בכירים ישראליים נהגו להזהיר במהלך האינתיפאדה השנייה שאם הסכסוך עם הפלסטינים לא ייפתר, הוא יהפוך ממאבק לאומי מר למלחמת דת בלתי פתירה.
ייתכן שמול עינינו הופך עימות פוליטי חריף אך קונבנציונלי בין שני מחנות למלחמת דת. בעצם, אולי כבר הפך. פעם, לא כל כך מזמן, כל מה שרצו פוליטיקאים היה להשתתף בשלטון. המטרה בבחירות הייתה, מיושן ודוגמטי ככל שזה יישמע, לנצח. לכן, בברירה בין השמדה וכניסה לממשלה הפוליטיקאים העדיפו להיכנס לממשלה; ומפלגות, כמה פשטני מצידן, נטו להעמיד בראשן מי שיש לו סיכוי לזכות בקלפי במרב הקולות.
בעשור השלישי של המאה ה-21 זה כבר איננו המצב. הפוליטיקה הישראלית היא מלחמה בין שתי דתות: רק ביבי, ורק לא ביבי.
הפולחן החשוב ביותר בדת הראשונה הוא להצביע נתניהו, גם אם מאות סקרים ושתי מערכות בחירות רצופות מעידים שבחירה כזו לא תוביל להקמת ממשלה; גם אם אפילו 61 מנדטים לא יאפשרו כינון שלטון יציב. הרי בדיוק לפני שנה פירק הכוהן הגדול קואליציית ימין בת 61 ח"כים וקיצר את הכהונה בחודשים רבים, בנימוק ההגיוני שאי אפשר לנהל ככה מדינה. אך מאז התחוללה אצל מאמיניו תפנית תיאולוגית. באביב האחרון, למשל, חתמו כל חברי הכנסת המאמינים בדת על פאתווה, בדמות חוק לפיזור הכנסת, שבה נקבע כי בברירה בין בחירות לצורך חסינות למנהיג ובין הקמת ממשלה שתספח, למשל, את בקעת הירדן, גובר העיקרון הראשון.
החטא החמור ביותר כעת הוא כפירה בחיבור השמימי שבין נתניהו וכס ראש הממשלה. אמנם לפי התורה הישנה שבכתב, התמודדות על התפקיד אפשרית טכנית. אך כפי שלמד לאחרונה על בשרו פוליטיקאי ליכודניק בכיר, בתורה החדשה שבעל-פה זהו חטא חמור שעונשו הטלת הקללה "שמאלן".
לא פחות קנאים – ואולי יותר – הם מנהיגי דת "רק לא ביבי". בעוד שבימין נשמעות לעיתים פעיות כפירה חלושות, במרכז ובשמאל גם זה איננו קיים. הכנסייה המובילה שלהם, בת למעלה ממיליון מאמינים, נוסדה אשתקד על רקע של רפורמה דתית: היא זנחה את האמונות הישנות בשתי מדינות ובחקיקה אזרחית לטובת דיבר אחד ויחיד: ביבי הביתה. כך הצליחה לכנוס תחת כנפיה בעלי אמונות שונות, מניצים סיפוחיסטים טורפים ועד יוני נסיגה צחורות, מפוליטיקאית חרדית ועד יו"ר מפלגה חילונית לוחמנית שאביו שימש בתפקיד דומה. בשם המלחמה בשחיתות לכאורה של ביבי היא מציעה עולם ומלואו למי שחשוד בשחיתות חמורה לא פחות. נפלאות דרכי האל.
על הפנאטיות של הכנסייה החדשה תעיד העובדה שכדי לא לשבור את הדיבר הראשון, "לא תתמוך בביבי", אפשרו ראשיה לאותו ביבי ממש להמשיך בתפקידו. בפניהם הונח מתווה שהיה שולח את נתניהו בתוך חודשים, אך הם לא היו מסוגלים לחתום על כך גם במחיר המשך כהונת אותו האיש עד להודעה חדשה. מומחי דת העירו בהתפעלות שבעוד ביהדות מותר לאכול חזיר במקרה של פיקוח נפש, הרי שהדת החדשה רדיקלית הרבה יותר.
מנהיגיה שמחים להישאר בעמדה חסרת השפעה באופוזיציה בזמן שמתנגדיהם מחוללים לשיטתם זוועות, למשל במשרד המשפטים. למרבה הפליאה, העמדה הקיצונית זוכה לפופולריות, ובכל מערכת בחירות מצטרפים אליה מאמינים חדשים.
לצד הכנסייה החדשה נותרו במחנה רק לא ביבי כנסיות ישנות, נוספות: אחת מהן שמקפידה על מנהג מקודש לערוף את ראשי מנהיגיה אחת לשנתיים הסכימה להביא עצמה השנה אל סכנת כיליון, ולו רק כדי לא לחבור אל מי שהחשיבה "השטן הגדול". מנהיגה הקודם כמעט נכנע ליצר הרע בקיץ האחרון אך ברגע האחרון התעשת. למרות זאת גם ראשו נערף בידי תומכיו-לשעבר הזועמים. יורשו חידש מסורת דתית חשובה כדי להימנע מחטא: השמעת שבועה תוך גילוח השפם.
מסדר דתי נוסף, הליברמני, נראה כשייך לדת ה"רק לא ביבי" אך זוהי רק השערה: עקרונות אמונתו נותרים, כמו אצל הדרוזים, כסוד כמוס הידוע רק למנהיגו המסתורי. עם זאת נראה שגם הוא, כמו שתי הדתות הגדולות, השליך במיאוס מאחורי גוו את האמונה הישנה שלפיה מטרת הבחירות היא רצון לעצב את פני המדינה באמצעות השתתפות בשלטון. מלחשים שהפולחן החשוב ביותר בדתו החדשה הוא עלייה לרגל אל הקלפי, שלוש פעמים בשנה. לאור מלחמת הדת הגדולה המתלקחת כעת שוב, נראה שגם ב-2020 יקבל את מבוקשו.
סכנה: בחירות רביעיות
האיום העיקרי על שני המחנות בבחירות השלישיות הוא ההערכה שתהיינה בחירות רביעיות. לו ידע עמיר פרץ שהפעם תוקם ממשלה יציבה, לא היה אכפת לו כל כך להתאחד עם מרצ. שכן גם אם הרשימה המאוחדת הייתה נחתכת לשבעה-שמונה מנדטים, הוא היה מקבל תיק מכובד ואפשרות להיות הנשיא. אבל כיוון שהוא חושש שבקיץ יהיה עוד סיבוב, הוא איננו מוכן לקחת את הסיכון שייאלץ לרוץ שוב כשלמפלגתו יש במקרה הטוב עוד שני חברי כנסת בלבד. סתיו שפיר הרי לקחה הימור דומה בספטמבר מתוך הנחה שמרצ תשב בממשלה והיא תהיה שרה, והנה היא כעת מרחק חמש יממות מפנסיה מוקדמת בגיל 34. בצר לו, מחפש פרץ אפיקים אחרים: למשל הספין על איחוד עם גנץ; למשל חיזורים עקרים אחרי גדי איזנקוט ועמוס ידלין.
כך גם בימין: האיום של בצלאל סמוטריץ' להישאר בבית ולא להתמודד הפעם היה נתקל בנחרות בוז בכל עיתוי אחר. אבל כיוון שרבים הסיכויים לסבב בחירות נוסף השנה, אין זה אסון נורא מבחינתו אם יישאר כמה חודשים שר תחבורה שאיננו חבר כנסת, רק כדי לחזור ולאסוף את קולות החרד"לים שייפלו בלעדיו, בסבירות גבוהה, מתחת לאחוז החסימה. אדישות מסוכנת מלווה את סגירת הרשימות השלישית תוך 11 חודש. נתניהו מתאמץ לאחד, אבל פחות; גנץ מתאמץ יותר, אבל עדיין לא מספיק.
מה שכן יכול להביא איחוד בימין הוא איחוד בשמאל. אף סקר איננו מציב את הימין קרוב מספיק לגבול 61 המנדטים. הסיכוי היחיד של נתניהו להשיג זאת הוא נפילה של אחת ממפלגות השמאל תחת אחוז החסימה. אבל אם העבודה ומרצ יתאחדו גם הסיכוי הזה ייעלם. זה ידחוף את בנט ושקד שוב לזרועות החרד"לים: הרי כל הנימוק לריצה מסוכנת בנפרד (רמת הביטחון בהצבעה לימין החדש איננה גבוהה במיוחד) הוא משיכת קולות ליברליים כדי להביא רוב ימני בכנסת. אם ממילא אין סיכוי לרוב כזה, למה לקחת את הסיכון? השניים יודעים שאם ייפלו גם הפעם תחת אחוז החסימה, לא תהיה עבורם פעם שלישית.
בנוסף, דקה אחרי שהעבודה ומרצ יתאחדו, כחול לבן תפתח במבצע מסיבי ואפקטיבי לגילוח קולותיהם. סביר מאוד שתגדיל את הפער על הליכוד, וסביר שנתניהו יעשה הכל כדי להימנע מהמצב שבו הוא גם רחוק מ-61 וגם בפיגור של 5-6 מנדטים מגנץ. גם זה לא עושה חשק לציונות הדתית לרוץ בשתי רשימות נפרדות.
גנץ יהיה מאושר אם ברביעי בלילה יהיו איחודים בשני הצדדים: הוא ימנע בזבוז קולות אצלו ויקבל מההפקר שני מנדטים ליברליים שמסוגלים להצביע בנט אבל לא יחד עם סמוטריץ'. באופן מוזר, גם נתניהו רוצה איחוד בימין, שישיג לדעתו 10 מנדטים. מישהו מהם חייב לטעות.
קושי משפטי
עשרים השרים כבר אמורים היו לקבל את שיחת הטלפון ממזכירות הממשלה, שבה יצביעו בעד מינוי השרים החדשים. אבל הטלפון מבושש לבוא כבר חמישה ימים. זה שמותיר את נתניהו ממלא מקום של ממלא מקום שרי החקלאות, התפוצות והרווחה עד יום ראשון, אז תתכנס הממשלה לישיבה שבה יאושר מינויים השרים החדשים.
הסיבה לכך היא הוראה חריגה של היועץ המשפטי לממשלה. מנדלבליט אמר לנתניהו שמינויו של דוד ביטן לשר החקלאות מעורר קושי משפטי. הפרקליטות בוחנת בימים אלה את המלצת המשטרה להעמידו לדין ב-12 פרשות שוחד שונות. כיוון שבסבירות גבוהה יוגש בג"צ נגד המינוי, אמר היועץ לנתניהו, חשוב שיהיה דיון בממשלה כדי להראות שלפני המינוי שקלו השרים את כל השיקולים ומכירים את כל הקשיים המשפטיים. כדי לשמור על כבודו של ביטן, הוחלט לעכב את מינוי השרים האחרים עד להצבעה. יפעת שאשא ביטון אפילו חזרה בה מההתפטרות מתפקיד שרת השיכון לכמה ימים, על מנת לאפשר את המהלך. ישראל 2020: שיחה שבה ראש התביעה הכללית ממליץ לאדם אחד שנגדו הגיש כתב אישום על שוחד איך כדאי להכשיר מינוי של אדם אחר שנגדו יוגש בקרוב כתב אישום על שוחד, וכל זה לכמה שבועות עד שייאלץ להתפטר.
קרב חפירות לאורך החזית
חמישים ומשהו הימים עד הבחירות יעברו בקרב חפירות משפטי לאורך החזית. הליכוד יעתור לבג"צ נגד ניסיון להדיח את יולי אדלשטיין ברוב רגיל ולא מיוחס; נגד היועץ המשפטי של הכנסת על חוות דעתו; ומן הסתם גם על כינוס ועדת הכנסת לדון בחסינות. כחול לבן תעתור לבג"צ נגד יולי אדלשטיין אם לא יאפשר את הקמת הוועדה.
אל קו האש נקלע השבוע, שלא בטובתו, איל ינון. היועץ המשפטי של הכנסת זכה ממחמאות מקיר לקיר עד שהקירות סגרו עליו. קשה ליישב בין המחמאות שחלק מיקי זוהר לכישוריו והענייניות שלו אך לפני שנה כשנלחם על שיפור תנאיו הפנסיוניים, ובין המכתב הנזעם ששלח אליו השבוע בו האשים אותו, הלכה למעשה, במרמה והפרת אמונים. מצד שני, מותר לנחש שאם ינון היה נשוי לא לעמית מררי מהפרקליטות אלא למישהי ממשרדו של פרקליט נתניהו עמית חדד, כחול לבן לא הייתה מגלה רחמים גדולים יותר במלחמה נגדו.
דיונים בועדת הכנסת גרועים לנתניהו האיש, אבל לא בהכרח לנתניהו הפוליטיקאי. היועץ המשפטי לממשלה יבוא לועדת הכנסת על תקן מאשים, אך בפועל יהפוך לנאשם. חברי הליכוד יערכו לו חקירה צולבת, בשידור חי, על תרגילי החקירה לניר חפץ; הלחצים הכבדים על אלוביץ'; האכיפה הבררנית בהשוואה לכבל. אם לליכוד תהיה דרך לקיים כמה דיונים בלי שיספיקו להגיע להצבעה, הוא לא בהכרח יתנגד. כחול לבן לא בהכרח תתניע את המהלך אם לא תדע בוודאות שההצבעה תתקיים.
