הקש בגג

לפי טבלאות המדרוג, 2 מיליון וחצי אזרחים ישבו שלשום מול הטלוויזיה והמתינו לשמוע מה עלה בגורלו של מוחמד דף ועד מתי יחטפו רקטות מעזה. התשובה לשתי השאלות האלה הייתה מתקפה חריפה-חמוצה-מרירה על שרי הקבינט. יעדי התקיפה לא היו רק אביגדור ליברמן ונפתלי בנט; גם ציפי לבני, שמתנגדת לשיחות עם חמאס, ויאיר לפיד, שיוזם ועידות בינלאומיות – איש לא נותר חסין.

פוליטיקה תמיד מעניינת והדלפות מקבינט הן דבר חמור, אבל לא אלה הסיבות שבגללן ראש ממשלה אמור לשאת נאום לאומה באמצע מלחמה. אם מנפים את הביקורת המוצדקת על העירוב הבלתי נסלח בין ביטחון ופייסבוק, מדיניות ובחירות, נשארים עם הרבה אוויר מוקצף ומעט מאוד תשובות.

מילא שאלת גורלו של דף, שפתרונה חבוי תחת שלוש קומות של הריסות, אבל בנימין נתניהו התחמק מהשאלה אם הוא בעד הרתעת חמאס או מיטוטו ("לא ירדתי מזה"); ימשיך את המשא ומתן העקר בקהיר או יבטלו תמיד ("יש אפשרויות שונות"); יעמיק את המבצע או יחתור לסיימו ("נשיב את השקט לדרום").

התסכול שנצבר אצל נתניהו בשבוע השביעי של 'צוק איתן' התפרץ בשלל כותרות פוליטיות. הן מבטאות את התחושה הרווחת שהממשלה הנוכחית, ואולי מפלגת השלטון הנוכחית, סיימו את דרכן. מי שהקשיב לנתניהו לא יכול היה שלא לתהות אם הוא יעשה זאת בעצמו.

ובכל זאת, המאמץ לייחס לנתניהו כוונות לכבוש את עזה, לחתום הסכם עם אבו-מאזן או לפרק את הליכוד מתעלם מנתוני היסוד של האיש שמנהיג בדור האחרון את הליכוד – הלוא היא המפלגה השמרנית הישראלית. אחד מערכי היסוד של השמרנות הוא שימור המצב הקיים והחשדנות המובנית כלפי מהפכות גדולות: נתניהו לא סומך במיוחד על צה"ל (על כך בהמשך), חושב שהשטן הנוכחי פחות גרוע מהשטן שאתה לא מכיר ומעדיף להישאר במפלגה שהביאה לו את ראשות הממשלה שלוש פעמים על פני הרפתקה חדשה, חד-כהונתית. שמרנים, כמאמר הביטוי הישן, מוכנים להפוך את העולם כדי שהוא יישאר בדיוק כפי שהיה.

ועל כן, ככל שזה תלוי בנתניהו, לא יהיו מבצע קרקעי בעזה, נסיגה ביהודה ושומרון או מפלגה חדשה בראשותו. אבל כמו שהודיע לחמאס כי כיבוש הרצועה על הפרק, כך הוא מעוניין לשדר ליריביו הפוליטיים שיש לו גם אפשרויות אחרות. לכן הוא דיבר על "אופק מדיני חדש" בקריצה שמאלה וגם בזק רמזי פרישה. המסר החריף, המתואם, עם שר הביטחון, היה איתות אזהרה לחברים במפלגתו ובממשלתו שלא יתפרעו מדי, פן ינטוש אותם לאנחות. זה גיוס המילואים הפוליטי שלו. האם בליכוד השתכנעו והורתעו? לא בטוח. חצי שעה אחרי מסיבת העיתונאים קיבלו חברי מרכז המפלגה מסרון קבוצתי מראש הממשלה, עם קישורית לסרטון. מי שמתכוון לעזוב ממש בקרוב את הבית לא משקיע במסרונים של חיזור.

בעיה בצבא

הדברים הבאים על צמרת צה"ל נאמרו על ידי אדם בעל ניסיון בטחוני שהיה נוכח במוקדי קבלת ההחלטות במלחמה הנוכחית. כדאי להאזין להם דווקא בגלל שהם כל כך מטרידים.

  1. על צה"ל השתלט פחד מהכרעה של מערכות. אי שם, באזור מלחמת לבנון הראשונה, הצבא חדל להאמין במלחמות המערביות הישנות שבהן ממוטטים את מרכז הכובד של היריב, ובמקום זאת דבק במושג האמורפי "הרתעה". כך, במקום ניצחון מחפשים "תמונות ניצחון", ובמקום לשכנע את הקבינט לפעול קרקעית משכנעים אותו בדיוק ההפך.
  2. צה"ל התבלבל בין שקט לבין הרתעה. בין מלחמת ההתשה בתעלה לבין מלחמת יום הכיפורים חוותה ישראל שלוש שנות שקט, אך המצרים לא הורתעו – כלומר, לפעמים שקט אכן מצביע על הרתעה, אבל לפעמים להפך.
  3. המצגת שהוקרנה לקבינט על כיבוש עזה ביטאה את הרוח הזו. השתמשו שם במה שזכה לכינוי "מכפלות שג'אעיה": אם על כיבוש הפרבר הזה נפלו עשרים חיילים, בכיבוש עזה כולה ייפלו מאות ואלפים. לפי ההיגיון הזה, צליחת התעלה ביום הכיפורים אמורה הייתה לגבות את חייהם של עשרת אלפים חיילים, מכפלות החווה הסינית. זה תרחיש בלהות מנותק מהמציאות.
  4. כדי להימנע מכיבוש קרקעי, במשך שישה שבועות טען צה"ל שההרתעה הושגה ושחמאס מבקש הפסקת אש. מצוידים במידע הזה, הופתעו שרי הקבינט פעם אחר פעם לגלות שהאויב דווקא ממשיך לירות ולא ממהר להתפשר. משאלת הלב הזו גרמה לישראל נזק מדיני כבד.
  5. אבל מבחינת צה"ל, מרגע שהושגה "ההרתעה" והמנהרות חוסלו הוא עשה את שלו. ההסדרה המדינית עניינה אותו פחות.
  6. וכך, בישיבה בשישי שעבר הסביר קצין בכיר לשרים מדוע הם צריכים לאמץ טיוטה מופקרת במיוחד שהגישו לנו המצרים. "הִכנו בחמאס כל כך קשה, שהם צריכים נואשות הישג כדי להסכים להפסקת אש, ולכן כדאי שניתן להם אותו", התפתל הקצין. אחד השרים, בסרקזם, הציע שאם כך, אולי בפעם הבאה כדאי שצה"ל ישתדל להצליח קצת פחות.

הבעיה יסודית יותר: הדרג הבכיר של צה"ל בינוני. החלום הישראלי המעודכן הוא היי-טק ורפואה, לא פיקוד במדי ב'. המטכ"ל הנוכחי חיוור למדי, אבל לא שונה מהותית מקודמיו. הרמטכ"ל המבריק האחרון היה אהוד ברק. ראש הממשלה אריאל שרון הדביק פעם לקצין בכיר מאוד את הכינוי "מוח ציפור". זה היה מעליב ולא מדויק, אבל שיקף את התסכול שלו מביצועי הצבא – תסכול שאופף עכשיו את כל שרי הקבינט, בלי יוצא מן הכלל.

שטרית והדיל הסודי

במקום לבקר פצועים ולארח חיילים בבית הנשיא, מצא עצמו השבוע מאיר שטרית באולפן הבוקר של ערוץ 10, בסרט הנע של חברי כנסת מן השורה. האיש שהיה רחוק שישה קולות מתפקיד האזרח מספר 1 עדיין כואב את ההפסד הצורב. האם השלמת עם התוצאות, נשאל על ידי אורלי וילנאי וגיא מרוז. "אני לא ויתרתי, היא (הנשיאות) נלקחה ממני בדקה התשעים", השיב שטרית. מי גזל את בכורתו? "ש"ס בדקה התשעים. בניגוד להבטחתם הם עשו דיל עם הליכוד, כנראה, שבעקבותיו נסגרו המרכולים בתל-אביב".

בעקבות זה נסגרו המרכולים? הקשו המראיינים. ה"כנראה" של לפני רגע הפך עכשיו נעלם, ושטרית השיב בביטחון מוחלט: "אין לי ספק".

"עד אז הייתה להם התחייבות להצביע לי", גילה שטרית למראיינים, "להזכיר לך, מועצת גדולי התורה (שטרית מבלבל פה בין המועצה האשכנזית לזו הספרדית, מועצת חכמי התורה – ע"ס) הורתה להצביע לספרדי. זה נכון שאני נראה רוסי, אבל השם מלמד אחרת". והוא חתם בניסוח מעניין: "סגירת המרכולים, לדעתי, אין לי ספק שמדובר בדיל".

לחרדים יש לא מעט דרישות ביחס למעמד השבת, אבל מעולם עד היום לא עסקו בדרישה לסגור את המרכולים בתל-אביב החילונית. יש להם די והותר דאגות אחרות. אילו היה דיל כזה, הוא היה מודלף תוך דקות, לא כעבור חודשיים. אבל מה זה משנה? לדעתו של שטרית אין לו ספק. אגב, דקה אחר כך הוא הדף בעצבנות שאלה על פרשת השתקת העוזרת בפיצויי ענק. "עם כל הכבוד, אני לא מתכוון לדון בזה". בקיצור, לא בטוח שדווקא שטרית, מכל האנשים שבעולם, רשאי למתוח ביקורת על דיל סודי במחשכים.

שתף:
Share

תגובות

ציוצים אחרונים בטוויטר
עקבו אחריי