איך גדי איזנקוט מתכנן ללחוץ על חמאס בדרך לעסקה, ומי בעזה לא לחיץ * עד כמה הסתבכה מירי רגב, ומדוע אנשי החוק נאלצו להסתמך על תחקיר טלוויזיוני * למה כשכבר יש מועמד ראוי לרב ראשי (למרות שמו), הפוליטיקה עלולה לטרפד אותו * ומה באמת צריך לעשות כדי להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם
מי מרמה את מי
שני נאומים חשובים נשא השבוע גדי איזנקוט, אחד בועדת החוץ והביטחון ואחד שלשום בנתניה. בראשון תיאר את מצב המלחמה, בשני תקף את נתניהו. זה החוט המקשר ביניהם: בסוף ינואר האחרון, מסביר השר, היינו בעמדת זינוק מושלמת לעסקת חטופים. לחץ צבאי הולך וגובר בדרום הרצועה, לחץ הומניטרי הולך וגובר בצפונה, האמריקנים איתנו.
ההזדמנות ההיא הוחמצה, ישראל דשדשה אבל עכשיו הוא סבור שנוצרת שוב הזדמנות: מכונת הכסף של חמאס במעבר רפיח הושבתה. כמה עשרות משאיות שמכניסה ישראל מדי יום ריסקו את מחירי הסחורות ברצועה יותר ממאות המשאיות שנכנסו דרך המעבר טרם כיבושו, הממונה על ההגבלים העסקיים כבר היה פותח פה בחקירה נגד חמאס על הקפצת מחירים. התקפה אוגדתית בג'בליה, התקפה אוגדתית בפרוזדור, התקפה אוגדתית פלוס ברפיח.
חמאס עודנו מצליח לשלם משכורות לאנשיו, אבל פחות מאשר קודם. לפני שבעה באוקטובר הוא החביא סכומי עתק במזומן בכספות, וחלק גנב בחודש שעבר מהריסות בנק. הקשיים הלוגיסטיים מצטרפים לייבוש ציר הכסף וההברחות, ולכן, לפי איזנקוט ישראל תצטרך בכל מקרה למצוא פתרון לציר פילדלפי, שלא חייב לכלול את צה"ל בשטח אבל ימנע מחמאס את המשך כניסת הסחורות והנשק ממצרים. למשל, השלמת הקיר התת קרקעי סביב הרצועה כך שיכלול גם את הגבול עם מצרים.
איזנקוט שותף להשקפה של כל ראשי מערכת הביטחון שלפיה ניתן לעצור עכשיו, להחזיר הביתה כמה חטופים שאפשר, ולחדש את האש בהזדמנות הראשונה. הקושי העיקרי בתפיסה הזו הוא ההנחה שאנחנו נרמה את סינוואר, ולא להפך. ראוי להיזכר באחד מתרגילי ההונאה של סינוואר, שעירבב את מי שהמציא את תורת הערבוב, אריה דרעי: יו"ר ש"ס מונה אשתקד מטעם נתניהו לקדם עסקה להשבת גופות החיילים הדר גולדין ואורון שאול. התקדמות המו"מ גרמה לזה שיודע לשאול בקבינט להניח, כמו כולם, שפני חמאס להסדרה. אבל המו"מ נקטע, כמובן, בשבעה באוקטובר עם שחר. אז איך בדיוק אפשר יהיה להערים על סינוואר?
התפיסה של איזנקוט מורכבת ככל הנראה משני חלקים: הראשון, שהשבת הנשים והחיילות אינה כרוכה בסיום המלחמה. במחיר של חודש וחצי אפשר להשיב 15-18 חטופות ואז לשוב ולהילחם. השני, שגם אם נתקדם להשבת הגברים, עדיין ניתן יהיה לארוב להזדמנות הראשונה שבה חמאס יחזור להתעצם. ממילא, לשיטתו, זו מלחמה שאף פעם לא די לה, ותימשך עוד עשרות שנים שבהן עזה לא תשתקם. אם נמצא את סינוואר ונחסל אותו זה כמובן יקצר הליכים, אבל זה בעייתי כשהאיש ככל הנראה לא מסתובב במקומות שבהם יש מכשיר חשמלי יותר ממנורת לילה.
דברים מעוררי מחשבה, רק הניתוח הזה כבר לא יישמע בקרוב בקבינט. על אף הירידה בסקרים, ואולי בגללה, גנץ מתכוון לחתוך באבחה אחת מהממשלה.
אם לא יקרה משהו דרמטי ־ ומה כבר דרמטי יכול לקרות בישראל הרגועה? – יהיה שם רוב לחידוש ההתיישבות בעזה יותר מאשר לעסקת חטופים. "התיישבות?" הוא אמר השבוע, "לא חייבים לאמץ כל רעיון רע של מפלגת העבודה ההיסטורית".
חומר ועייפות
אירוע שלא התרחש בעשור הנוכחי ממשמש ובא אל פתחנו: חקירה של פוליטיקאי מכהן בחשד לעבירה מתחום טוהר המידות. היועצת המשפטית לממשלה תודיע על פתיחת חקירה פלילית נגד שרת התחבורה מירי רגב החקירה האחרונה שנפתחה הייתה ב-2019 נגד השר יעקב ליצמן. לפני כן היה זה דוד ביטן ב־2017, ולפני כן נתניהו – וזהו. מצד אחד, משמח: חמש כנסות רצופות צחורות כשלג, דורות על דורות של פוליטיקאים שניערו מעליהם את השחיתות. סוף סוף, מה שנקרא.
מצד שני, ללב מתגנב החשד שהמערכת התישה את עצמה בחקירות נגד נתניהו וסביבתו ־ מתיק הצוללות שמתקשה להגיע אל נמל היעד, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, דרך תיק וואלה־בזק ששוקע במחוזי בבית המשפט ירושלים, ועם משפט שפתח השבוע את שנתו החמישית בלי שפרשת ההגנה הסתיימה.
המערכת כיוונה הכי גבוה, הכי שאפתני, לרף העליון של העבירות אל הרף העליון של החשודים. מלחמת עולם פרצה, התחמושת של מערכות אכיפת החוק אזלה והתוצאה היא שהמלחמה הנוכחית מתנהלת במקלות ובאבנים: אפילו לא במידע שמגיע ממודיע משטרתי אלא מתחקיר בטלוויזיה. ליועמ"שית אין ברירה: כשמנקים את הרכילות והפיקנטריה, במוקד תכנית "המקור" עומד מסמך הרמזור. לפי התחקיר ־ תיעדוף של רשויות של פוקדים תומכי רגב. לפי לשכת השרה – מסמך תמים למעקב אחר תוכניות שונות. לפתרון מחלוקות כאלה בדיוק נולדה יחידה 433.
פוליטיקאים מהליכוד שעקבו אחר הפרסומים ־ רובם, כדרכו של המקצוע, תוך שמחה לאיד – התווכחו ביניהם אם נחצה פה רף או שכך עושים כולם, פשוט בלי להשאיר עקבות דיגיטליים ויועצים לשעבר בשטח.
משרד התחבורה, כידוע, לא היה גם קודם שטח סטרילי שלוקח בחשבון רק נסועה ומספר נתיבים לנפש. מדובר בגוף אדיר ממדים, שחולש על התקציב השלישי בגודלו בממשלה ומספק בתמורה את התוצאות הגרועות ביותר במדינות המפותחות. לישראל יש תעשייה צבאית שמייצאת לעולם ומערכת בריאות שאפשר להתגאות בה גם ביחס לרבות ממדינות אירופה ואמריקה. אבל התחבורה שלנו היא עולם שלישי: אין מטרו (עם כל הכבוד לאטרקציית התיירים הקרויה 'דנקל' שרחוקה מלהספיק לפתרון בעיות גוש דן), אין אוטובוסים בתדירות מספיקה, למעט ירושלים־תל אביב ברוב המדינה אין רכבת מהירה אלא קו פרברי שממותג כרכבת ארצית. אין אובר. התוצאה היא טירוף נדל"ני במרכז, הזנחת הפריפריה, פגיעה קשה בתיירות (ניסיתם פעם לנסוע מנתב"ג לכותל?), עליית יוקר המחיה בגלל הצורך בשתי מכוניות למשפחה.
בימים עברו, ראשי ממשלה נהגו לספח אליהם גם את משרד הביטחון כדי לשלוט על הנושא מספר אחת. אולי, יום אחד, יהיה פה ראש ממשלה שהוא גם שר התחבורה.
הרבים הראשיים
האם הייתם קונים בחנות בגדים שהבעלים שלה לא לובשים פריט אחד ממנה, מעדיפים את המתחרים? האם הייתם ממלאים עגלה אצל רמי לוי אם הייתם שומעים הקלטה שבה הוא מתלונן על הסחורה של עצמו ואומר שהוא קונה הביתה רק ביוחננוף?
כי זה בדיוק מה שקורה ברבנות הראשית. שלושים שנה חלפו מאז הפעם האחרונה שבה כיהן ברבנות הראשית אדם שאוכל מזון בהכשר הרבנות הראשית. מאז שהשתלטה העסקונה החרדית על שני התפקידים, האשכנזי והספרדי, מי שנותן את ההכשר מעדיף בד"צ. מי שמייצג את המדינה לא שר את התקווה. במקרה אחד, קיצוני, מונה לתפקיד, כהטרלה חרדית, יונה מצגר, שהתברר בהמשך כי הוא עבריין סדרתי ומושחת.
לפני שנה נראה היה שסוף סוף יחול שינוי: הדיל בין סמוטריץ' ודרעי הוא שהסרוגים יתמכו במועמד ש"ס לרב הספרדי והש"סניקים במועמד של הציונות הדתית לרב האשכנזי. ואז קרה עוד נס: ועדה שמונתה בברכת יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' בחרה ברב מאיר כהנא, לא הגזען מהמאה שעברה אלא דיין מצטיין, צעיר, תושב הפריפריה וסגן אלוף במילואים. שני בניו ושלושה חתניו לחמו בחזית מאז שבעה באוקטובר, אחד מהם נפצע קשה. איך קרה שהשעון המקולקל מראה פתאום, אחרי שלושים שנה, את השעה הנכונה? כי שני רבנים אחרים, אחד מטעם ישיבת מרכז הרב ואחד מטעם הר המור, רבו – והשלישי לקח.
כהנא חשד שזה לא הסוף, וכהנא צדק. הגן הפלגני־שתלטני של הציבור החרד"לי לא השלים עם הבחירה הדמוקרטית "והחל במאמצים להפוך את ההחלטה של עצמו. רבנים שחותמים כל מכתב ב"האמת והשלום אהבו" הפגינו אלרגיה גם לאמת וגם לשלום: הם ממשיכים במאמצים לנקב את הספינה, לבטל את החלטת הוועדה, ולהריץ מועמדים אחרים. התוצאה תהיה שלושה מועמדים אשכנזים סרוגים – ומולם מועמד חרדי אחד, כמובן משושלת לאו, שייקח בקלילות.
זו שעת המבחן של בצלאל סמוטריץ'. אם הוא רוצה פעם אחת ולתמיד להוכיח שהוא מנהיג הציונות הדתית – ולא רק הפלג החרד"לי שלה – עליו להתייצב באופן חד משמעי מאחורי כהנא. אין בושה גם להפסיד בקרב הצודק הזה, כשהחלופה היא להפסיד בקרב לא צודק.
פיתוי המרכז
אביחי שטרן הוא ראש עיריית קריית שמונה בתוארו. בפועל, הוא משמש כיושב-ראש התאחדות בתי המלון: תושביו פזורים על פני 230 מלונות ברחבי הארץ, יושבים בלובי לצד נופשים. אלה יארזו מזוודות ויעשו צ'ק אאוט ב־12:00 ואלה בלי תאריך חזרה, גם לא אחד בספטמבר.
קריית שמונה מועדת לנטישה גם בימים רגועים יותר. חצי מיליון תושבים התגוררו בעיר מאז הקמתה, שיעור התחלופה הגבוה במדינה. תנאי המחיה והמרחק גורמים כמעט לכל מי שיכול – לקום וללכת.
הבעיה מחריפה כשמדובר במושבי קו העימות. תת אלוף במיל' דדי שמחי סיפר לי השבוע על נטישה מסוג אחר: של מי שמתגורר בצוק העיתים במרכז הארץ ופתאום גילה את החיים הטובים שמציע המטרופולין העשיר ביותר לחופי הים התיכון: לא רק וולט. פתאום אם צריך אורולוג, או גסטרולוג, או MRI, לא צריך לחכות חודשיים אלא תוך זמן קצר. גם אם חיזבאללה יניח פתאום את נשקו, השירותים הציבוריים של מדינת ישראל טרם הגיעו במלואם לאיזורי הפריפריה. זה נכון גם לקיבוצי העוטף, אבל בשני הבדלים: הנגב המערבי קרוב בהרבה למרכז, ורובו בקהילות קיבוציות מלוכדות. 86 יישובים הופגזו בידי חיזבאללה מתחילת המלחמה, רובם הגיעו אליה עם מערכת חיסונית מוחלשת, עם משכורות נמוכות מהממוצע, עם שירותים של עולם שני וחצי במדינה שמתגאה בהייטק.
ישראל אינה המדינה היחידה עם מרכז עשיר ופריפריה נחלשת. אבל היא אחת המדינות המערביות היחידות שהפריפריה שלה מאוימת בידי אויבים. נסראללה כבר דיבר לא פעם בלעג על הצטופפות הישראלים בגוש דן. האירנים דיברו על מדינה של פצצה אחת, ומאורעות שבעה באוקטובר עלולים להוכיח שהיא מדינה של פלישה אחת: זה מה שהיה נחוץ כדי לרוקן חבלי ארץ שלמים, סמוכי גדר.
לכן יש צורך בשינוי קונספטואלי: כשראש הממשלה ודרומה מדברים על השבת המצב לקדמותו הם צריכים להבין שזה לא יספיק. כדי שהצפון והדרום יתאוששו, המצב יצטרך להשתפר דרמטית. היי־טק, אוניברסיטה, כבישים, רכבות, מלונאות, גם על בסיס הסטת תקציבים מהמרכז. תפוחים וחדר מיון קדמי לא יספיקו.
