1. ביום חמישי נזכרתי במערכון של מאיר עוזיאל. זה קרה כשראיתי בטלוויזיה את ירון לונדון ומוטי קירשנבאום המשולהבים מובילים מתקפה דו-אגפית על איילת שקד, יו"ר "ישראל שלי". היא טענה להטיה שמאלנית בגל"צ, ומאותו הרגע הספקנות של לונדון וההומור של קירשנבאום יצאו לחופשה. הם לעגו לה, שיסעו את דבריה, וקירשנבאום כינה אותה "פשיסטית".
המערכון של מאיר עוזיאל הלך ככה: "עד כאן תוכניתנו 'האם יש פער עדתי בישראל'", אמרה הכתובית, ואז רשימת הקרדיטים: "הגישו: יהושע גרוס ומאיר רוזנקרנץ. ערך: ירוחם קנוגהופף. במאי: משה לוברבוים. עובדי במה: אלי בוזגלו, אבי פרץ ואלברט גואטה. שירותי ניקיון: אחמד את אחמד בע"מ".
2. ביום שלישי בבוקר צילצל הטלפון שלי, על הקו היה ריבחי רנתיסי, מבכירי חמאס בעזה, שהתחנן לא לסגור את גל"צ. חייכתי. אני חושב שאסור לסגור את התחנה, אבל זו היתה פרובוקציה אלגנטית של "ישראל שלי". מה שבא אחר כך היה מאוד לא אלגנטי: בגל"צ הגישו תלונה במשטרה נגד "ישראל שלי" על הסתה, "ישראל שלי" התלוננו נגד גל"צ על שיתוף פעולה עם האויב בזמן מלחמה. חבל, כי עם קצת הומור יכול היה דווקא להתפתח פה דיון רציני.
3. הערה לפני הדיון הרציני: המחאה של "ישראל שלי" על העדר אנשי ימין בתחנה היכתה גלים בזכות המיומנות התקשורתית של דובריה ושל תנועת האם, מועצת יש"ע. אחד מהם הוא רוני ארזי, בוגר התחנה.
4. דיון רציני: האם תחנת רדיו ישראלית צריכה לראיין באופן תדיר בכירי חמאס? לדעתי לא. לונדון וקירשנבאום, שנלחמו כאריות על הזכות לראיין את רנתיסי, נמנו עם בכירי רשות השידור בזמן שהטלוויזיה הממלכתית החרימה את ח"כ מאיר כהנא. ההתכתשות האמיתית כלל לא נוגעת לליין-אפ של "מה בוער"; היא אפילו לא נוגעתלעתיד התחנה שבה גדלתי ביפו. השאלה היא איך קרה שמחנה הימין, שזוכה לרוב בציבור, מהווה מיעוט שולי בקרב העיתונאים הבכירים בישראל.
5. איזון הוא אינטרס של כלי התקשורת בישראל. הימין האמריקאי קיטר שנים על רשת סי-אן-אן והפציץ בתלונות את המטה באטלנטה. זה לא עזר, עד שנפתחה רשת פוקס ניוז הימנית. סי-אן-אן השתכנעה להקפיד על איזון פוליטי ברגע שהבינה שאחרת לא תגיע לאיזון כלכלי.
6. דווקא משום כך הניסיון לסגור את גלי צה"ל מחטיא את המטרה. התחנה הצבאית היא שהפיצה בעשור האחרון את בשורת הגיוון בתקשורת.
היא הכירה לציבור הרחב את אורי אורבך וקובי אריאלי, ואת ידידיה וסיון רהב-מאיר. היא נטעה בפריים-טיים את הל' המתגלגלת של כתבים עולים מרוסיה ואת הר' הגרונית של שיבל מנסור מעוספייה, מהטובים שבקרייני גל"צ.
רשימת המגישים יכולה להיות מאוזנת יותר, אבל לשם כך יש להכשיר עוד אנשים טובים בפס הייצור המוביל של עיתונאים בישראל – לא לשרוף את המפעל בזעם קדוש. ומאנשי התחנה אפשר לצפות שיאזינו לציבור בדיוק כשם שהיו רוצים שהציבור יאזין להם.
7. ורנתיסי? אותו כבר שמרתי בזיכרון תחת הקטגוריה "לא לענות".
(פורסם ב"הארץ")
