הדרך לפיצוץ

"כשהכל ייגמר", נשמע הקול המיואש מצידו השני של הטלפון, "תבינו כמה היינו קרובים בשלישי להקים ממשלה, עד שהוא הרס הכל עם האסון הזה". הדובר הוא פוליטיקאי לא זוטר בימין, שהיה בסוד המגעים להקמת ממשלה עם הליכוד. 'הוא' זה בנימין נתניהו. האסון הוא ישיבת הממשלה על מינוי שר המשפטים.

עד שלישי, אפפה אווירה אופטימית מאוד את צוותי המו"מ של הליכוד. הברית עם עבאס בכנסת התהדקה, הברית עם בנט השתקמה, שליחים הלכו וחזרו מסער ומגנץ, וקואליציית לפיד-בנט נתקעה.

ואז הגיעה ישיבת הממשלה. השגיאה מספר אחת בניתוח מהלכי נתניהו, זו שמשותפת לשונאיו ואוהביו גם יחד, היא המחשבה שמאחורי פעולותיו עומד תמיד תכנון מקייאויליסטי מתוחכם. הם לא לוקחים בחשבון שלפעמים לאיש פשוט עף הפקק. שעה לפני שהחלה ישיבת הממשלה, ביקש נתניהו מהשר אופיר אקוניס להיכנס למשרדו, שם בישר לו שמינויו לא יעלה להצבעה, בגלל הסכמה עם כחול לבן על דחייה בארבעים ושמונה שעות. ראש הממשלה והחליפי בישרו על כך בפתח הישיבה. אבל אז החלו בממשלה חילופי דברים בין השרים הזוטרים של שתי המפלגות, שהלכו והידרדרו לטקסטים אישיים קשים מאוד נגד נתניהו ("הנאשם בשלושה תיקים") וגנץ ("מעורב בפרשת הממד החמישי"). האחרון נשבר ראשון: בדציבלים גבוהים הוא דרש להעלות את עצמו להצבעה, ומשם הדרך להצבעה ולפיצוץ הייתה קצרה.

מאה השעות שנותרו למנדט של נתניהו יעמדו בסימן ניסיון לתקן את נזקי הישיבה. הנשק העיקרי שנותר לו הוא השריונים הנדיבים שאישר מרכז הליכוד, עד עשרה נציגים בארבעים המקומות הראשונים. ארבע כנסות  – או בניסוח אחר: שנתיים – חלפו מאז הפעם האחרונה שבה בחרה המפלגה הגדולה בישראל את נציגיה באופן דמוקרטי, והרשימה השתנתה לבלי הכר: יש בה שכבות ארכיאולוגיות של עריקים ומשוריינים: יברקן מכחול לבן, כהן מכולנו, לוי אבקסיס מגשר, סופר מהציונות הדתית וגלית דיסטל אטבריאן. אם ימינה ופליטים נוספים ייענו להצעה, דבר שיקרה רק במקרה של כישלון להקים את ממשלת בנט-לפיד, יוותרו בליכוד מעט מאוד ליכודניקים, בערך מחצית מהסיעה. ממפלגת השלטון אולי יישאר השלטון, אבל לא בטוח שתישאר המפלגה.

השליח המפתיע מכולם

כמו הרבה יהודים אחרים, גם גדעון סער קרא בשבת בפרשת קדושים את הציווי "לא תיקום ולא תיטור". מסקנתו הייתה לשכוח מהעבר שלו עם נתניהו, ויש הרבה ממה לשכוח. אבל גם ההווה והעתיד מספקים לו סיבות בשפע להירתע מהקמת ממשלה באביב עם המפלגה שנטש בחורף. אם זה מה שקורה כעת עם גנץ, בממשלת מעבר, מה אמור לקרות עם תקווה חדשה בת ששת המנדטים בממשלה שכמעט כולה נאמנה לנתניהו?

הניסיונות להקים ממשלה, מימין ומשמאל, עוברים כולם דרך סער. השליח המפתיע מכולם הוא בצלאל סמוטריץ': יושב-ראש הציונות הדתית יודע שאם תקום ממשלת בנט-לפיד בתמיכת הערבים הימין יראה בו אחראי ראשי, והוא השקיע משאבי זמן חריגים בניסיונות להמציא פתרונות יצירתיים שיאפשרו לכולם לחיות בשלום בממשלת ימין של 65 מנדטים.

מאמצי התיווך האלה מאירים באור אחר את הציוץ של סמוטריץ' במוצאי שבת נגד נתניהו, אגב הטילים מעזה ופרעות הטיקטוק במזרח ירושלים. כאשר כתב "יכול להיות שהגיע הזמן להחליף אותו", פירשו זאת בליכוד ככפיות טובה כלפי נתניהו שסייע להעביר את הציונות הדתית את אחוז החסימה, או כציוץ של עידנא דריתחא, כפי שהסבירו מקורביו. אבל האמת היא שזה היה איתות לסער: אם תיכנס לממשלה כזו, אתה יכול לספור אותי בגוש שלך, לא של נתניהו. כך גם המסר החוזר בראיונותיו לאחרונה: אני ימני, לא ביביסט, מסר שמיועד כנראה לאוזניו של מאזין אחד בתל-אביב. בכך הוא גם מבקש להסיר מעליו את גל ההסתערות האחרון שממתין לו בשבוע הבא כדי לאפשר בכל זאת ממשלה בקולות רע"מ.

הפתרון היחיד שאיתו, כך נראה, יוכלו בנט, סער והליכוד לשבת יחדיו, הוא ממשלה בראשות איש ימין עצמאי, מהליכוד או מחוצה לו שאיננו נתניהו, לפרק זמן קצוב של שנה-שנתיים, באופן שגם ימצה את הרוב הימני היציב בכנסת, גם יסלק מהעולם את חוליי הפריטטיות וגם ישאיר את נתניהו בעמדה שלטונית כלשהי ועם ראשות הליכוד. זה הרבה יותר מכפי שהצהיר עד עתה שבכוונתו לוותר, אבל הרבה פחות גרוע מהאפשרות שממתינה לו בשבוע הבא בבית הנשיא. 

ברית האחים והמוסלמים

שני מכשולים עיקריים עומדים בפני השבעת ממשלת בנט-לפיד, בתחילת חודש מאי בכנסת. אחד הוא התסיסה בימינה: לא כל שבעת החברים מאושרים, בלשון המעטה, מהקמת ממשלת מיעוט שבה יהיה רוב ברור למרכז-שמאל. מספרית, שלושה מתנגדים בסיעה יסכלו את הקואליציה. מעשית, גם שניים יעקרו אותה מתוכן. לסיעת שלטון בת שבעה מנדטים כבר התרגלנו, אבל סיעה כזו עם מורדים כבר לא תעבור בגרון. אלון דוידי התפטר מהכנסת, אבל יש עוד דוידים במורד הרשימה. איילת שקד היא כמובן המוקש העיקרי כרגע, ואליה בעיקר גם יועדה הצעת השריונים הנדיבה מהליכוד.

העניין השני, המשמעותי יותר, הוא סוגיית רע"מ. עקרונית, אין צורך בתמיכתה כדי להשביע ממשלה, ודי בהימנעות של רוב חברי הכנסת הערבים. זה מה שהיה רוצה לפיד. אבל עבאס לא מעוניין בחלוקת השלל עם היריבים החילוניים שהוא כה מתעב ברשימה המשותפת. הוא מעוניין שהם יתנגדו, והוא יתמוך, ממשלה תקום והכסף יזרום. גם ימינה לא תוכל באמת לחיות בממשלה שהוקמה בקולות עופר כסיף, בל"ד ואיימן עודה שהשבוע הבטיח אינתיפאדה ודגל פלסטיני על הר הבית. בנט העז להיפגש עם עבאס רק לאחר שנציגי הליכוד חיבקו אותו בפוזה שאין רומנטית ממנה. עם טיבי ועודה לא העז ולא יעז. 

מה שמעלה שאלה חשובה יותר, ה-שאלה של החודש הקרוב: האם יש דיל סודי בין נתניהו ועבאס, שלפיו המפלגה הערבית לא תתמוך בממשלת לפיד-בנט? אם ישנו כזה, הרי שהמו"מ להחלפת נתניהו נדון לכישלון מראש. עבאס מכחיש בתוקף, ומקורביו אפילו מצהירים שישמחו לדרוש עבורו תיק בממשלה הבאה: המשרד לאזרחים ערבים. אם ירצה, כמובן שיקבל, בדיוק כפי שנתניהו היה נותן לו: ברית האחים אאוט, ברית האחים והמוסלמים אין.

כמובן, ישנן עוד בעיות, אם כי קלות בהרבה. גוש סער-בנט מעוניין בשמונה שרים בממשלה הבאה, ארבעה לכל רשימה. לפיד לא מתלהב, בלשון המעטה. לא בגלל דאגתו האסתטית לגודלה של הממשלה – זו ממילא תעבור דיאטה חריפה וחיונית לעומת גדודי השרים הנוכחיים. אלא בגלל שהדבר ישליך רוחבית על תאבונן של המפלגות הדומות בגודלן, ממרצ ועד ישראל ביתנו. אבל זה, כמו שהיו אומרים פעם, עניין של עיפרון, לא של עיקרון.

בחייהם ובמותם

אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר היום, אמר ראש הממשלה בקול עייף. זו הייתה עוד ישיבה של ממשלת המעבר, בין הבחירות השש-עשרה והשבע-עשרה. מי מעוניין להתייחס למינוי שר לאיכות סביבה, במקום גילה גמליאל שפרשה לגמלאות. דממה הוטלה בחדר, וכשראש הממשלה הרים את ראשו הוא גילה שהחדר ריק, חוץ ממאבטח, רשמת פרוטוקול וראש הממשלה החליפי. לאן נעלמו כולם, שאל.

שר החקלאות התפטר בשבוע שעבר, הזכיר לו גנץ, והרשמת הוסיפה שהשרה לקידום חברתי עברה עוד מפלגה. הם מצטרפים לשרים אוחנה ורגב שפרשו מהליכוד בבחירות 2024ג' והקימו מפלגה חדשה בטענה שנתניהו כבר לא נתניהו של פעם, ויש להחליפו. אז נותרנו רק שנינו? כן, השיב גנץ. אם כן, קבע נתניהו, אני דורש למנות את עצמי לשר לאיכות הסביבה, נא להצביע.

זו שערורייה, היכה ראש הממשלה החליפי על השולחן אבל איכשהו, נדמה היה שאפילו השולחן כבר התרגל לחבטות האלה. אין לך סמכות, הוסיף, ואני דורש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

"איפה מנדלבליט באמת"? התעניין נתניהו. הוא פרש מזמן, הזכיר לו גנץ. לא מונה לו מחליף בגלל שלא היה מי שימנה: אין שר משפטים כבר קרוב לעשור. "אז שהסגנים שלו יבואו", תבע ראש הממשלה. הם נטשו כולם, הכניס מישהו פתק לישיבה. 

השערורייה הזו תיעצר בבג"צ, התאדם החליפי. לא תרמה אותי כמו שרימית אותי בשלוש הרוטציות האחרונות שהפרת. "ולמי בדיוק תעתור", התעניין ראש הממשלה בסרקזם. "שאזכיר לך שהנשיאה בדימוס כותבת כעת את זכרונותיה, ואיתה שאר שופטי העליון שהגיעו לגיל שבעים בטרם מונה להם מחליף"? הוועדה לבחירת שופטים משותקת מאז הבחירות השמיניות. באין הסכמות, נותרו בארץ רק שני שופטי תעבורה וקומץ שופטי כדורגל.

בני, אמר עכשיו ראש הממשלה בטון ששמור אצלו לפיתוי יריבים פוליטיים שדפק בעבר, אני בטוח שנוכל לדבר על זה כמו שני אנשים בוגרים, ולגבש פתרון שמתאים לכולם. תקראי למזכיר הממשלה, ציווה על הקלדנית רק כדי לגלות שגם היא כבר איננה בחדר. היא פוטרה כמו כל שאר עובדי הממשלה, עדכן אותם המאבטח, הרי לא הצלחתם אפילו להעביר תקציב זמני. וגם אני הולך, אמר, והניח את האקדח על השולחן.

בחדר נותרו ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי. ובטח הם נמצאים שם עד עצם היום הזה, בעלטה, מתווכחים על משמעותו של סעיף 13 א (ד) לחוק יסוד הממשלה.

לגוון את שיטות ההוראה ולהוביל למידה מבוססת פרויקטים (PBL)