותת להם שהם לא לבד במצוקתם.
האם יש סיכוי שתקווה חדשה תצטרף לממשלה חלופית? די קלוש. בליכוד מתנחלת תפיסה חדשה, שלפיה אין טעם בהקמת קואליציה לזמן קצר. ההנחה, שמתבטאת גם בסקרים, היא שהאינפלציה והטרור מכרסמים בתמיכה בממשלה הנוכחית בקצב הולך וגובר. ממשלת ימין רעועה וצרה, עתירת משקעים, לא תוכל להתמודד ותאבד תמיכה. עדיף לגלוש לבחירות עם הזרם, ולא להקים ממשלה ולחתור נגדו. בברירה הוותיקה בין ציפור אחת ביד או שתיים על העץ, הם עם העץ.
בית ספר לבצלאל
מפלגה חשובה הזמינה לאחרונה סקר ממנו גבע, כדי להיערך לבחירות הקרבות. בין היתר, התעניינה כמה מנדטים תשיג מפלגת הציונות הדתית אם בראשה יעמוד דווקא איתמר בן גביר. התוצאות מאלפות: סמוטריץ' עם תשעה, בן גביר משיג אחד־עשר.
בשלוש מערכות הבחירות הראשונות נדרש הציבור לבחור בין נתניהו וגנץ. הסיבוב החמישי יציב בפניו בחירה חדשה: בן גביר או טיבי. לפיד מאותת על שיתוף פעולה עם המשותפת, נתניהו מצהיר בגלוי איך תיראה הקואליציה שלו. הפעם, אפשר להיות בטוח, הוא לא ירוץ לאולפנים כדי להתחייב שבן גביר לא יהיה שר בממשלתו. פעם, בחירות היו ניסיון חיזור מתמשך אחר קולות מצביעי המרכז. היום כולם מפנים אליהם את גבם. מה אמורה לעשות תושבת ראשון לציון שלא מתה על נתניהו וגם לא רואה בו שטן, שסולדת ממפגני השנאה של עפר כסיף ובמקביל מזועזעת מתליית תמונות של רוצח המונים בבית של חבר כנסת?
הפופולריות של יו"ר עוצמה יהודית מעמידה במבחן את שותפו הבכיר, יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ'. כאשר שינה את שם מפלגתו הוא קיווה להפוך אותה לתנועת הבית של הסרוגים כולם, גם במחיר התמרכזות (הכל יחסי כמובן, אין צורך לקנות את הזכויות של "שיר לשלום"). בפועל קרה ההפך: הרשימה מזנקת בסקרים הודות למצביעים ליכודניקים וחרדים שהסגנון הבן־גבירי קורץ להם.
בבחירות האחרונות, בן גביר הגיע במחיר סוף עונה: המקום השלישי ברשימה ותו לא. זה שתנאיו ישודרגו, זה ברור. אבל כמה? בעוצמה יהודית לא ידרשו את הבכורה, אבל בהחלט היו רוצים ריץ' רץ'. סמוטריץ' ייאות, מן הסתם, לשליש מהרשימה. על דבר אחד סביר שיסכימו, והוא פרידה מהצלע השלישית, מפלגת נעם ונציגה אבי מעוז, שהביאו הרבה רעש אבל מעט מאוד קולות.
אצל סמוטריץ' משוכנעים שאחרי שטעם את טעם השררה, בן גביר לא ייקח סיכון וירוץ לבד. אצל בן גביר משוכנעים שסמוטריץ' לא יסתכן בתחרות מול יריב פופולרי. השאלה היא אם אין כאן מיסקלקולציה, והמשא ומתן הזה לא יסתיים בפילוג, כדרכו בקודש של הימין. חצי מיליון קולות ירדו לטימיון בסבבי הבחירות האחרונים, כמעט כולם של מצביעי הציונות הדתית. כולנו הרי יודעים בדיוק מתי זה ייגמר: בדקה לעשר בערב, ביום סגירת הרשימות.
זקוקים להגנה
"מזל שלא נחתמה העסקה", אמר בחודש שעבר בנימין נתניהו. הוא כבר ידע מה צפוי השבוע באולם 315. "חבל מאוד שלא נחתמה עסקה", נאנח לאחרונה אהרן ברק. הוא ניבא עוד בחורף שמתאונת השרשרת הזו ייצאו כולם חבולים.
האם תיתכן בסוף הרשעה בתיק 4000? דן אבי יצחק, הפרקליט הנודע, נהג לצטט מספר תהילים את הפסוק "משפטים – בל ידעום". אבל האפשרות הזו מתרחקת באופק. כדי לקבוע שנתניהו נטל שוחד יזדקקו השופטים לאמץ תזה בחקירה שנפתחה ללא אישור יועמ"ש כנדרש, הובילה לכתב אישום תקדימי, נשענה על עד מדינה שטוען שגרסתו־שלו נשענת על מצגי שווא של המשטרה ולאשר עובדות שסותרות את כתב האישום.
במשך שנים שווקה לנו תזה כאילו הפרקליטות היא אי קטן של מצוינות בתוך המים הרדודים של השירות הציבורי. רק בשבוע שעבר שבר היועמ"ש הקודם, אביחי מנדלבליט, שתיקה ממושכת, כדי לשבח את התביעה על "עבודה טובה". שלושת השופטים, נאמר בעדינות, חלקו עליו. האמת העגומה המתבררת במשפט נתניהו היא שדין הפרקליטות בימינו כדין המוסד לביטוח לאומי: גוף ממשלתי בינוני, עתיר פגמים. מקבלים איכונים ולא בודקים, מגישים כתב אישום על "היענות חריגה" בלי להסביר ביחס למה היא חריגה ובלי לבדוק שבכלל הייתה היענות בכל המקרים. מי שקורא את התפתחות הגרסה של מוסדות החקירה ביחס למתרחש באתר וואלה לא יכול לחמוק מהרושם שאין להם מושג ירוק איך עובד סיקור, מה זו הודעה לעיתונות ואיך נראים החיים מחוץ לצלאח א־דין.
היתרון של הפרקליטות ביחס לשאר מוסדות המדינה הוא הכוח האדיר שלה לשנות את חייו של אדם. 76 אחוז מכלל ההרשעות מושגות באמצעות הסדרי טיעון. לפרקליטות אין מצוקת משאבים, לנאשם בדרך כלל יש; לתביעה כלום לא בוער, לחשודים בוער גם בוער. שלושת עדי המדינה – הרו, חפץ ופילבר – נימקו במילים דומות מאוד את היענותם לשרת תיקים שאינם מאמינים בהם, בניגוד נניח לשולה זקן: כל אחד מהם אמר שאין לו את הזמן ולא את הכסף להילחם בבתי משפט מול מערכת שיש לה זמן בשפע ולא משלמת לעורכי דין לפי שעה, בדולרים.
רק עוד שנים נדע אם נתניהו פעל נכון כשדחה את עסקת הטיעון בניגוד לעמדת פרקליטיו, אבל המדינה הרוויחה שירות חשוב. הנשיאה המנוחה מרים נאור צדקה: זה גם משפטו של מנדלבליט. לצערו, הוא נבהל ברגע האמת ונסוג מהעסקה.
אי שם בממלכה רחוקה
אחת המילים הפחות שימושיות בדנמרק היא "קאמבק". המדינה הסקנדינבית הקטנה והנהדרת לא מאמינה כל כך בהזדמנות שנייה. נגעת? נסעת. פישלת? הביתה. זה הפאק העיקרי באמינות של סדרת המופת "בורגן", שחזרה אתמול לעונה רביעית בנטפליקס אחרי הפסקה של כמעט עשור. ראש הממשלה לשעבר, בירגיטה נויברג שבה לפוליטיקה בתור שרת החוץ להתמודד עם המצוקות הדניות. אמנם יש רוסים מאיימים ומשבר אקלים, אבל עדיין מגיעים לעבודה באופניים; היריבים הפוליטיים עדיין מנומסים. אפילו הימין הקיצוני קצת פחות קיצוני ויותר מנומס.
ישראלים התמכרו לסדרה בגלל תהום שעליה אפילו גשר ארסונד בין קופנהגן ומאלמו לא יוכל לגשר: הפער בין השיטה הפוליטית הדומה של שתי המדינות, ובין התרבות הפוליטית ההפוכה לחלוטין. ישראל ודנמרק הן שתיהן מדינות מעוטות אוכלוסין ומרובות מפלגות, שמחזיקות חבל ארץ שנכבש במילניום הקודם (גרינלנד אצלם, ג'נין אצלנו). אצלנו כמו אצלם יש קואליציה ולא שלטון יחיד, ראש ממשלה שנאלץ לתמרן פוליטית בין שותפים ולא נשיא שנבחר ישירות. הפולקטינג שלהם כמו הכנסת שלנו מתאפיין בסחר סוסים. במקרה שלהם, סוסים ממש: הארמון העתיק במרכז קופנהגן מאכלסת 179 נבחרים, נשיא בית משפט עליו ועשרים סוסים אצילים של משמר המלכה.
ההבדל הוא (זהירות, ספוילרים) שבדנמרק לא הכל כשר בדרך למעלה. נויברג, מנהיגת מפלגה קטנה, מסרבת להצעה מפתה להקים ממשלה בקולות מפלגות קצה מהצד השני, כי זה לא ראוי, וכי הדבר עומד בניגוד להבטחת בחירות שלה. כשהיא נכשלת בהשגת רוב היא זזה הצידה, ולא רצה שוב ושוב אל הקלפיות.
אצלנו, כאשר חברת הכנסת רינאווי זועבי הודיעה על פרישה לשעתה, זעקו הכותרות "ממשלת מיעוט". בדנמרק זה לא איום אלא הבטחה: רוב מכריע של הממשלות בחיים האמיתיים וכל הממשלות בסדרה לא נהנו מרוב בפרלמנט. הן גם לא סבלו מכך במיוחד: התרבות הפוליטית בישראל היא של השגת רוב רעוע ואז ביזה רבתי. בדנמרק ההפך: ממשלה נמדדת לא במספר האצבעות שלה אלא ביכולת להשיג רוב באמצעות שיתופי פעולה תכופים עם האופוזיציה. בישראל משנים חוקי יסוד בשביל אנשים, בדנמרק מאמינים שאנשים צריכים לשנות את עצמם כדי להתאים לחוקים. קוראים לזה בדנית "ינטהלובן", מין שילוב שבין נמיכות רוח, כפיפות קומה וצניעות. לא במקרה, האקדמיה ללשון עברית טרם נדרשה עד כה להמציא מקבילה בלשוננו.
