ההצהרה של ראש הממשלה ושר הבריאות שידרה רושם של אובדן שליטה במאמץ למיגור הקורונה • בלי הנשק של סגר בבית, נותר בעיקר לקוות לעזרת ה' • והתחזית – קודרת: אבטלה כרונית, שנה נוספת של משבר, נתב"ג יישאר סגור – ומנגד, איום הבחירות יורד מהשולחן
הסגר הראשון היה באשמת הקורונה. ישראל הסתגרה בבתים בצייתנות יחסית ובתחושת חירום. הסגר השני יהיה כבר באשמת הממשלה. המסכה כבר תרד לסנטר ואיש לא יסכים לשבת בבית.
זו הבעיה העיקרית שניכרה בהצהרה המדכדכת של נתניהו ואדלשטיין. אי אפשר לקחת קרדיט כשמספר החולים יורד בלי לשלם במזומן כשמספרם מזנק לאלף ביום.
הרושם העצוב הוא של אובדן שליטה. לכאורה, אפשר למגר את הקורונה עם חודש בבית – אבל אז לא תישאר כלכלה. בלי הנשק הזה, נותר לייבש את הים בכפית – יותר פקחים, פחות סועדים, ולקוות שה' יעזור.
שעה קלה לפני ההצהרה, איים נתניהו בבחירות על כחול לבן ונעל בזעם את ישיבת קבינט הקורונה. נדמה שאיום הבחירות שייך להיסטוריה.
התקוות למיגור הקורונה בסגנון ניו זילנד או יוון התחלפו בהערכות מפוכחות על שנה נוספת של משבר. גל האבטלה יהפוך לכרוני, נתב״ג כבר לא ייפתח ב-2020, ואם יורשה הימור קטן, גם הליכוד לא יישאר זמן רב על קידומת 4. חזרת ההגבלות מסמנת את ירידת איום הבחירות מהשולחן.
