עשרים שנה להתנתקות

עשרים שנה להתנתקות

ביציאה האחרונה מגני טל, אחרי שכל הבכיות כבר נבכו, כל התהילים כבר נאמרו בבית הכנסת, כל המפונים אמרו כל מה שנאמר כבר לחיילים, עמד תושב גוש קטיף. הוא הניף שלט קטן, בגודל דף איי-4, ועליו נכתב: ״הטרור ניצח״.

חשבתי על השלט הזה בערך עד ההגעה למחנה רעים, שם התמקם צבא הפינוי והרבה עיתונאים עם מבט נוצץ בעיניים. כי המפגין הזה, שבטח גורש למחרת מביתו, שם את האצבע על הנקודה היסודית ביותר בעקירת גוש קטיף. עוד לפני שזה היה סיפור של אלימות משפטית (״הכנה לדיקטטורה״, קרא לזה אורי אורבך אז). עוד לפני שזה היה סיפורו של שבר מגזרי ודתי. עוד לפני סיפור של הפרת הבטחות פוליטית בעוצמה שכמותה לא נראתה מעולם בישראל, עוד לפני כל זה – זה היה סיפור פשוט: האם ההתנתקות תיטיב את מצבה של ישראל אל מול הטרור, או תרע אותו?המערכה על עזה התנהלה בשדה הבטחוני, לא האמוני ולא המוסרי, ושם גם הוכרעה.

מפגין בדרך שבין גני טל וקטיף קבע שיהיה גרוע יותר, אבל הוא עמד די לבד. צמרת ביטחונית ומדינית שלמה התגייסה לספר שיהיה טוב, יהיה טוב. ערב משאל מתפקדי הליכוד התנהל עימות מרתק בערוץ 2 בין בני בגין שהתנגד לבין אהוד אולמרט שתמך. "כדי ללחום בעזה לא צריך עשרות ישובים שאין שום סיכוי ושום עתיד לקיומם. זה נכון גם לגבי שכם ולגבי כל מקום״, אמר אולמרט. בגין: "בית הכנסת בגוש קטיף עלול להפוך למסגד בו ימשיכו להסית ולארגן פעולות טרור נגד ישראל". אולמרט השיב: ״אתה מבטיח למתפקדים טרור לנצח, אנחנו מבטיחים סיכוי לשינוי״.

שר הביטחון שאול מופז קבע ביום משאל מתפקדי הליכוד:"אני צופה שמפלס הטרור ירד". ומה לגבי הקסאמים, אז בעלי טווח של חמישה קילומטר בלבד? "במסגרת ההיערכות של צה"ל לפני, תוך כדי, ואחרי תוכנית ההתנתקות, הגמישות של צה"ל לפעול כנגד כל סוג של איום מתוך רצועת עזה תגדל, ובכללה גם היכולת לתת מענה טוב יותר מול ירי טילים, אם יתרחש. יש לנו תוכנית לפגוע בתשתית הטרור ברצועת עזה, בעיקר במנהיגי, פעילי ותשתיות החמאס".

שלא לדבר על מר ביטחון, אריאל שרון. ערב ביצוע ההתנתקות, במוצאי תשעה באב, קבע: ״התוכנית הזו טובה לישראל בכל תרחיש עתידי. אנו מצמצמים את החיכוך היומיומי ואת קורבנותיו משני הצדדים. צה"ל ייערך מחדש בגבולות הגנה, מאחורי גדר הביטחון. אלה שימשיכו להילחם בנו יפגשו בצה"ל ובזרועות הביטחון במלוא עוצמתם״.

שבועות ספורים לפני טבח שמחת תורה, אלוף פיקוד דרום בזמן ההתנתקות, דן הראל, עוד הסביר בראיון: "ידענו שעזה תהיה חמאסטן, אבל זה עדיף… הגבול ברור, בנינו אותו טוב מאד… מאד יציב, אין חדירות״. כהוכחה, הוא טען כי זה "מהלך ביטחוני שעמד במבחן הזמן״. המראיין שלו אף הציג טיעון מספרי: בשנתיים בפיקוד דרום נהרגו 54 חיילים, ולכן 18 השנה שחלפו עד לראיון חסכו 500 חיילים". כמעט 900 חיילים נפלו מאז על כיבוש עזה, והוא עוד לא השמיע מילת התנצלות.

צד אחד תיאר עתיד נטול גוש קטיף ובו רקטות, מנהרות, טילים ופשיטות. צד אחר תיאר עתיד נטול גוש קטיף ובו שלווה, שגשוג ויד בינלאומית חופשית לפעול בעוצמה בעזה מתי שמתחשק. אלה טעו לחלוטין ואלה צדקו לחלוטין. זה עד כדי כך פשוט.

הגזלייטינג המפואר שנעשה בימים אלה וכולל גלגול עיניים מתחסד כל פעם שנשמעת המילה ״התנתקות״ משל הייתה זו היסטוריה רחוקה, נועד להשכיח את עובדת היסוד הבסיסית ביותר: מתנגדי ההתנתקות צדקו בכל מילת אזהרה שהשמיעו נגד המהלך, ותומכי ההתנתקות טעו בכל מילת עידוד שהשמיעו בעדו. בלי ההתנתקות, לעולם לא היו לחמאס שתי אוגדות קומנדו להסתערות על גבולנו. ובלי אוסלו, אם כבר חוזרים אחורה, לא הייתה לחמאס עיר בירה בשם עזה להכין ממנה את הקסאמים וחוליות הפשיטה שהרגו בתושבי גוש קטיף.

תמצית השקר היא בשם ״תכנית ההתנתקות״. האמת הפשוטה, החותכת, היא שלעזה מעולם לא היה לאן ללכת. עד לתכנית ההגירה של טראמפ לא הייתה שום אפשרות להתנתק מקן הטרור ופצצת הדמוגרפיה. שרון, חכם על מתנחלים ופחדן על עזתים, לא העז לצאת לחומת מגן בעזה בגלל מחיר חייהם של כמה עשרות חיילים. בלחץ בניו המושחתים ותקשורת מסואבת הוא העדיף להיכנס קרקעית לרפיח ים במקום לרפיח, והסוף ידוע.

מקובל בימינו להדביק לימין את המשיחיות. זה נכון. האמת היא שבעזה התנגשו בעצמה שתי תנועות משיחיות: זו הדתית-ימנית-לאומית, שרצתה בסיפוח הרצועה והתעלמה משני מיליון פלסטינים כי זו ארצנו. וזו המדוברת פחות, החילונית-שמאלנית-ליברלית, שהאמינה שנסיגה תביא לריביירה עזתית עם הייטק וקלאב מד בסגנון סינגפור.

הטענה הנוכחית של מחנה תומכי ההתנתקות ההולך ומצטמק עם השנים כפולה: אחת, אפשר היה אחרת. אלמלא הכלנו את חמאס והאכלנו אותו ומנענו את כניסת הרש״פ, לא היה טרור. יש רק להזכיר שעליית חמאס, קודם בבחירות ב-2006 ואז בהפיכה החמושה ב-2007, הייתה תוצאה ישירה של ההתנתקות.

כל המתנגדים הרטרואקטיביים של העברת הכסף הקטארי היו מדבררי ההכלה וההסתגרות שנים. אם רצו לפרק את חמאס, הייתה להם גישה למיקרופונים להקים קול זעקה נגד הכסף הקטארי. אפילו עשירית ממה שהשקיעו בתעמולה נגד ביטול עילת הסבירות היה מספיק לעצור את האיוולת.

שתיים, הטבח היה קורה בכל מקרה. זו כמובן טענה חצופה במיוחד. היא משולה למי שמוכר לך שוקולד ללא קלוריות, מאביס אותך בו, ואז כשאתה מגלה שעלית חמישה קילו הוא טוען: אבל היית משמין גם מהשוקולד הרגיל. כל המטרה של המהלך הזה הייתה לשלם מחיר פנימי כבד כדי להשיג עתיד בטחוני טוב יותר, לא כדי להגיע לאותה תוצאה מזוויעה.

אלא אם המטרה מעולם לא הייתה באמת שיפור המצב הבטחוני, כי הרי לא יעלה על הדעת שחבורה בעלת מאות שנות מדים במצטבר באמת חשבה שבריחה מבישה בפני הטרור תגרום לו איכשהו להניח את נשקו. אולי המטרה מראש הייתה ההכרעה הכוחנית של עימות פנימי בחברה הישראלית. בבחינת: הניתוח אולי לא הצליח, אבל העיקר שהחולה מת.

הטור המלא מהשבוע בישראל היום:

https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/18529629