עד לפרשה האחרונה היה אורן חזן המרענן הרשמי של הליכוד. דמות בסגנון מירי רגב, שמשתמשת בתיעוב התקשורתי כלפיה כמנוף. גם מתראיינת בכל מקום, גם תוקפת את המראיינים, וגם משתמשת בחשיפה הזו כדי לאסוף תמיכה בימין.
חזן היה אפילו ממולח יותר מרגב. הוא הפך כל הסתבכות (למשל בעלות על קזינו ושקרים לשוברים שתיקה) לתקרית חיננית, מעוררת הומור. הוא הפך עצמו לאנדרדוג, טיפוס שדעת הקהל אוהבת במיוחד. הוא היה חכם כדי להגיש (או יותר נכון, להגיש מחדש) הצעת חוק ללימוד ערבית, לקול עידוד של בעלי טור ב'הארץ'. פתאום נהיה אופנתי לאהוב אותו.
ואז הגיעה סוניה ממועדון 'רד רוז'. חזן יתקשה מאוד לשקם את ההריסות שהותירה עדותה – ועדויות אחרים – בציבור הכללי. אבל מה באשר לליכוד? אם לשפוט לפי קבוצות הווטסאפ של הליכוד, לא בטוח שצריך להספיד אותו. הנה מקבץ קצר מהשבוע:Add New
צחי: "ביומיים האחרונים מבצעים רצח אופי ולינץ' תקשורתי בחבר הכנסת אורן חזן. כולנו ליכודניקים וכולנו ביחד באש ובמים, גם כשיש מחלוקות. אני מבקש לבוא לגני התערוכה ולהראות לאורן חזן את אהבתנו אליו".
שמחה: "תודה צחי, לא מפקירים חבר פצוע לבד".
אהרן: "נילחם בתשקורת שונאת ישראל מלחמת חורמה עד שכל ערוצי אל-מנאר ואל ג'זירה ייסגרו לאלתר!!! חבר הכנסת אורן חזן יכהן עוד שנים רבות כחבר כנסת ויגיע לתפקידים הכי בכירים שניתן!!! עם ישראל בכלל ואנו בפרט מצדיעים לו!!"
הרצל: "רובנו אהבנו את החיים ולהשתובב בגילאים של אורן, וגם אם הדברים המיוחסים לו היו נכונים נשפוט אותו על סמך עשייתו, ולא על סמך השתובבויות שנעשו בגיל צעיר. מחזיקים לך אצבעות אורן".
זה לא קומץ, אגב. הסנטימנט הזה, של הזדהות עם הקורבן הנאבק בתקשורת ובשמאל, הוא בדיוק זה שהביא לנתניהו את חמשת המנדטים המכריעים ביום האחרון. ראש הממשלה, כמובן, לא הסתבך בניהול קזינו, שקרים, טענות לסרסרות ועדויות על שימוש בסמים קשים. אבל העיקרון אותו עיקרון – יש ציבור גדול, בסביבות הליכוד ובתוך הגוף הבוחר שלו, שרואה את המציאות דרך כלל אחד: הלנו או לצרינו. ואם צרינו נגדו, אנחנו בעדו.
הפריימריז הקרובים בליכוד יהיו קשים ואכזריים. על 20-18 מקומות ריאליים יצטרכו להתמודד 29 ח"כים. האם חזן, אינטליגנטי בהרבה מכפי שיוחס לו בתקשורת, יצליח למנף את מבוכותיו, ולהפוך את עצמו גם הפעם לקורבן בעיני בוחרי הליכוד? אביו כשל בכך באופן חרוץ אחרי פרשת המוח, ונדחק למקום ה-55; כך גם גורלובסקי, בלומנטל, גבריאלי, וכל אחד שהסתבך בפלילים. חזן הבן יזדקק לכישורים יוצאי דופן כדי לשנות את הגורל ולנצח את הסטטיסטיקה.
שיעור בסבלנות
השתלשלות העניינים בפרשת חזן היא משל קטן על המערכת הפוליטית. קודם כל על נתניהו: במשך כל השבוע שעבר קידם יו"ר ועדת הכספים משה גפני במרץ רב את היוזמה שתאפשר לדחות את ההצבעות על תקציב המדינה. זה חשוב לנתניהו ולכחלון, שמעוניינים בתקציב עתיר רפורמות ודו שנתי. ההצבעה נועדה להתקיים ביום שלישי האחרון.
אבל בשני בלילה התקשר לפתע ראש הממשלה לגפני וביקש ממנו לא לקיים את ההצבעות. מה קרה? לפי ההערכות בכנסת, נתניהו צפה בתחקיר על סגן יו"ר הכנסת בבורגס, והריח בעיות. הוא הבין מיו"ר הכנסת אדלשטיין שבכוונתו להשעות את חזן מניהול ישיבות המליאה, וחשש שחזן, שמחזיק במו אצבעו את הרוב הקואליציוני בחמש ועדות שונות, ימרוד בליכוד בהצבעה – והלך תקציב המדינה. נתניהו, בניגוד למספר שלושים שלו, איננו טיפוס שאוהב להמר. אפקט הפרפר שכזה: ז'יטון מחליף ידיים בבולגריה, ובירושלים מתבטלת הצבעה.
פרשות מביכות מהסוג שהעסיק השבוע את הכנסת לא חייבות לסכן את הליכוד. שרון לא טרח מעולם להתייחס להסתבכויות של חברי סיעתו, גורלובסקי, גבריאלי וכמובן חזן האב. אבל כשהממשלה כה צרה, נתונה לשיגיונותיו של אחרון הח"כים בליכוד (במקרה של חזן זו לא רק דרך ביטוי), כל מבוכה, כל פרשה, כל סקנדל, כל היעלבות הופכים למשבר שמחייב התערבות של ראש הממשלה.
הפרשה גם לימדה הרבה על האופוזיציה. לא ברור איך הצליח יצחק הרצוג להפוך לאחד הנפגעים העיקריים של פרשה שנועדה להביך בעיקר את הליכוד. ההסכמה לקזז את חזן כדי לאפשר את מיצוי הדין איתו קוממה עליו את מספר שתיים הרשמית שלו, לבני, ואת מספר שתיים האמיתית, יחימוביץ'. "אני מאוד מודאגת מההתנהלות האופוזיציונית שלנו", אמרה השבוע. והיה ברור שביקורתה חורגת בהרבה מפרשת הקזינו.
הוא גם מלמד על סבלנות. שרן השכל, צעירה בת שלושים ממוקמת במקום השלושים ואחת ברשימת הליכוד, יצרה השבוע קשר עם פוליטיקאים לשעבר, לשיחת חפיפה. למי ששאל מדוע, היא סיפרה שכניסתה למשכן קרובה. מה היא יודעת על חזן שאנחנו עדיין לא יודעים?
יום רביעי של פורענות
החודש הראשון של הממשלה נראה כטיול רגוע של אחר הצהריים לעומת מה שמצפה לה בשבוע הבא. דיוני המליאה המנומנמים, דיוני חסד לקואליציית ה-61, יסתיימו באבחה אחת עם סדר יום נפיץ, מתוח, צמוד כמו סדרת גמר באן.בי.איי. ביום שני תצביע הכנסת בקריאה ראשונה על ביטול חוק הגיוס במתכונתו היש-עתידית, לדרישת החרדים. אם הממשלה לא רוצה ליפול בהצבעה המכריעה, היא תצטרך להעביר את החוק בתמיכתם של ח"כ יואב קיש (ליכוד), פעיל ותיק נגד ההשתמטות, וח"כ רחל עזריה (כולנו), פעילה ותיקה נגד כפייה דתית. כל זה, בהנחה שהרצוג לא יחזור על טעותו מאשתקד, כשמפלגת העבודה נעדרה מההצבעה כדי לעשות "שלח לחמך" למפלגות החרדיות. כמו פרס בשעתו, גם הרצוג כבר שלח מאפיות שלמות ליהדות התורה וש"ס, ולא קיבל דבר בתמורה.
שדה המוקשים האמיתי הוא יום רביעי. בזה אחר זה יעלו הצעות חוק נפלאות, חברתיות, מיטיבות עם העם. איך יכול הח"כ הפשוט להתנגד לחוק השכירות ההוגנת של סתיו שפיר מהמחנה הציוני, תקוותם של מאות אלפי צעירים? לחוק של יאיר לפיד ומאיר כהן שיקל על תשלום מזונות? להקמת רשת אינטרנט אלחוטי במקלטים בצפון ובדרום, הצעתה של אורלי לוי אבוקסיס? להצעתה הכה הגיונית של זהבה גלאון להעניק פטור מארנונה לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות?
אלה בדיוק ההצעות שיאחדו 59 חברי אופוזיציה. מספיק ח"כ אחד בקואליציה עם לב רך שיצביע בעד, ועוד אחד שיאריך במתכוון את ארוחת הצהריים, והקואליציה תתחיל ליפול בכנסת. ההפסד הראשון תמיד נראה ניתן להכלה, גם השני והשלישי. אם הממשלה לא תפיל את כל ההצעות, מיום רביעי זה עד יום רביעי הבא, היא תשלח מסר שלילי מאוד לשותפות ולמערכת הפוליטית כולה באשר ללכידות הקואליציונית, לקופת האוצר, ליציבות שלטונו של נתניהו.
ואחרי כל זה, מותש וטרוד, יצטרך נתניהו לנאום בפני הכנסת לאור דרישת האופוזיציה. ככה ייראו מעתה השבועות הפרלמנטריים שלו. אם ייכשל בשבוע הבא, לא יהיו עוד יותר מדי כאלה.