שש דקות בסך הכל המשיך המטוס הפרטי של אודי אנג'ל אחרי אילת, עד שנחת בעיר העתיד הסעודית ניאום כשעל סיפונו ראש הממשלה וראש המוסד. עיתוי הפגישה לא היה קשור לפוליטיקה אלא לניסיון אחרון של מזכיר המדינה היוצא להביא לנורמליזציה ביחסי ישראל-סעודיה עוד לפני שטראמפ נוטש את הבית הלבן. אבל פרסומה היה פוליטי ועוד איך: תשובה לוועדת הבדיקה שעליה הכריז גנץ ערב קודם. גם המפגשים בחודש הבא במנאמה ולאחר מכן בדובאי יישאו ארומה של קמפיין. בהיעדר החבר הישן מוושינגטון, קמפיין הליכוד 2021 שיחל, כנראה, אחרי חנוכה, יעמוד בסימן מסעות דילוגים במפרץ.
הימין מגיע לבחירות במצב אסטרטגי מדהים, שכמעט לא היה כמותו בדור האחרון: השמאל-מרכז שבור ומרוסק, ללא מועמד מוסכם או מוביל לראשות הממשלה. יש לו צי צוללות שלם: כחול לבן צוללת, העבודה צוללת, גם הרשימה המשותפת צוללת. בבחירות 2021 לא יעמוד שום אתגר אידיאולוגי בפני הימין, ובניגוד לסיבובים הקודמים גם לא אתגר מספרי: הסקרים מנבאים לגוש הימין 65, אפילו 68 מנדטים. אבל זה לא גוש הימין, אלא מה שנחשב לבלוק נתניהו. אם סופרים את ישראל ביתנו, המפלגות שהרכיבו אותו בעבר מתקרבות ל־75 מושבים.
ועדת המשנה לשירותים חשאיים, גוף יוקרתי וסודי, התכנסה לאחרונה בהרכב עם ייצוג נכבד לאופוזיציה: היו בה היושב־ראש האוזר, פעם מזכיר ממשלת נתניהו; משה יעלון ואביגדור ליברמן, לשעבר שרי הביטחון של נתניהו; וחברי מפלגתו של נתניהו, גדעון סער ואבי דיכטר. עד לא מזמן היו פה פואד או הרצוג, אמר אחד מהם, אבל פתאום גילינו שכולם בחדר באו מהליכוד.
אלא שבניגוד לימין, נתניהו מצוי במצב מורכב בהרבה: אם גנץ, לפיד וליברמן ימליצו על בנט, על פי כל סקר מהשלושים שנערכו עד כה, יהיו ליו"ר ימינה יותר ממליצים אצל הנשיא מאשר ליו"ר הליכוד. גם מי ששותף להנחה – ואני שותף לה – שבנט וסמוטריץ' לא יקימו ממשלה בתמיכת מרצ ולפיד, ייאלץ להסכים שעצם קיום האפשרות הזו יאפשר לבנט לסחוט מנתניהו כל מה שירצה. עם שלושה מנדטים הוא השיג אשתקד את תיק הביטחון. מה יצליח לקבל עם העשרים שמנבאים לו הסקרים?
ואת כל הטוב הזה עומד להשפיע על בנט דווקא בני גנץ. האיש היחיד שבוודאות יפסיד מבחירות חדשות הוא זה שבהחלטותיו ונאומיו הפך אותן השבוע לעובדה כמעט מוגמרת. איך תיראה רשימתו, על רקע המתחים הגוברים בה? במפלגת העבודה החלו להשתעשע בהצנחתו של אבי ניסנקורן כיושב־ראש: פוליטיקאי פופולרי בלי אופק קידום מתאים למפלגה שוקעת בלי מנהיג פופולרי. כיושב־ראש ההסתדרות לשעבר הוא הרי מכיר את העבודה מתוך הקישקע. מקורבי ניסנקורן סבורים שאין ליוזמה סיכוי: שר המשפטים נהנה מתשומת הלב אבל מודע למגבלות כוחו הציבורי. גם אחרי ההשפלה השבוע הוא יעדיף עדיין להיות זנב לגנרלים מאשר ראש לעסקנים.
שניים אחוזים
מה שעוללו האלקטורים לשמאל בארצות הברית עולל אחוז החסימה המקומי לימין בישראל: בשני המקרים מדובר במחנה שזוכה בדור האחרון ברוב הקולות, אבל מפסיד שוב ושוב בגלל השיטה: מאז 1992 זכו 7 מ־8 המועמדים הדמוקרטיים לתמיכת מירב המצביעים, אבל רק חמש פעמים הצליחו להגיע לבית הלבן. בישראל זכה הימין ליתרון זעיר ב־1992 אבל איבד את השלטון לרבין בגלל קריסת התחיה תחת אחוז החסימה; ב-2019 נקלע לסבב ועוד סבב בגלל כשלון בנט ופייגלין, ובשנים 2003־2020 איבד במצטבר קרוב לעשרה מנדטים שהיו מבטיחים לו יתר יציבות.
בליכוד, המפלגה שתמכה בהעלאת אחוז החסימה, דנים לאחרונה באפשרות להוריד את אחוז החסימה לשני אחוז, כפי שהיה עד 2015, או אפילו להחזיר אותו לימי בן גוריון: מנדט אחד בלבד. אם הליכוד יתמוך, יהיה לה רוב בכנסת: חברי הרשימה המשותפת מחויבים ציבורית לתמוך בה כשם שהתנגדו להעלאת אחוז החסימה בזמנו, וכמוהם מרצ והעבודה, המתנדנדות דרך קבע סביב אחוז החסימה, אחת מעליו ואחת תחתיו. ימינה תוכל להיפרד מהאיחוד הלאומי בלי חשש שיבזבז קולות, והחידוש: ש"ס. אריה דרעי סיכל בממשלה הקודמת יוזמה דומה מחשש שאויבו בנפש, אלי ישי, יעבור את אחוז החסימה. אבל ישי התאדה מאז. הפרס הגדול עבור הליכוד הוא פירוק הרשימה המשותפת לגורמיה הראשוניים. אם לא יורד רף הקולות הנדרש מנסור עבאס לא יתפצל.
אבל המציאות מורכבת יותר: אחרי שנים ארוכות שבהן הימין בזבז מאות אלפי קולות, אחוז החסימה הגבוה מסכן עכשיו דווקא את המחנה היריב: מרצ, העבודה, עפר שלח, חולדאי ואולי אפילו כחול לבן – מישהו שם עלול לגלות שלא השיג את 150,000 הקולות הדרושים כדי להיכנס לכנסת הבאה. לעומת זאת, דווקא הימין מחוסן הפעם מבזבוזים. אמנם הורדת הרף תאפשר לסמוטריץ' לרוץ בנפרד, ולבנט למשוך ימינה עוד קולות מהמרכז, אבל ספק אם דחוף לנתניהו לדאוג לשיפור מצבו האסטרטגי של האיש השנוא עליו. וברקע מרחפת קביעה נושנה ומדויקת של ישראל כץ מימי הפריימריז בליכוד: ההיסטוריה מלמדת, אמר פעם, שכל שינוי כללי המשחק ידפוק בסוף דווקא את זה שיזם אותם.
לשקול את הקול
אירוע נדיר כמעט כמו ליקוי חמה מלא עשוי לפקוד את ישראל בחורף הקרוב: פריימריז המוניים במפלגה. לא כל כך מזמן, זו הייתה תופעה רווחת: קדימה, העבודה, הליכוד, מרצ והבית היהודי נהגו לבחור את נציגיהן בבחירות פנימיות עם רבבות, לפעמים גם מאות אלפי מתפקדים. קדימה נעלמה, הבית היהודי התפרק, העבודה גוססת ובמרצ ויתרו על התענוג. נותרה רק מפלגת השלטון. רשימתה הנוכחית נקבעה כבר לפני שלוש כנסות תמימות (או בעברית: לפני שנתיים). החידה העיקרית היא: האם הרשימה הזו תצולם ותשוכפל גם לכנסת ה־24? חוקת המפלגה אומרת שכן, אבל כידוע, היא מסמך קצת יותר גמיש מחוקת ארצות הברית.
על דבר אחד מסכימים כולם: בחירות מקדימות ישנו את פני הליכוד. אמיר אוחנה וניר ברקת יזנקו כנראה לצמרת הרשימה, זוהר ואמסלם ישפרו מיקום, ואילו יולי אדלשטיין צפוי להידחק: קשה יותר להיות פופולרי כאשר אתה שר בריאות שחותם על סגרים מאשר יושב־ראש כנסת שנהנה מהילת ממלכתיות.
שאלת קיום הפריימריז עשויה גם לחרוץ את גורלו של נתניהו עצמו: אם הימין ישיג ניצחון מצומצם יותר מזה שמנבאים לו כרגע הסקרים, ובהנחה הלא מופרכת שיוזמה מגונה לחוק צרפתי רטרואקטיבי תגיע אחרי הבחירות, ראש הממשלה יזדקק לכל קול. יש לו פיתוי גדול לשלוח הביתה בבחירות את מיכל שיר ממחנה סער ועוד כמה מנציגי חיים כץ. מצד שני, בחירות חדשות יכולות להביא מהמחוזות צרות חדשות, לא מוכרות.
עדות לקיומן האפשרי של בחירות היא קציר מסתורי שבמסגרתו נגרעו מספר הבוחרים כשבעת אלפים מתפקדים. חברת חקירות מטעם הליכוד עברה בשיטתיות על הפייסבוק של מתפקדי הליכודניקים החדשים, קבוצת המתפקדים ששמה לה למטרה להפוך את הליכוד חילוני ואולי שמאלני יותר. כל מי שהתבטא נגד התנועה, או העומד בראשה, קיבל בדואר הודעה תקיפה אך מנומסת על כוונה לסלקו מהמפלגה, אם לא יפנה לערכאות משפטיות. היה גם נזק היקפי נרחב: בלהט האירוע, האיש המסתורי עם המספריים מהמצודה זרק מתפקדים רבים שכל חטאם היה התפקדות דיגיטלית, ולא בטופסי הנייר הישנים והטובים. בליכוד חושדים כנראה שמי ששם את ידו על המכשיר החדשני הקרוי "מחשב" חשוד כנראה בשמאלנות או למצער במפקד המוני.
המישור החלקלק
קל להתגולל על סדי בן שטרית, הכוכב במופע היומי המתחלף "הזדעזע ככל יכולתך". קל מאוד לפרסם הודעת גינוי על השוואתו המכוערת, בשבוע שעבר, בין נתניהו והיטלר. קל מדי גם לשקול חקירה פלילית בנושא, כפי שהודלף ממשטרת ירושלים. תפקידה של המשטרה איננו לאכוף תרבות דיבור נאותה.
אבל כמה מאלה שגינו משמאל את הדברים המקוממים הודו שבעיניהם, ההשוואה אינה מנותקת מהמציאות. ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק הסביר ש"ביבי עושה את אותם דברים שהיטלר עושה בראשית דרכו, הוא לא שורף בני אדם… נתניהו עוסק גם הוא בהרעלת השיח הציבורי, בשיסוי ופילוג בזיהוי של בוגדים בפנים ועמלקים מבחוץ, בקריעת המוסדות והפרדת הרשויות, בריסוק מערכת המשפט".
לא מזמן נכתב, ביחס למינויו של אפי איתם ליו"ר יד ושם, שהשואה הייתה האירוע החמור בהיסטוריה של הפרת זכויות אדם, ועל כן יש בעיה במינוי לתפקיד של מי שפגע בזכויות האדם של פלסטינים. ובכן, השואה הייתה גם האירוע החמור בהיסטוריה של רצח נשים (כשלושה מיליון) ועדיין יהיה מגוחך להתריע שהתרחבות התופעה המקוממת של רצח נשים בישראל מקרבת אותנו לנאציזם. כמו כן, ניתן להגדיר את השנים 1939־1945 גם כשוד האמנות הנרחב בתולדות האנושות, אך מי שיעשה זאת ייתקל במבטי רחמים: הוא כנראה לא הבין את השואה. לא קשה במיוחד להבין אותה: ניסיון להשמדת העם היהודי.
האם יש סכנה שישראל תהפוך מבלי משים לנאצית? בערך כמו שיש סכנה לפגיעת צונאמי בהרי ירושלים. זה כבר קרה פעם אחת, במבול, אבל ראש עיר שיציב שלטי פינוי ברחוב יפו יודח בידי משרד הפנים בשל בזבוז משאבי ציבור.
יש כבר פרספקטיבה ארוכה דיה, כימי המדינה, כדי לקבוע שהאזהרות מהגלישה במדרון הנאצו־פאשיסטי הן אזעקות שווא לצרכי השחרת היריב. בן גוריון הגדיר כבר ב־1963 את בגין "טיפוס היטלריסטי מובהק… ואין לי ספק מה יעשה אם יעלה לשלטון: … ישלוט כמו שהיטלר שלט בגרמניה". אחרי המהפך הזהיר ח"כ אברהם כץ־עוז ש"אנו עדים בימים אלה לבנייתו של הפאשיזם הישראלי", ורות בונדי התריעה ב־1981 שאם הליכוד ינצח שוב "יהיה זה שלטון פאשיסטי של בעלי זרוע ופולחן אישיות".
כשיצחק שמיר הפך ראש ממשלה הודיע הפרופסור ישעיהו לייבוביץ': "אנחנו נגיע למחנות ריכוז. ואלה שנקראים אצלנו אנשי שמאל, שמאליים, יילכו למחנות הריכוז כמו כלבים מוכים, כמו הסוציאל דמוקרטים הגרמנים" (ידיעות אחרונות, 5.2.1988). הפרופסור הלך לעולמו שבע ימים, ללא התערבות פלוגות סער מקומיות. הוא לא זכה לראות קביעות דומות גם ביחס לראש ממשלה נוסף מהליכוד, אריאל שרון: "הפאשיזם הממשמש ובא אינו עוד כתובת על הקיר. הוא כבר כאן, צועד ברחובותינו, מתקבל כבן בית במסדרונות השלטון", קבע פרופסור דוד אנוך ב־2002. עמוס כרמל ז"ל, שהיה עורך מדור הדעות של ידיעות אחרונות, איבחן היטב: "תמיד צריך לעמוד על המשמר מפני פאשיזם, אבל לפעמים כדאי להיזהר גם מפרופסורים המזהירים מפני פאשיזם". 43 שנה הם מזהירים אותנו שהליכוד עובר נאציפיקציה. אפילו להיטלר זה לקח רק עשור. הנה לכם פלא פיזיקלי: לא מדרון חלקלק, מישור חלקלק.
כל אדם שמזהיר, בניסוח מתחסד כזה או אחר, מפני סימנים מטרימים של נאציזם בישראל, צריך לענות ביושר על השאלות הבאות: האם הוא רואה בדמיונו מחנות ריכוז בעפולה? בורות ירי באום אל פאחם? אם התשובות שליליות, מוטב לבחור דוגמא היסטורית אחרת. מה רע בביסמרק?
