רק מאוחר בערב, כשגברתני השירות החשאי פירקו את עמדות הבידוק בלובי של מלון רוזוולט, התברר שכל הזמן הזה דווקא היה דגל ישראל בועידת הארץ. דגל ענק התנוסס מהתקרה, לצד זה האמריקני. סאיב עריקאת עמד תחתיו שעה ארוכה בשיחות מסדרון נינוחות, בלי לשים לב לנוכחות הדכאנית של סמל הקולוניאליזם הציוני.
אולי איש לא הרים את עיניו והבחין בדגל, כי רוב משתתפי הועידה הסתובבו עם הראש באדמה. אווירת דיכאון אפפה רבים מהדוברים והקהל. ההתנחלויות נבנות, השלום תקוע, ישראל מקצינה דתית ואידיאולוגית. ״מה נשאר מהשמאל״, תהה פאנל אחד (באנגלית זה נשמע יותר טוב). מה שנשאר התרכז באולמות הכנסים. זה היה אירוע מרתק; חריג; במובן מסוים הוא דמה לביקור בשמורת טבע של רעיונות נכחדים.
לא כל הנואמים הבינו זאת. יש את טכניקת הנאומים המוכרת של משפט מחץ שנגמר בהרמת קול ובפאוזה דרמטית, שמתמלאת במחיאות כפיים. אבל כמו ארון גביעים ענק בלי גביע, כמו נישת גבס בלי טלויזיה, הפאוזות האלה לא תמיד התמלאו. כשריבלין דיבר על הצבא המוסרי בעולם האולם דמם; כשלבני התבטאה נגד שוברים שתיקה השתיקה לא נשברה.
או למשל סמנת׳ה פאואר. שגרירת ארצות הברית באו״ם הגיעה לועידה רבע שעה לאחר תום פאנל שכותרתו: ״אל תיתן לחברך לנהוג שיכור: מה יכולה התערבות בינלאומית להשיג״. פאואר, שכנראה לא הייתה מודעת לרוח המשתתפים, הגיעה עם נאום מהאגף הימני של יש עתיד. במשך חצי שעה היא פירטה בגאווה איך ארה״ב בלמה באו״ם כל יוזמה אנטי ישראלית. דממה מעיקה אפפה את הקהל. במונחי הועידה, פאואר הסבירה לקהל איך מנעה מהמשטרה לערוך בדיקת אלכוהול לנהג הישראלי השיכור. כשעריקאת דיבר על הצורך בחרם על ההתנחלויות דבריו התקבלו בחום רב יותר.
ממשל אובמה עדיין תולה תקוות במה שהוא רואה כמקבילו הישראלי, מחנה השלום. במפגן כח מרשים, הארץ גייס את נשיא ארה״ב לנאום וידאו מיוחד והביא לכינוס כמה מפקידי הממשל הבכירים. אבל הרטוריקה הסגירה סקפטיות: אובמה ציטט את רבין, פאואר נאלצה לחזור עשרים שנה אחורה כדי להיתלות באמרה של שמעון פרס משנות התשעים. ״אסור להתייאש מהשלום״, חתם הנשיא האמריקני נאום שנשמע מיואש למדי.
כשאיימן עודה הוזמן לדבר מיד אחריה, תקרת האולם כמעט התרוממה. באום אל פאחם לא מקבלים אותו ככה, אמר לי אחד מעיתונאי הארץ. המנייה של עודה נסחרת בניו יורק בפער ארביטראז׳ ענק מערכה האמיתי בירושלים. בארץ הוא פוליטיקאי חלש שלא מצליח לנווט את שלל הכוחות הסותרים של הרשימה המשותפת, חלקם פוליגמיים ורדיקליים; בחו״ל הוא נתפס כמנהיג ליברלי אמיץ של תנועת שמאל אטרקטיבית. ואמרו איימן.
