צבא התומכים בשינוי שיטת הממשל שוב מתקבץ לקראת התמרון התקופתי. "צריך לעבור למשטר נשיאותי", תבע לאחרונה אריה דרעי בכנס אקדמי. "אי אפשר להמשיך עם השיטה הזאת", דפק אביגדור ליברמן על השולחן בישיבת סיעתו. המכון הישראלי לדמוקרטיה מספק סיוע ארטילרי של טיעונים אקדמיים וטורי פרשנים מתקדמים לעבר היעד הנכסף.
ההאשמות נגד שיטת הבחירות הישראלית מוכרות: חוסר משילות קיצוני, התפרקותה של הכנסת לגורמים ותכיפות-יתר של בחירות וחילופי שלטון. חלק גדול מהתחלואים האלה הוא סיבוכים מאוחרים של הניסיון הקודם להחליף שיטה. חלק אחר דמיוני לחלוטין.
הטענות על חוסר משילות הן שילוב של אגדות וכזבים. משטר פרלמנטרי הוא בולם זעזועים יעיל בהרבה ממשטר נשיאותי. הודות לשיטה הישראלית, ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע בחודש שעבר לבית הלבן עם שליטה ללא מצרים בשביעייה, בממשלה ובכנסת, אף על פי שמפלגתו הפסידה בבחירות. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לעומתו, נבחר לתפקידו ברוב סוחף, אבל בפגישה הוא נאלץ להתכופף מול המנהיג הישראלי בגלל תכתיבים מהקונגרס ודעת הקהל.
בשיאו של עידן "חוסר המשילות", ראשי ממשלה בעשור האחרון יצאו למלחמה אחת ולשני מבצעים צבאיים, עקרו אלפי מתיישבים מבתיהם, מיגרו אינתיפאדה ויישמו תוכנית כלכלית דרמטית. אם כך נראה חוסר משילות – תנו לנו עוד ממנו.
אם בכל זאת חייבים לערוך רפורמה במשטר הישראלי, הנה הצעה חלופית: לאסור בחוק על הקמת ממשלות אחדות. מה שהחל בתור רעיון מחמם לב לשעת חירום ב-1967, צמח עם השנים לאיום אסטרטגי על אמינותה, יציבותה וערכיה של המערכת הפוליטית.
שהרי מהי אחדות, אם לא צפצוף ארוך על הרעיון הדמוקרטי הבסיסי, והוא אלטרנטיווה לשלטון. בבריטניה, מנהיג המפלגה השנייה בגודלה מכונה "ראש האופוזיציה של הוד מלכותה", ואילו אצלנו נדמה לעתים שישיבה בספסלים האחוריים היא עבירה חמורה על כללי האתיקה של הכנסת. בבריטניה היה צורך במלחמת עולם שנייה כדי להקים ממשלת אחדות זמנית. בארה"ב אפילו זה לא הספיק. אולי במלחמת העולם השלישית.
כשראש הממשלה קורא למפלגת האופוזיציה הראשית להצטרף לקואליציה, הוא יורק בפרצופם של מצביעיו. כשבכירי קדימה מתככים את דרכם לממשלה, הם מביעים חוסר אמון בנעלה שבתפקידים בדמוקרטיה: לקרוע לשלטון את הצורה. השמרנים והליברל-דמוקרטים התייבשו במדבר האופוזיציה הבריטי מאז המילניום הקודם ואף אחד לא מת מזה. גם במהומה הפוליטית אחרי הבחירות האחרונות בבריטניה שום פרשן לא העז להעלות, אף לא כספקולציה, את האפשרות שהשמרנים והלייבור יישבו יחדיו. למה מה קרה, מלחמה?
הנזקים של ממשלות האחדות מבהילים: האופוזיציה מתבטלת, הממשלות מתנפחות ויכולתן לקדם מהלכים נחרצים נעלמת. אם כולם יושבים עם כולם, משמע שהבחירות הן לא יותר ממשחק ציני ושמתקפות האופוזיציה על ראש הממשלה הן בעצם קריאות "קח אותי".
לכן רבים מהבוחרים נשארים בבית, בעוד אחרים נוטשים את המפלגות הגדולות ועוברים למפלגות קיצוניות או אופנתיות. אלה לפחות מציעות משהו ייחודי, לא מרק דלוח של פשרות וג'ובים. ואחר כך, כשהמערכת מתפוררת והקדנציות מתקצרות, רקדני הדואט המגושמים תוקפים בחריפות את הרצפה העקומה.
(פורסם ב"הארץ")
