בניגוד למקובל לחשוב, החודשים שעברו מאז הבחירות לא סימנו את התחזקות שתי המפלגות ההיסטוריות של הפוליטיקה הישראלית אלא רק חשפו את חולשתן. מפלגת יש עתיד אינה מפסיקה לדמם מנדטים, אבל אלה מדלגים מעל הליכוד ומעל העבודה. מרצ מכפילה את כוחה בסקרים, מפלגת הבית היהודי מגיעה ל-17 מושבים אבל הליכוד ביתנו והעבודה כמעט לא מתחזקות.
באווירה זו של עייפות ילכו השבוע כשלושים – מקסימום 35 אלף איש – לבחור מנהיג למפלגה השלישית בגודלה בישראל. 14 שנה חלפו מאז שהעבודה הוציאה מתוכה ראש ממשלה, וייתכן שזו הייתה הפעם האחרונה. מה הפלא שבשלושת חודשי מערכת הבחירות המנומנמת הזו שני המועמדים לא נשאלו כמעט, אפילו מתוך נימוס, על מידת התאמתם לראשות הממשלה?
יצחק (בוז'י) הרצוג, פוליטיקאי ישן, בונה על העייפות מהפוליטיקה החדשה. לזכותו עומדת העובדה שהמצביעים מראים סימני עייפות ממפגן זיקוקי הדינור המתמשך של לפיד ודומיו. הם חדלו להתלהב מעיתונאים בדימוס ומהבטחות למהפכים. ייתכן שפוליטיקאי בן פוליטיקאי, חרוץ ונטול יומרות משיחיות, ידבר אליהם. אולי הדבר הקודם הוא הדבר הבא.
שלי יחימוביץ׳ סובלת מירידה נמשכת במעמדה הציבורי, שהחלה בסוף 2012 ולא ממש נעצרה עד היום. יש שמאשימים את המדיניות הכלכלית השמאלנית, אחרים את ההיזכרות המאוחרת בנושאים המדיניים, אבל בסוף ייתכן שזה האופי. שלי רעה, אמר פעם רני רהב, ובסוף רבים השתכנעו. הסכין בין השיניים והסגנון הביקורתי לא הוסיפו לה תמיכה. האנטגוניזם שהיא מעוררת בקרב קהלים רחבים הבריח בבחירות האחרונות רבבות לזרועותיו של לפיד הנחמד.
השאלה הבולטת היא אם הרגע של יחימוביץ׳ חלף. גם היא תוהה על כך: מי ששוחח איתה לאחרונה שמע ממנה שזו ההזדמנות האחרונה שהיא מעניקה לעצמה. אם יחימוביץ' תראה לפני הבחירות הבאות שהציבור עדיין לא חפץ במרכולתה, היא תאמר תודה ושלום – מילה שלא נשמעה ממנה הרבה – ותפנה את הבמה.
ויש גם העניין הקטן של עמדות ואידיאולוגיה. גם בתקופה לא טובה יחימוביץ׳ נהנית ממסר מאובחן היטב בהשוואה להרצוג, שישב בכל ממשלה בעשור האחרון. באורח אבסורדי, בחודשים האחרונים היא מפזרת הצהרות על הצטרפות קרובה לממשלה במקרה של פריצת דרך מדינית, והוא נשבע בכל היקר לו שיהיה אופוזיציונר לוחם עד סוף הקדנציה. לה אף אחד לא מאמין כשהיא מבטיחה להצטרף לקואליציה, לו איש לא מאמין כשהוא מבטיח להישאר באופוזיציה.
המנדטים של לדור
ב-13 בדצמבר 2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להעמיד לדין את שר החוץ אביגדור ליברמן בפרשת השגריר. ב-30 בדצמבר הוגש כתב האישום נגד חבר הכנסת ליברמן, שהתפטר בינתיים מהממשלה. ב-17 הימים שבתווך עסקו רוב הכותרות הראשיות בהתפתחויות בחקירת הפרשה. במשך נצח שנמשך שבועיים וחצי, הישורת האחרונה של מערכת הבחירות לכנסת, הליכוד ביתנו התמודדה עם סיקור שלילי.
אחרי הזיכוי המהדהד של ליברמן בבית משפט השלום בכיר במערכת הפוליטית חזר השבוע אל הסקרים של אז. הוא גילה שב-17 הימים האלה איבדה מפלגת הליכוד לפי כל מכוני הסקרים כחמישה מנדטים. בתחילת התקופה היא גירדה את הארבעים, בסיומם היא עמדה על פחות מ-35.
גם אם לא לכל הירידה הזו אחראי היועץ המשפטי לממשלה, מותר לתהות אם לא הגיע הזמן לחזור אל המדיניות הישנה, שלפיה בזמן בחירות אין מעמידים לדין פוליטיקאים. יחד עם ניסיון ההדחה הבג"צי הכושל של שלושה ראשי ערים, עלול להיווצר הרושם כאילו הדין מנסה להכתיב את דין הבוחר. מה אמורים לעשות עכשיו מועמדי 'מחל' מראשית העשירייה הרביעית שלא נבחרו לכנסת? להתקשר למשה לדור ולבקש את המנדטים שלהם בחזרה?
בציר 2013
אחד היועצים הבכירים לצוות המשא ומתן הפלשתיני רכש לאחרונה בקבוק 'קברנה פרנק' משובח ויקר של יקב 'פסגות'. איבתו הרשמית להתיישבות לא יכולה הייתה לסקרנותו הטבעית. כתושב אל-בירה הסמוכה הוא ביקש לדעת עד כמה טוב הבציר האחרון ב"גבעות הפלשתיניות הכבושות" ליד ביתו. לדעתו, אגב, הבציר טוב מאוד.
השבועות האחרונים גילו שהערפל הכבד האופף את חדר המשא ומתן של ציפי לבני ושות׳ אינו מסתיר מאחוריו התרחשות משמעותית. 16 פגישות מאז הקיץ לא הביאו להתקרבות בין הצדדים אף במילימטר. אין היום אדם אחד בצוות הפלשתיני שסבור כי פסגות והיקב הסמוך לה יפונו עם תום תשעת חודשי המשא ומתן. ספק אם יש קיים מישהו כזה בצד הישראלי.
העמדות הפלשתיניות עדיין שוללות לחלוטין הסכם ביניים, והן סירבו להתיישר עם הקונצנזוס הישראלי: בלי פינוי מעלה-אדומים, התבטא השבוע יועץ אחר מטעם אש״ף בפורום סגור, אין על מה לדבר. דמות בכירה נוספת הפתיעה כאשר בתשובה לשאלה מהו הנושא המשמעותי ביותר במשא ומתן בחרה דווקא את נושא הפליטים – לא ירושלים או ההתיישבות. העובדה שגם יוסי ביילין מתנגד לחזרת פליטים לא משפיעה על הקו הפלשתיני העיקש.
לפיכך, מהרגע ששני הצדדים נכנסו דרך הדלת לחדר המשא ומתן כולם עוסקים בחלון היציאה. הפלשתינים בונים עכשיו על אופנסיבה בינלאומית באביב הקרוב, שתכלול הכרה רשמית כמדינה ובליץ אנטי-ישראלי. שגרירי ישראל והרשות הפלשתינית, מברזיליה ועד טוקיו, עסוקים עכשיו פחות בקוקטיילים משותפים לקראת הפיוס הקרב והרבה יותר בהכנות לקרב הדיפלומטי והבינלאומי שבפתח. החרם המסחרי הוא כמובן מרכיב משמעותי – כן, לרבות יין מההתיישבות.