הנשיא דונלד טראמפ הבטיח, לפי Chat GPT, למעלה ממאה הבטחות במהלך קמפיין 2024. אבל את הקשה מכולן השמיע דווקא אחרי סגירת הקלפיות: ״אם החטופים לא ישוחררו לפני 20 בינואר 2025, התאריך שבו אני נכנס לתפקידי כנשיא ארצות הברית, יהיו לכך השלכות מהגיהינום במזרח התיכון, ועל מי שאחראים לזוועות הללו נגד האנושות. האחראים ייפגעו יותר מכל מי שנפגע אי פעם בהיסטוריה של ארצות הברית. שחררו את החטופים עכשיו!"
פחות משבועיים נותרו, ואיתם השאלה: איך ממטירים גיהנום על הגיהנום? ביקרתי לא מזמן בג'בלייה, פעם המקום הצפוף ביותר במזרח התיכון וכעת גל חורבות מאופק לאופק שכמותו נראה, אולי, בדרזדן. רק להקות כלבים מורעבות נותרו במקום שפעם היה גאוות חמאס. אבל הלקח לא נלמד, והאוכלוסייה לא מורדת בשלטון שהביא עליה את הקטסטרופה. עד עתה הופלו על עזה מאה אלף טון חומר נפץ, שווה לארבע פצצות אטום. מה יעזרו עוד מאה אלף טון, הפעם של ארצות הברית? מה יעזור לו להפוך עוד רבבות לפליטים, עבור עם שמנציח את הפליטות כבר 76 שנה, עוד מאז מלחמת השחרור.
כנופיית הרוצחים שנקראת חמאס לא מתקפלת, מפני שבניגוד למדינות דמוקרטיות, משטר הטרור הפונדמנטליסטי לא רואה בהרג ובהרס באג, אלא פיצ'ר: מי שממקם את מפקדותיו בבתי חולים, בתי ספר וגני ילדים עושה זאת לא רק כדי להתגונן מפגיעה אפשרית, אלא כדי לנצל את ההרג הבלתי נמנע של בלתי מעורבים לצורכי תעמולה. יותר הרג – יותר אמפטיה בעולם. מי ששודד את הסיוע ההומניטרי מאזרחיו שלו ואז מוכר עוף וביצים במחירים גבוהים עוד יותר מאשר בצ'לסי מרקט לאוכלוסייה עם 97 אחוזי אבטלה לא דואג להם אלא לעצמו.
לטראמפ יש שתי אפשרויות. המיידית והדחופה ביותר היא להפסיק את הסיוע ההומניטרי במתכונתו הנוכחי, שביזתו מסייעת לשמר את שלטון חמאס. במשך 15 חודשים סייע ממשל ביידן לשרידות חמאס כשהכריח את ישראל להמשיך להעביר את הסיוע, זאת למרות הבטחה מפורשת של מזכיר המדינה בלינקן בתחילת המלחמה, שלפיה הוא ייפסק אם יתברר שהסיוע נופל לידי החמאס. אם טראמפ יקיים את הבטחת בלינקן ויאשר להעביר את הסיוע על ידי חיילי צה"ל או חברה פרטית, חמאס יתמוטט תוך שבועות כי לא יוכל לשלם משכורות ולאיים על אזרחים מורעבים.
אבל יש צעד אסטרטגי שיסייע לחסל את חמאס: היתר לישראל לספח חלקים מרצועת עזה. אין דבר כואב יותר במזרח התיכון מאשר אובדן שטח. בערבית קוראים לזה "צומוד", היצמדות לקרקע. שטח הוא המטבע היקר והיציב ביותר באזור. כאשר מלחמה שנועדה לכבוש את ישראל מסתיימת כאשר ישראל לוקחת ממך שטח, המסקנה תהדהד בכל המזרח התיכון.
במלחמת העצמאות ב-1948 סירבו הערבים לקבל את קיומה של מדינה יהודית על פי החלטת האו"ם. כשניצחה ישראל, הכיר העולם בסיפוח הישראלי של 2,400 מייל מרובעים שנועדו לערבים. ב-1967 ביקשו הסורים להשמיד את ישראל, והעולם הכיר גם אם באיחור בסיפוח רמת הגולן שנכבשה מהסורים במלחמה.
אבל מאז חלה תפנית והעולם דורש מישראל לסגת בתום כל מלחמה לגבולותיה המקוריים. מה הפלא שהתוקפנים מנסים שוב ושוב לחסל את מדינת היהודים ביודעם שבמקרה הגרוע העולם תמיד ישמור על שלטונם בגבולות הטריטוריה המקורית שלהם?
אין שום קדושה בגבולותיה של עזה, שנקבעו עוד בזמן שהייתה טריטוריה מצרית. לשינוי הגבולות יש הצדקה ביטחונית: נטילת כמה עשרות מייל מרובעים כך שיחצצו בין צפון עזה ובין היישובים הישראליים שהותקפו ברצחנות ב-7.10 תהיה גם הצעד המתחייב בטחונית, גם הצעד הנכון מוסרית וגם הצעד המשתלם אסטרטגית.
גבולות המזרח התיכון נקבעו במאה שעברה בשרירותיות על ידי כמה דיפלומטים אירופיים ממעצמות קולוניאליסטיות. התוצאה הייתה מהומת דמים שנמשכת כבר כמעט מאה שנה, בגלל שגבולות מלאכותיים לא יכולים ליצור עמים משבטים סותרים. ההפיכה בסוריה היא רק הדוגמא האחרונה.
טראמפ כבר אותת בתוכנית המאה שלו ב-2020 שהוא נכון לחשיבה מחודשת על המזרח התיכון, כאשר הכיר בסיפוח הגולן ושקל לאפשר החלת ריבונות על יישובים יהודיים ביהודה ושומרון. הנשיא ביידן אפשר בשתיקתו את השתלטות צה"ל על חלקים בדרום סוריה כדי לאפשר גבולות בני הגנה. כעת יש לטראמפ הזדמנות לעשות זאת בצפון עזה ולאותת שהטרור אינו משתלם. שינוי המפה הזה יהיה צעד גדול לשלום במזרח התיכון.
