איך הפוליטיקאי שקיווה לשאוב קולות מימין ומשמאל מפסיד כרגע גם את אלו וגם את אלו * איזה תרגיל עשה המחנה הממלכתי לליכוד במסגרת השיחות בבית הנשיא * מה אפשר ללמוד באמריקה על ממדי השבר עם ישראל * ואילו תקוות תולה נתניהו באינטליגנציה המלאכותית בבואו לפתור את פלונטר לימודי הליבה
לשכת יום הדין
"ראיתם את זה?" אמר יריב לוין בהתפעלות בישיבת ראשי הקואליציה, "עשרים אלף אוהדי בית"ר צעקו בסמי עופר 'העם רוצה רפורמה משפטית'". ראית מה קרה מיד אחר-כך, אמר אחד מהמשתתפים בישיבה: חלק ניכר מהצועקים ירדו למטה וכמעט דרסו את בוז'י. זה לא בדיוק הוכחה שהעם איתנו.
האם הרפורמה המשפטית המקורית תדרוס בסוף גם את המגעים העצלים בבית הנשיא? לא. כל אחד מהנושאים ונותנים הגיע לשיחות עם מטרה אחרת. הקואליציה רצתה להתחיל לדון בנושאים הקטנים יחסית, כמו סבירות או יועמ"שים, כי שום דבר לא בוער. יש עתיד דרשה לדון בנושאים ענקיים עוד יותר מהשינויים המשפטיים, כמו חוקה וחוק גיוס. המחנה הממלכתי אמרה "לא" לזה ו"לא" לזה". צריך לאחוז את השור בקרניו, דרשו, ולעסוק במקבילה לבעיית ירושלים במו"מ עם הפלסטינים: הוועדה לבחירת שופטים. וכך, פחות או יותר, גם היה.
המטרה האסטרטגית האמיתית של המחנה הממלכתי הייתה שונה לגמרי. הם ביקשו לעסוק בנושאי הליבה כדי לוודא שהדיונים יתמשכו ויתמשכו, עד שיגיע המועד שבו הכנסת תהיה חייבת לבחור את נציגיה לוועדה הקיימת לבחירת שופטים. ההנחה של כל הצדדים היא שמרגע שהוועדה תאויש, ייסתם הגולל על שינוי הרכבה בחוק.
וכך בדיוק היה. בשבוע שעבר, כשהזמן הלך ואזל, הקואליציה העבירה בחשאי הצעה לבית הנשיא: לדחות את הבחירות בשלושה שבועות, לתחילת יולי, "כדי למצות את המגעים, ולא לתת לעניין טכני של לוח זמנים למסמס פשרה היסטורית".
באופוזיציה תפסו זאת לגמרי אחרת: הליכוד כנראה מחכה לבחירות בלשכת עורכי הדין שייערכו בחודש הקרוב. אם ייבחרו מהלשכה שני נציגים תומכי רפורמה, או בנסיבות מסוימות אפילו אחד, ייפתח הפתח לבחירת נשיא עליון שלא בשיטת הסניוריטי. ואם לא, מה הבעיה להעניק בנדיבות נציג כנסת לאופוזיציה, אם ממילא זה לא יעלה ולא יוריד?
התפתח דין ודברים מתוח דרך נציגי הנשיא, ובסיומו ניתנה התחייבות מטעם ראש הממשלה שלפיה "הכללים יישמרו". באופוזיציה רואים בכך התחייבות שלא ייבחרו שני נציגי ימין לוועדה.
עומד בפינת המרכז
"אנחנו דווקא ביחסים טובים עכשיו", אמר לא מזמן יאיר לפיד על בני גנץ, ואז הוסיף: "אבל זה בטח יעבור לנו בקרוב". ובכן, זה עבר להם. ההתקוטטות על נציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים משקפת מאבק עמוק יותר, על הנהגת הגוש בבחירות הבאות. גנץ הוביל אותו שלוש פעמים, לפיד פעמיים, כל הסקרים מראים שאם הבחירות תתרחשנה בקרוב גנץ ייקח את סדרת הגמר של השמאל־מרכז 2:4.
צלילת לפיד והמראת גנץ הן פנומן שלא נראה כדוגמתו מעולם בישראל: האופוזיציה מתחזקת מאוד אבל מנהיג האופוזיציה נחלש מאוד. מתחייב לפחות להעלות לדיון את הטענה שלפיה תמה ההגמוניה של לפיד. אם אחרי כהונה כראש הממשלה ועם 24 מנדטים הוא מתרסק, באילו נסיבות הוא יכול לזנק שוב? במיוחד, כאשר הוא סובל מבעיה מיצובית קיומית: יש עתיד נולדה כמפלגת מרכז, כליא ברקים של מצביעי ימין רך. אבל את המקום הזה תפס דווקא גנץ, עם סער, איזנקוט וכהנא וחבריהם. קולות מאוכזבי נתניהו יעצרו במחנה הממלכתי במקום ללכת ליש עתיד.
בגלל נפילת מרצ ומותה בפועל של העבודה, באופן ביזארי לפיד נתפס עכשיו כמפלגת שמאל ציונית. סיכוי להקים ממשלה אין לו, וגם את ראשות הממשלה קיבל רק על הקביים של האמביציה של בנט, ולתקופת מעבר קצרצרה. הרע מכל עוד לפניו, כי הרי מימין בוודאי תקום מפלגה נוספת – יוסי כהן, בנט, מי לא – ומשמאל תנועה אטרקטיבית יותר על חורבות מרצ והעבודה. שמועות עקשניות מספרות שאם הבחירות תתקיימנה אחרי 2025, אהוד אולמרט שבדיוק יסיים את הקלון מתכוון להתמודד בהן.
ללפיד יש תזה אחרת, כמובן. הוא סבור שהכותרת מהסקרים האחרונים היא "הדימום נבלם", ונבלם על מספר מנדטים שבכל הזדמנות אחרת היה גורם לו לירות לאוויר פקק של בקבוק שמפניה. אצלו מעריכים שההובלה של גנץ עשויה מאוויר מוקצף, ונובעת מכך שגנץ משמש בפועל כנשיא המדינה, דמות ממלכתית שמפזרת מסרי אהבה ופיוס. לפיד מתנחם שבצוק הסקרים, האחריות האופוזיציונית נופלת עכשיו גם על כתפי יריבו, לא רק עליו. בבחירות הוא חטף מהמחנה כל פעם שמשהו בגוש קרטע, ואחריהן שילם את מחיר הכישלון. כעת, גם גנץ יחטוף.
כשתגענה הבחירות, הקרב על הנהגת המחנה יתמקד גם בשאלת הקואליציה. האם המחנה הממלכתי יתהדר שוב ביחסיו הטובים של גנץ עם החרדים, או שזו דווקא תהיה משקולת בעידן שבו זהו הציבור השנוא ביותר על המוחים? האם לפיד לא יפסול שותפות עם חד"ש־תע"ל, או שבעידן דגלי ישראל במחאה זה ירד מעל הפרק? מאבק על ראשות הגוש יש, עוד לא ברור הגוש מהו.
הדוד שם פס
והרי דיווח ממפגשים עם דיפלומטים וקובעי דעת קהל בחמש ערים בארצות הברית: מצבנו באמריקה חמור כפי שלא היה כבר שנים רבותת. המעצמה שהייתה מעוז של תמיכה, שהופעלה בידי אהדה אותנטית ודו־מפלגתית בישראל ותוחזקה בידי לובי מהעוצמתיים בעולם, נעה כעת בפראות בין שני קטבים. אחד מהם, הדמוקרטי, מתרחק מישראל מסיבותיו שלו: בחבילה הפרוגרסיבית שוכנים יחדיו זכויות טרנסג'נדרים, שיח זהותי, חיי שחורים חשובים והסתייגות עמוקה מישראל. השני, הרפובליקני, עודנו תומך בישראל בשיעור מרשים אבל חלקו משקיף בדאגה עמוקה על הממשלה הנוכחית, בדגש על התנגדותה לזרמים הרפורמיים.
ממשלת נתניהו היא לא הבעיה האסטרטגית אבל בוודאי לא הפתרון. לא הבעיה, כי לראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, נפל האסימון לגבי אמריקה כאשר הקונגרס מנע לפני שנתיים אישור סיוע במיליארד דולר לכיפת ברזל, בלחצו של האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. הנשיא ביידן דחף פנימה את הסיוע כי סבר, כפוליטיקאי מהדור הקודם, שהרפובליקנים לא יוכלו להצביע נגד נשק הגנתי לישראל. אבל הסתבר שהפוליטיקה האמריקנית השתנתה: עוינות דמוקרטית לישראל פגשה אדישות רפובליקנית. זמן קצר אחר כך אושר התקציב, אבל בירושלים הפנימו שמשהו עמוק מאוד קרה באמריקה. בנט ולפיד ניגנו באמריקה על מיתר ה"דייברסיטי", הגיוון הזהותני בממשלה הקודמת, אבל זה היה פלסטר על פצע הולך ונפער. בממשלה הזו, נתניהו מזכיר שיו"ר הכנסת שלו הוא גיי, אבל שאר הגיוון בממשלתו הוא בין שני חלקיה של חברון היהודית.
דיפלומטים ישראלים הזהירו שגם אם טראמפ או דה סנטיס ייבחרו, ישראל עשויה לפגוש מפלגה רפובליקנית שונה משהכירו בדור האחרון. השר לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר, אמר לי לפני שנתיים בראיון שחולל סערה אדירה ביהדות ארצות הברית שאת משאבי השכנוע, הדיפלומטיה וההסברה עדיף להשקיע בנוצרים האוונגליסטים ולא ביהודים הרפורמים: "מצאתי עצמי למרות הבדלי הגודל וההשפעה משקיע יותר זמן כדי לקבל תמיכה מצד היהודים מאשר אצל הנוצרים. התמיכה במאבק בהסכם הגרעין, התמיכה בהעברת השגרירות לירושלים זכתה להרבה תמיכה מצידם ולכן חובתנו להשקיע יותר תמיכה מצד הנוצרים".
הוא צדק ביחס לרבים מהרפורמים, שמשולים לבני משפחה ביבשות שונות: האחים עוד היו מבקרים אלה את אלה, הדור הבא מטלפן בחגים, אבל בני הדודים השניים לא בהכרח זוכרים זה את שמו של זה.
הבעיה היא שגם לאוונגליסטים יש הדור הבא, וגם הוא דתי פחות, מחויב פחות. החוויה האמריקאית הבולטת של המאה ה־21 היא החילון, והיא לא פוסחת גם על מי שהוריהם והורי הוריהם זעקו "הללויה" בכנסיה בכל פעם ששמעו את השם "ישראל". בקצרה: האוונגליסטים מתחלנים, הרפורמים מתרחקים, הדו־מפלגתיות מתאדה ושום דבר טוב לא מאיים עלינו.
המורה מטריקס
בדיחת בזוקה נושנה, עוד מימי טרום האינטרנט, שאלה מה ההפך מבינה מלאכותית והשיבה: טמטום טבעי.
השבוע, בעודו נמנע בפעם המי־יודע־כמה מנאום בכנסת על הרפורמה המשפטית, הפליג נתניהו בשבחיה של הטכנולוגיה שעתידה לשנות את העולם. המטרה שלו היא להציב את ישראל בין חמשת המקומות הראשונים בעולם, כפי שקרה לפני עשור בסייבר.
המפתח, כמו תמיד, הוא הצבא: בתעשיית ההייטק מגדירים את יחידת הענק 8200 כ"אוניברסיטה טובה מאוד במונחים בינלאומיים", וחומר הלימוד בה משתנה בהדרגה. כפי שיוצאי פרויקט הלביא הזניקו את תעשיית ההייטק המקומית וכפי שיוצאי חיל המודיעין אחראים לאקזיטים הגדולים, מאמ"ן אמורה לצאת גם בשורת הבינה המלאכותית.
הטכנולוגיה, שקצה הנגלה נראה כשעשוע חביב של שיחות על החיים עם מנוע חיפוש, שימשה תפקיד מכריע בחיסולם של שלושת בכירי הג'יהאד האיסלמי. בעולם המודיעין הישן לארגון טרור היו סודות, ואפשר היה לחלץ אותם באמצעות סוכנים על הקרקע, פטריוטים שלך או בוגדים שלהם. אחר כך הגיע הסיגינט, שאיפשר לצותת ולאסוף מידע מרחוק. השלב הבא הוא מודיעין שמתבסס על המוני מידע גלוי. למשל, הוא מנתח מיליוני פיסות מידע על רצועת עזה ומאפשר להבין אילו מקומות יכולים לשמש כדירות מסתור. כלי חסר פנים, חסר פניות ועתיר עוצמה הוא שסייע לשלוח את השלושה בו זמנית לעולם שכולו טוב.
אחת הבעיות המציקות ביותר לחברה הישראלית היא שילוב החרדים בשוק העבודה. ממשלת נתניהו, כממשלות אחרות, נכשלו במשימה הזו. שלא כממשלות אחרות, נטולות חרדים, בזו הנוכחית מוטחת האשמה של עידוד אי העבודה באמצעות קצבאות אברכים והוספת תקציבים למוסדות ללא לימודי ליבה, שלא לדבר על חוק הפטור מגיוס.
שר האוצר תולה תקוות בהורדת גיל הפטור ל־22, שישלח את החרדים לעבוד ומשם, בהנדסה לאחור, גם אל הצבא ואל הליבה. נתניהו תולה תקוות דווקא בלימודי ליבה אינטרנטיים, בחינם, לכל אזרחי ישראל. מתמטיקה ואנגלית ברשת, בלי לכפות על המוסדות להשתנות. קורסים ברמה של בגרות יוצעו חינם, כולל על גבי אינטרנט כשר.
הבעיה הישראלית החריפה של הכנסת החרדים למעגל העבודה עוד עלולה להתגמד לעומת בעיה עולמית עצומה של הוצאת רוב האנושות ממעגל העבודה. צוות של 300 מומחים הגיש לא מזמן מסמך לצמרת קבלת ההחלטות במדינה. הוא חוזה שבתוך תקופה קצרה בהרבה מהמקובל לחשוב, פחות מעשור, תתייתר כמעט לחלוטין עבודתם של כמעט כל רואי החשבון, חלק מהרופאים ורוב עורכי הדין. מי יודע, אולי ב-2037 יוותר בעולם כולו רק קומץ עורכי דין בני אנוש מקשישים, באולם 315 של בית המשפט המחוזי בירושלים, ממשיכים להתכתש על עוד גילוי מסמכים בתיקי האלפים.
