עד שנאסרו הטלטולים, בשב"כ נקטו במקרי חירום במה שקרוי "חוויית סף מוות": גם הנחקר הקשוח ביותר ייטה יותר לשתף פעולה אחרי בילוי של חצי דקה מתחת למים.
כרגע גנץ ואשכנזי עדיין מתנגדים לתקציב חד שנתי; האוזר והנדל עדיין מסרבים להצטרף לממשלת ימין צרה; חברי כנסת אחרים עדיין לא עונים לטלפונים ממתווכים. אבל מה יקרה בסופ"ש של עוד שבועיים, 96 שעות לפני פיזור הכנסת?
שמונה-עשר חברי בלוק כחול לבן יעברו בשבועיים וחצי הקרובים מידי נתניהו חוויית סף מוות בגרסתה הפוליטית. העבודה ודרך ארץ עמוק מתחת לאחוז החסימה, כחול לבן לא רחוקה משם. ייתכן שאם תהיינה בחירות איש מחברי הבלוק שמחזיק עכשיו מחצית מהממשלה לא יזכה לומר "מתחייב אני" בהשבעת הכנסת ה-24. ההנחה בליכוד היא שהחיסול הפוליטי הקרב יגרום לחלקם לשנות כיוון. די בגנץ אחד כדי לאשר תקציב חד-שנתי. די בשני חברי כנסת בלבד שאינם מעוניינים בפנסיה מוקדמת כדי להציג ממשלה חלופית.
חידת החודש, אולי השנה, היא אם נתניהו החליט ללכת לבחירות, אם לאו. ייתכן שכל התשובות נכונות: תורת ההפעלה שלו כראש הממשלה דוגלת בהותרת המערכת תחת איום בחירות מתמיד. האזנה לנאומים שלשום בכנסת העניקה את הרושם שהאיום נלקח ברצינות רבה מאוד. מקורביו התרשמו שבימים עגומים של משפט, קורונה וקריסה כלכלית, יש רק דבר אחד שגורם לו עונג מסוים: לראות את כולם מימינו ומשמאלו נושאים אליו את עיניהם בהיסטריה, שמה ילחץ על כפתור פיזור הכנסת. בינתיים כבר יש קמפיין: שלוש פעמים הזכיר שלשום הליכוד את "לפיד ועודה, מנהיגי השמאל". שלושה כוכבים שמבשרים על קו ההסברה החדש. אמירתו של יו"ר האופוזיציה, שלפיה בהחלט יסכים להקים ממשלה בתמיכה חד פעמית של הרשימה המשותפת ("בלי בל"ד") תככב גם היא. גם אמירת ה"חייזרים" איננה מקרית. ההפגנות בבלפור, על אף שטיפסו בממדיהן, נתפסות ככאלה שמשרתות את הליכוד בהחזרת הדיון משדה הכלכלה והבריאות אל הימין-שמאל המוכר. חבר מכוכב אחר.
אבל מי ממקורביו שמכירים אותו באמת מוכנים להסתכן בהערכה שבסוף יימצא פתרון שידחה את פיזור הכנסת בכמה חודשים. אשרי המאמין. אולי זה קשור לסקרים שהוצגו בבלפור בסופ"ש שעבר סימנו, בניגוד למה שנראה השבוע בחלק ממכוני המחקר, את המשך התכווצות הליכוד והימין.
כמובן, הכל פוליטי. היו ימים שבהם נתניהו דווקא העדיף תכנון תקציבי לטווח ארוך. במרץ 2018 הוא – כמה אירוני במבט לאחור – דרש וקיבל את התקדים העולמי של אישור תקציב ל-2019 תשעה חודשים תמימים לפני תחילת השנה. כאז כן היום השיקול העיקרי היה פוליטי ולא כלכלי: אז הרצון היה למנוע נפילת ממשלה בשל תקציב כמה חודשים מאוחר יותר, היום – הרצון לאפשר נפילת ממשלה בשל תקציב כשיהיה נוח. התוצאה העגומה היא שמדינת ישראל עלולה להגיע עמוק לתוך 2021 עם תקציב שאושר שלוש שנים קודם לכן. פעם היו ארבעה תקציבים בין בחירות לבחירות, עכשיו ארבע בחירות בין תקציב לתקציב.
החרדים מאוימים
לא רק פטריוטיזם נאצל ואחריות לאומית עמדו מאחורי החלטת המפלגות החרדיות לנהוג כמבוגר האחראי של הממשלה. 16 חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה השתתפו בחדווה בסכסוך הקואליציוני המתמשך שהתנהל כאן מיום רביעי ליום רביעי, מהטרלה פרלמנטרית אחת לשנייה. לא הייתה להם כל בעיה לתמוך שלשום בפסקת ההתגברות שהביאה ח"כ איילת שקד. להפך: גפני וליצמן הכניסו להסכמים הקואליציוניים את הדרישה לחקיקה הזו. עם כל הכבוד לסמוטריץ' ושות, הם האויב האמיתי של בג"צ עוד מהמילניום הקודם.
אלא שהם קיבלו שני מסרים חריפים עד מאיימים מכחול לבן: נסתכל היטב על הצבעתכם על פסקת ההתגברות, היה הראשון שבהם. בדיוק איך שתצביעו השבוע נצביע אנחנו בשבוע הבא על ביטול חוק המרכולים. תימנעו – נימנע. תתנגדו – נתנגד. כיוון שפסקת ההתגברות בכל מקרה לא הייתה עוברת אבל לחוק המרכולים דווקא עשוי להיות רוב בכנסת הזו, החרדים התקפלו.
המסר השני נגע לכלל התנהלות הקואליציה. יש חוק אחד שחשיבותו עבור החרדים מכרעת: חוק הגיוס המתוקן. מאז נפסל הקודם בבג"צ לפני שלוש שנים תמימות, הסוגיה היא כקוץ מכאיב בבשרם: היא פיזרה כבר שתי כנסות שהיו נוחות מאוד ליהדות התורה וש"ס, ובבחירות סייעה לליברמן ולפיד להגדיל את כוחם.
המסר מלשכת שר הביטחון היה קצר ואכזר: קודם מאשרים תקציב, ורק אז חוק גיוס. לא להפך. המשמעות היא שאם החרדים לא יבלמו את נתניהו במורד הדרך לבחירות, הם מסתכנים בעוד מסע בחירות שיתנהל על הראש שלהם, ובאופן עקרוני עם גזירת גיוס מעל ראשי תלמידיהם. ניכר שהמסר הופנם במהרה. הסיעות החרדיות כונסו השבוע לדיון חירום בצורך באישור התקציב. נתניהו, עדכן ליצמן את עמיתיו, סיפר לי שהוא לא רוצה בחירות. צחוק ספונטני בריא פרץ בחדר.
מי תהיה מפלגת המרכז החדשה?
בקיץ של מיתון ואבטלה, לפחות ענף אחד במשק ממשיך לפרוח כרגיל: מכוני הסקרים. כל שם שאפשר לחשוב עליו נבדק עכשיו לקראת המאבק האפשרי בנובמבר על נתח הקולות הנחשק ביותר: עשרים מנדטים במרכז שנותרו מיותמים אחרי התפרקות כחול לבן והתפרצות הקורונה.
השם האחרון לעת עתה הוא חיים ביבס: ראש עיריית מודיעין. בשנים האחרונות שימש כמה פעמים כראש מטה הבחירות של נתניהו, אבל הוא בוחן עכשיו הקמת מפלגה חדשה. תפקידו כיו"ר מרכז השלטון המקומי אמור להביא לו את הנכס היקר ביותר בבחירות, שהוא ארגון ואחיזה בשטח. הצלחתו כליכודניק להיבחר שוב ושוב במודיעין, הנוטה בבירור למרכז-שמאל, מבשרת לכאורה על היתכנות לעשות דבר דומה בבחירות לכנסת. כמאמר החמישייה הקאמרית: ברמה המוניציפלית זה עבד יופי.
יש שני סוגים של מפלגות מרכז, והשאלה איזו מהן נראה בקרוב תכריע את הבחירות הבאות כמו שהכריעה את התוצאות בעשור האחרון. נתניהו מייחל לרשימה שתתמודד על כרטיס כלכלי-חברתי, בלי העדפה אישית בשאלת ראש הממשלה: כזו שיכולה למשוך קולות מהמרכז ואז לחבור לימין. כשהייתה כזו, למשל "כולנו" של 2015, הוא צלח בקלות את מחסום שישים המנדטים. בלעדיה, זו משימה כמעט בלתי אפשרית, כפי שלימדו בחירות 2019-2020.
הפעם, עבור נתניהו, תנועת מרכז כזו יכולה להיות כל ההבדל בין גאולה לחורבן. עם 61 מנדטים הוא יכול ללכת לכהונה בת 4 שנים, אולי אפילו בתוספת חוק צרפתי. עם 59 תקום ממשלת מיעוט בתמיכת הערבים מבחוץ שתסלק אותו מכסאו. בבחירות הקודמות נתניהו שקל להריץ את חיים רמון, שחולק עליו מדינית אבל חולק איתו השקפת עולם עוינת למערכת המשפטית הנוכחית. באלה שאולי קרבות דובר על השולמנים, אבל הם חוסלו אצל "אופירה וברקו" כשיורטה בשידור חי תחלופת מסרונים ידידותית של המייסד עם שר האוצר.
ביבס עשוי להיות שחקן ציר בין שני המחנות, הרבה יותר מגדי איזנקוט או רון חולדאי שהתנגדותם לנתניהו היא מן המפורסמות. הוא, או כל מי שיבוא במקומו, יודע שארבעה מנדטים יהיו שווים, בקלות, את תיק האוצר. יש בשביל מה להתאמץ.
בין האגף הליברלי והאגף הרדיקלי ברשימה הלא-כל-כך משותפת
לשם שינוי, מחסום השפה ומסורת האדישות של הציבור היהודי כלפי הפוליטיקאים הערבים עשו חסד עם הרשימה המשותפת. כמעט תחת הרדאר חולף משבר חריף ביותר במה שהיא, כדאי להתרגל, אחת הסיעות הגדולות והחשובות בכנסת.
זה התחיל בטחינה: ההתייצבות של האגף הליברלי בחד"ש לימין "טחינה אל-ארז" והקמפיין הפרו להט"בי שלה הייתה קשה לעיכול עבור רע"מ, המרכיב המוסלמי-דתי של המשותפת. הפלג הצפוני, הרדיקלי יותר, תקף אותה ללא רחם: גם מכהנים בכנסת הציונית, גם מתפשרים על ערכים דתיים. העימות הפך גלוי בהצבעה על איסור טיפולי ההמרה: הח"כים החילונים אפשרו את העברת החוק, לזעמם של שותפיהם הדתיים. על קיר הפייסבוק של איימן עודה התחוללה סערה חסרת תקדים.
השבוע התרחב העימות: בהצבעה על אישור המענקים בחרו רוב חברי המשותפת להיעדר, כיוון שהיא כוללת למרבה זוועתם גם מענקים לחיילי צה"ל. אבל רע"מ הצביעה בעד. כשהותקף במליאה בידי שותפיו, יו"ר המפלגה מנסור עבאס הגיב פומבית בלעג: "אנו מודעים להבדל בין פטריוטיזם בשירות החברה שלנו לבין הפטריוטיזם של סיסמאות כוזבות, בין מדיניות המשרתת משפחות במצוקה לבין מדיניות שאנשים מסוימים מתווים בפייסבוק". עבאס רוצה להיות ש"ס של הערבים: פחות עמדות לאומיות, יותר תקציבים. היו שראו את ההצבעה הסמלית הזו כאיתות לשיתוף פעולה עם הליכוד. החשדנים במשותפת משוכנעים שיש מו"מ על תמיכה של רע"מ בתקציב ועל היותה גוש חוסם לכל חקיקה נגד נתניהו. ברע"מ מכחישים.
המשותפת היא מיזם שנראה מובן מאליו רק מעיניים יהודיות: זהו איחוד בלתי-אפשרי בין ש"ס, יש עתיד ומרצ. הוא נולד בזכות אביגדור ליברמן שהעלה את אחוז החסימה, והתחזק הודות לבנימין נתניהו והקמפיינים הרצופים שניהל נגד הערבים הנוהרים. בשתי מערכות הבחירות האחרונות היא היכתה את תחזיות הסוקרים. כעת, אולי בגלל הפוסט טראומה, הם מעניקים לה 16 מנדטים. במשותפת מעריכים שהמספר הנוכחי נמוך בהרבה. אלא אם הימין שוב ייחלץ בנדיבותו לסייע לקמפיין.
