"אין ספק שהם יתקפלו", היה נתניהו בטוח, כשהתניע את דרישתו לתקציב חד-שנתי, בניגוד להסכם הקואליציוני. "הוא בטוח יתקפל", היו גנץ ואשכנזי משוכנעים, כשהכריזו על התעקשותם. שורשי הקטסטרופה שעלולה להתחולל כאן בעוד עשרה ימים נזרעו כבר אז, בראשית הקיץ. הוא היה משוכנע שהתרסקות כחול לבן בסקרים הופכת אותם כנועים ולחיצים לכל דרישה. הם סברו שאין לו יכולת באמת לצאת לבחירות. שני הצדדים לא למדו את הלקח: לפעמים החלש במשבר הוא דווקא החזק. אין לו מה להפסיד.
בראשית השבוע העלה הליכוד דרישות חדשות, כתנאי לסיום המשבר עם כחול לבן: החזרת הכוח על מינוי בכירי מערכת אכיפת החוק לידי הפוליטיקאים, ופיזור הכנסת אוטומטית אם בג"צ יאסור על נתניהו לכהן כראש הממשלה החליפי. האם אלה דרישות נוספות שנועדו להקשות על גנץ להיענות בהן ובכך להבטיח בחירות; או, מעניין יותר, דרישות חליפיות: אם גנץ ייעתר להן נתניהו יתקפל בנושא התקציב החד-שנתי שתשווק לציבור כפשרה. אם מדובר באופציה ב', יועמד גנץ המתאושש מניתוח על קרני דילמה אכזרית: שיפור דרמטי בסיכוייו לקיים את הרוטציה, בתמורה לכניעה בנושא היקר ביותר ללב בוחריו, הפרדה בין נתניהו לשלטון החוק.
לשם מה ייצא נתניהו לבחירות? רק כדי להחזיר לממשלתו את השנאות הקודמות, סער, בנט ושקד? הלוך הרוח בקרב בכירי הליכוד הוא שגם אם ישיג 63 מנדטים לגוש הימין, חוק צרפתי לא יקום ולא יהיה. כמו ליברמן אחרי סבב א', גם ראשי ימינה וסיעת סער לא תיתן לו חוק שמשמעותו הסרת האיום היחיד עליו, ועוד עשור בשלטון.
לכן, אם הולכים לבחירות, טרם נזנחה סופית האפשרות לקיום פריימריז לרשימת הליכוד. חיים כץ נשלח כנראה לפנסיה בקק"ל, דוד ביטן שזועם על נתניהו יידחק, ומיכל שיר ושרן השכל ממחנה סער אולי לא יצליחו להיכנס. בעצם, גם המקום ה-31 הנוכחי שלה לא ריאלי לפי רוב הסקרים.
ייתכן מאוד שבתנור נאפית לה הצעה חדשה. בכיר בליכוד מגלגל בימים אלה מתווה חדש: אחרי הבחירות, ובהנחה שבלוק הימין יזכה לרוב, יוגשו שני חוקים: הראשון יגביל את כהונת ראש ממשלה לשמונה שנים. תיכלל בו הוראת מעבר הקובעת שמי שכבר כיהן בתפקיד יוכל להמשיך כראש הממשלה עד תום כהונת הכנסת הנוכחית. כעת, אחרי שכהונת נתניהו תוגבל ל-4 שנים נוספות, לכל היותר, יוכלו כל אלה שרואים עצמם כיורשיו להצביע בנחת בעד חוק העוצר הליכים משפטיים עד לתום כהונתו. חוק אמריקאי-צרפתי תוצרת ישראל. ההיגיון הפוליטי ברור: נתניהו יקבל ראשות ממשלה עד גיל 75, מתחריו בימין יקבלו סוף סוף אופק שלטוני, ובעיקר, בשום תסריט לא יאפשרו רוב לביטול הגבלת הכהונות. בטח אחרי שתזמנו יותר מעשור במעלה הדרך המזדחלת לבלפור.
בני גנץ כאן כדי להישאר
בשבועות האחרונים קיימה כחול לבן מחקר עומק. ואכן, חשוך למדי במעמקים: תומכי גנץ מאשימים אותו, מאוכזבים ממנו, כועסים עליו. עד כאן, שום דבר מעניין לכתוב עליו הביתה. אבל יש גם נקודת אור: האמינות של שר הביטחון לא נפגעה. הוא עדיין נהנה בעיני בוחריו מאמינות גבוהה. דהיינו, הם מתנגדים בדיעבד לכניסתו לממשלה, אבל סבורים שכאשר חתם עם נתניהו הוא לא רימה אותם. לכל היותר רימה את עצמו. לא ציניות הם ראו, אלא אולי תמימות.
הנה, אולי, פתח לתקווה: גנץ יבוא לבוחריו בעוד כמה שבועות ויאמר להם שתמך באחדות בשל גודל השעה, אבל למד את הלקח והוא מבקש להתמודד מול נתניהו. הוא מתחיל בפיגור משמעותי אחר אויבו הנוכחי בנפש, יאיר לפיד, אבל עם נתונים טובים מעט יותר בהתאמה לראשות הממשלה. בוחרי רשימתם ז"ל מתלבטים בין אבא ואמא. במערכת הפוליטית יש הסבורים שגנץ לא מתכוון בכלל להתמודד בבחירות, להיאבק על מושבים ספורים בכנסת. לכאורה, מצבו זהה לזה של קדימה ז"ל, שגורשה מממשלת נתניהו והפכה בתוך מערכת בחירות אחת מהמפלגה הגדולה ביותר בכנסת לקטנה ביותר.
אבל לפי שעה הוא דווקא מתכוון להתמודד. כיסיו מלאים בכספי מימון מפלגות, בטנו מלאה על שותפו הנוכחי לממשלה ושותפו לשעבר למפלגה. בכחול לבן מאמינים שהמשך כהונתם בממשלת המעבר תעניק להם, בשונה ממופז, תשומת לב תקשורתית, שהיא המצרך החשוב ביותר בקמפיין.
האם ההנחה הזו מוצדקת? חוק הרוטציה אוסר על נתניהו לפטר את שרי כחול לבן. אבל האם הוא חל גם בממשלת מעבר? נתניהו יטען שלא, גנץ שכן. גם הקטטה הזו עשויה להגיע בקרוב אל פתחם של שופטי בג"צ.
11 דקות תהילה
אם לכל אדם מוקצבות 15 דקות תהילה, לתהלה פרידמן-נחלון נותרו בעולם הזה 4. נאומה של הח"כית הטרייה והאלמונית מכחול לבן התפוצץ השבוע ברשת, משאיר אבק להתכתשות עתירת הטסטוסטרון בין לפיד ונתניהו. התרעתה הויראלית על נזקי הפילוג והשנאה חשפה כשל שוק בפוליטיקה שלנו. קבינט פיוס של אישה אחת.
לא, אמרה אתמול, אנחנו לא על סף מלחמת אחים. בארצות-הברית יש מדינות כחולות ואדומות שדבר חוץ מהדולר לא מאחד ביניהן, ובסקרים הדבר שהכי מפריע להורה זה אם בנו יתחתן עם מצביעה מהמחנה השני. אבל הבחירות כאן הן פיגוע חברתי, ובחירות רביעיות הן מגה פיגוע. מה שמטריף את דעתי זה שנגיע להיות אמריקה.
פרידמן-נחלון, בת 44, לא החליפה עד היום יותר מדי מילים עם גנץ וחבריו לסיעה; היא שובצה לרשימה כנציגת יש עתיד. ראש הממשלה החליפי לא הוזכר במילה אבל עמד אל מול עיניה כשכתבה את הנאום. "הרי גם כחול לבן נקלעה מעמדה הגיונית ובריאה נגד כהונת נאשם לעמדה של שנאת נתניהו האיש", הסבירה. "במשך חודשים טרחנתי את הנשמה על כניסה לממשלה, ועל זה גם עזבתי את יש עתיד. "אמנם הייתי בשירות לאומי, אבל שמעתי שבצבא כשיש פצצה חיה מסמנים אותה, ועוקפים. זה מה שבני עשה בישיבתו עם נתניהו. יש טענה שגנץ טמבל, שהוא לא הבין מה הוא עושה. אני אומרת לך שהוא הבין היטב, והחליט לקפוץ על הרימון בדעה צלולה. לא צריך להיסחף עם ההקרבה, הערתי, בכל זאת יש לו את משרד הביטחון ושיירת אאודי. בני, השיבה, אמר לי שלשום שכרמטכ"ל מעולם לא חווה שנאה כלפיו, ועכשיו הוא חש אותה ועוד מהמעגל החברתי שלו. שנאה ממי שמתנגד לך זה דבר אחד, אבל שנאה מהבית זה דבר שמפרק.
יש משהו מתעתע, מבלבל: גם בפער שבין הררי השיתופים והצפיות ברשת לבין ההתרסקות הצפויה לכחול לבן, שנשאה את דגל ממשלת האחדות; גם בחוסר הפרופורציה בין מספר הדתיים הליברלים בכנסת ובין מספרם באוכלוסייה: אלעזר שטרן ומנחם בן ששון, יועז הנדל ומיכאל מלכיאור. בכחול לבן יש יותר ח"כים דתיים מאשר בימינה ובליכוד אבל כמעט אף מצביע. אוהבים להקשיב להם, פחות להצביע עבורם. לפרידמן-נחלון זה הזכיר סיפור. יום אחד, כשעוד הייתה ביש עתיד, באה ליאיר לפיד ואמרה: "אני לא רוצה להיות אידיוט שימושי". תנוח דעתך יקירתי, השיב לה לפיד. את לא שימושית.
כאילו לקה בשיתוק שופטים כללי
רוחות סערה מנשבות במסדרונותיו הצוננים של בית המשפט העליון, מאז החלה שורת התחקירים של קלמן ליבסקינד על ניגודי עניינים לכאורה של כמה מהשופטים. כבודם זועמים על הפרסומים ורואים בהם מתקפה לא עניינית, שנותרת, לטענתם, ללא תשובה רק בשל הנוהג של שופטים להימנע מראיונות בתקשורת ומתביעות לשון הרע.
מבלי להכריע בוויכוח, שלשום התחולל בבג"צ, בדלתיים פתוחות, מקרה חמור של ניגוד עניינים. שלושה שופטים דנו בעתירה לפסילת נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. בחודש שעבר בחרה המליאה, בהצבעה חשאית, בשני נציגי קואליציה. העותרים טוענים כי מדובר בהפרה של "נוהג חוקתי" המחייב בחירת נציג גם מהאופוזיציה.
בית משפט מרוסן יותר היה דוחה את העתירה על הסף. ראשית, אין שום סעיף חוקי שעליו היא נשענת. שנית, נוהג אפשר לשנות. שלישית, הנוהג הזה איננו מתקיים למעלה מעשור. רביעית, השופטים נוגעים בדבר.
אבל בית משפט מרוסן כזה כבר איננו קיים זה עידן ועידנים, ועל כן התקיים שלשום הדיון. כמה מקרי ונוח: לבלוק השמרני בוועדה יש כעת שלושה חברים – האוזר, רגב, מארק – המספר הדרוש כדי להטיל וטו על מועמדים אקטיביסטיים מדי לשיפוט בעליון. אם תיפסל מארק, יוכלו השופטים לבחור למעשה יורשים כלבבם באין מפריע, כמו בימים הטובים של אהרן ברק. באופן תקדימי לגמרי, שובץ לדיון השופט יצחק עמית שיתמנה בקרוב לחבר הועדה. תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים מוחלט, דן עכשיו כבודו בשאלה מי יכהנו לצידו. יתרה מזו: אם הכנסת תמלא את ימיה, הוועדה הזו תחליט אם הוא יתמנה לנשיא העליון באוקטובר 2024. עמית ידוע כמי שאוהב לשלב בפסיקותיו ציטוטים מהגשש החיוור. ובכן, כמו במערכון הנודע של הגשש על אוהדי בית"ר, גם הוא רוצה כנראה לקבוע מי יהיו השחקנים, מה יהיה מזג האוויר ומה תהיה התוצאה.
בשם הגנה על האופוזיציה ברשות המחוקקת, מאיימים לרמוס את האופוזיציה בגוף שיעצב את פני הרשות השופטת. בשם אי מימוש דורסנות הרוב בכנסת, עלולה להתבצע דורסנות של הרוב בבג"צ. לפני שבע שנים, כאשר הכנסת בחרה במפתיע שני נציגי אופוזיציה ולא את מועמדי הליכוד, אף תנועה לאיכות שלטון לא מיהרה לעתור. אם היה שר משפטים בישראל, ולא רק דובר המערכת עם נהג ולשכה, הוא בטח היה משמיע ביקורת מנומסת אך נחוצה.
