זה היה שבוע גרוע מאוד לשיטת הפריימריז. מבקר המדינה טבח בה חזור וטבוח. לפיד, ליברמן וכחלון נהנו פעמיים: גם חסכו בחורף מיליונים על הליכי בחירה יקרים, גם נהנו מן הצד השבוע מדו"ח המבקר.
ובכל זאת, אם מתבוננים היטב, זה היה שבוע טוב מאוד לשיטת הפריימריז. שוב הוכח מה שנוטים להדחיק: גוף מתפקדים של רבבות בני אדם הוא מסנן די מוצלח. המבוכות שנגרמו בשנים האחרונות בכנסת ישראל כמעט ולא נגרמו על ידי מועמדים שנבחרו ברשימה ארצית בפריימריז רחבים. לרוב, הם הוצנחו לכנסת על ידי יו"ר מפלגה דיקטטור, במרכז מפלגה קטן או באחד המחוזות מעוטי המתפקדים של המפלגות הגדולות. דוגמאות מהעשור האחרון: יורם מרציאנו, נעמי בלומנטל, מיכאל גורלובסקי, סטס מיסז'ניקוב, אנסטסיה מיכאלי, אסתרינה טרטמן, יחיאל חזן וכמובן גם אורן חזן.
זה לא שרבבות מתפקדים לא טועים. הטעויות שלהם מוצגות לפעמים לעין כל בבית הנבחרים. אבל המנגנון של התמודדות רבת משתתפים מייצר סינון טבעי. אם למועמד יש שלדים בארון או מזומנים בכספת, יש סיכוי מצוין שהם ייחשפו על ידי יריביו. אם הוא מדבר שטויות סדרתי, יש סבירות גבוהה שייחשף כשהוא חורש את הארץ בכינוסי בחירות. לבטח גבוהה יותר ממי שמוצנח בן לילה אל הכנסת, בלי שאיש יידע על כך מראש. הנוגדנים האלה מייצרים מערכת חיסונית לא רעה לכנסת. ומה שאפשר עוד להחליק איכשהו בקרב קבוצה קטנה של עסקני מרכז קשה הרבה יותר לעשות בבחירות המוניות. זה לא תמיד אלגנטי, זה רועש וקולני ומלוכלך, אבל זה הכי טוב שיש, בינתיים.
