הפגישה של גנץ ונתניהו ביום שלישי הייתה קצרה מאוד ומנומסת, אבל אחריה הייתה להם שיחת טלפון ארוכה וקשה. הוחלפו בה מילים נזעמות ביותר, הכי נזעמות מבין רבבות המילים שהחליפו השניים מאז הבחירות. יושב-ראש כחול לבן יצא מהפגישה העקרה עם יושב-ראש הליכוד וראש הממשלה בקריה, והכתיב לדוברו שהייתה פגישה "מכבדת ומכובדת". בעודם ביציאה מהחניון הבהבה פתאום בטלפון של שניהם כותרת מאתרי החדשות: נתניהו מאשים את גנץ בפגישת סרק וכניעה ללפיד. גנץ ראה בזה מארב. עד אתמול למדתי על נתניהו מניסיונם של אחרים, אמר השבוע, משלישי היה לי תרגיל על רטוב עם עצמי. התחושה בצד השני הייתה דומה. כך או כך, משנה רק התוצאה: אפס-אפס.
הטירוף המתהווה מול עינינו נובע מהעובדה שאפילו חוסר ההכרעה בבחירות לא אפשר לצדדים לרדת מהעץ. בכחול לבן חשו כל הסתיו אופוריה על שהצליחו למנוע מנתניהו את הניצחונות שהורגל בהם, עד ששכחו שגם הם לא זכו ברוב. לא רע לפעמים להיות שיכורי ניצחון, אבל קצת מוזר להיות שיכורי תיקו.
הפערים בין הצדדים קטנים מאוד, וגדולים מאוד. הם קטנים אם מאמינים זה לזה – רק כמה חודשים לנתניהו והשאלה אם סמוטריץ' בתוך הממשלה או בחוץ. בדיון, למשל, עלתה השאלה איך מתייחסים לעובדה שבמקרה של בחירות נתניהו ממילא יכהן חמישה חודשים. האם שוטף פלוס, או שוטף מינוס: האם מגיע לו עוד קצת זמן בבלפור כדי לתת לליכוד תמריץ להימנע מבחירות, או שמגיע לו פחות כדי לתת לכחול לבן תמריץ דומה.
לנתניהו יש הרבה רגעים מסוכנים לאחרונה. אבל המסוכן שבהם היה לפני שבועיים, אחרי ההחלטה על כתב האישום. הוא חשש מאוד שאל סער יצטרפו עוד בכירי ליכוד. את אלה שזומנו לשיחות צפופות בלשכתו שאל האם הם רוצים "לעשות לי תאצ'ר". כמו נתניהו, גם גברת הברזל שלטה במפלגתה הימנית ובמדינה למעלה מעשור. מי שסימן לראש הממשלה האגדית של בריטניה את הדרך החוצה היו בכירי מפלגתה. נתניהו הזכיר להם שאחריה בא תחליף חיוור בדמות ג'ון מייג'ור, ראש ממשלה אפור כשק שנשכח מאז. למפלגה השמרנית, טען, לקח 13 שנה להתאושש. חלק מהבכירים גיגל אחר כך ונוכח לדעת שמייג'ור עוד הצליח לנצח בבחירות פעם אחת לפני שהובס בידי בלייר. אבל היסטוריה בצד, הטיעון עבר והמרד גווע.
שלשום, על כבש המטוס לפורטוגל, אמר נתניהו שאם יהיו בחירות "אני אנצח". זה שינוי משמעותי: שני הקמפיינים הקודמים עמדו בסימן אני מפסיד, או ביידיש: גוועאלד. הנה לכם מהפך ראשון בבחירות השלישיות. כמובן, אם ב-120 השעות הקרובות גנץ לא יוותר על הבכורה לטובת נתניהו, ליברמן על העקרונות לטובת ימין צרה או נתניהו על הכיסא לטובת חנינה. בהנחה שזה לא יקרה, ביום רביעי יהיו כאן 120 חסרי כנסת.
מלשון מאזניים לרבע בלוק
בימי ממשלת הרוטציה, הערוץ הראשון הקרין מערכון שבו טוביה צפיר מחופש למנהיגי ש"ס ואגודה, ומבצע את הגירסה שלהם לשיר הבטלנים:
"הופה הולה הולה, מערך ליכוד וכולי.
פותח את התריסים ולא רואה את השמש
מרוב שליחי המפלגות שמחכים בתור
נותן להם קצת לעמוד בחוץ ולהזיע
שומע מלמטה את הדחיפות והקללות
ואז מהחלון אני נותן סימן באצבע
נו קדימה רבותיי על ארבע לעלות
אחר הצהריים יוצא לי עם מר פרס
שומע מה הוא רוצה ואז נוקב מחיר
יודע שהמחיר כבר יעלה לקראת הערב
כי בערב אני נפגש כבר עם שמיר".
לראשי המפלגות החרדיות דהיום לא הייתה טלויזיה גם בשנות השמונים, אבל כשציטטתי השבוע לבכיר מאוד מהם את מילות השיר הוא צחק צחוק מר. משני צידי הטלפון תהינו: איך הפוליטיקאים הכי חכמים בסביבה הפכו מלשון מאזניים לרבע בלוק?
זה קשור גם לירידת מעמד הרבנים, השיב אחרי מחשבה. הציבור חשוב הרבה יותר, והציבור ימני מאוד ושרוף על נתניהו. יש כלל תלמודי שאומר מה לעשות במקרה של התלבטות קשה: "פוק חזי מאי עמא דבר", צא וראה מה העם נוהג, כי בטח יש לזה סיבה. והציבור שלנו הולך אחר נתניהו באש ומים. החרדים ספגו קיץ של מתקפות אכזריות שנבע ברובו מהעובדה שהיו בכיס של נתניהו. לפניהם חורף דומה. אבל במקום שהמתקפות האלה יחלישו את הקשר, הסביר, הם הידקו אותו. היינו מוכנים לשקול את החלפת נתניהו בבכיר אחר מהליכוד, אבל הציבור שלנו לא ייתן לזה יד.
והוא נזכר: כבר ניסינו בעבר לעשות מה שרצוי לחרדים ולא מה שרוצים החרדים. ש"ס הצטרפה לממשלת רבין כי חשבה שזה הדבר הנכון, ויהדות התורה ישבה בממשלת ברק. אבל הלקח הכואב מההתנסויות האלה הוא שבדעת קהל אין קיצורי דרך. קודם צריך שהציבור יבין.
מתי הוא יבין, תהיתי. אחרי הבחירות הקרובות, השיב הבכיר. אם לא תהיה הכרעה גם אז, ניאלץ להגיד לנתניהו שזהו, זה נגמר, ופנינו להקים קואליציה עם מישהו אחר בליכוד. זה גם מה שאמרתם לפני הבחירות הקודמות, חשבתי לעצמי אחרי שהשיחה התנתקה.
פריימריסט תפנוקים או ראש הממשלה הבא?
לאורך שנות שלטונו הארוכות של יצחק שמיר נערכו בכירי הליכוד לקרב הירושה שיבוא, על כס יושב-ראש התנועה. שרון ולוי, מילוא ואולמרט, מרידור ובגין. השנאה והאמביציה שהפגינו זה כלפי זה ייצרו הדלפות בכמויות ופרנסה לפרשנים. ואז הגיע מניו יורק בנימין נתניהו, ורמס בנונשלנטיות את כולם: בעוד הם לכלכו זה את זה בבוץ, הייבוא הטרי והמעומלן חלף על פניהם. כשהודיע שירות לראשות הליכוד הוא זכה להתעלמות, אבל בפריימריז השיג יותר קולות מכל שאר מתחריו גם יחד.
האם גם ב-2019 הליכוד ופרשניו שבויים בקונספציה דומה? עשור של כהונה תחת נתניהו הרגיל אותנו לחשוב שהמועמדים לרשת אותו יהיו סער, אדלשטיין, כץ או ארדן. הנועזים יהמרו אולי על מירי רגב. ההכרזה האחרונה של סער מסמנת אותו מטבע הדברים כמועמד מוביל, אמנם לא מול נתניהו, אבל אחריו. אלא שייתכן מאוד, אפילו די סביר, שהיושב-ראש החמישי של הליכוד יהיה בחור חדש לגמרי בשכונה: ניר ברקת.
בכירי הליכוד התייחסו אליו עד לאחרונה כפריימריסט תפנוקים, מעין יואב קיש עם קופת מזומנים. הם עושים כעת טעות דומה, בהתעלמותם משורה של סקרים בקרב המתפקדים ובוחרי הליכוד. בהתמודדות בהשתתפות נתניהו ברקת במקום שלישי עם נתון דו ספרתי, אחרי סער ולפני שאר הבכירים. בלי נתניהו – ברקת מוביל בפער גדול. זה נתון די מדהים למי שהיה בכיר בקדימה, ושלא גדל באזורים שמהם מגיעים בדרך כלל ראשי הליכוד.
מתנגדי ברקת סבורים שהוא מפעיל מערך משומן של טרולים שמשתלטים על הפאנלים האינטרנטיים בהם נערכים הסקרים וכך מנפחים את התמיכה בו, באופן דומה למה שעשו זהות של פייגלין ועוצמה יהודית של בן גביר. ייתכן שהם טועים: סער מקבל בליכוד נקודות על אומץ, אבל מהנתונים ברור שברקת מקבל את רוב קולות תומכי נתניהו הכועסים. ברקת לא מרגיז אף אחד, ולכן מי שרוצה לנקום בסער תומך בו. בתקשורת דנים בסיכוייו של אדלשטיין להיות ראש ממשלה, אבל ברקת זוכה ליותר תמיכה ממנו, מכץ ומארדן גם יחד.
לרשות ברקת עומד מאגר עצום של כסף, שבאמצעותו הוא מנהל קמפיין לראשות המפלגה במסווה של השקת ספר. אבל זה לא כל הסיפור. הרי גם אראל מרגלית היה מיליארדר ירושלמי וגם ארקדי גאידמק לא חסך, ובכל זאת שניהם לא הגיעו רחוק. העניין הוא שברקת נהנה מכל הטעם, בלי כל הקלוריות: כמו יריביו בליכוד הוא מחזיק בעשור של ניסיון ניהולי משמעותי, ראש עיריית ירושלים, אבל בניגוד אליהם אין לו תדמית משומשת. במילים אחרות: הוא נהנה מהניסיון, הם סובלים ממנו. התדמית המצליחנית, כמו גם העובדה שהשתכר בעירייה רק שקל בשנה ואיננו נתון לפיתויים בטח לא תזיק לו בליכוד שיחפש את דרכו אחרי פרשות נתניהו.
ההתמודדות של ברקת מעוררת הרבה סימני שאלה שעליהם יצטרך להשיב: למשל, היעדר האידיאולוגיה הברורה שלו וההרפתקה האופורטוניסטית בקדימה. מנגד, ברקת מציג לליכודניקים את הקשרים האמיצים שיצר בבירה עם הציונות הדתית ופעילי הימין ממזרח ירושלים. זה יהיה מחזה מאלף: מנהיג ליכוד שנבחר לכנסת לראשונה לפני שבעה חודשים בלבד, גם אם בצוק העיתים ייכנס בקרוב לכהונתו השלישית כח"כ.
הבוחר vs העותר
בשבוע שעבר הובא כאן פרוטוקול נשכח מדיוני ועדת החוקה שגיבשה את חוק יסוד: הממשלה, וממנו עלה בבירור שהמחוקקים התנגד לסיום כהונתו של ראש ממשלה בגלל החלטה של גורם משפטי חיצוני, שופט או יועמ"ש. משמאל נטען מנגד שהח"כים עסקו בראש ממשלה מכהן, ולא בראש ממשלת מעבר, כמו שהמצב היום.
לאחר הפרסום שאל אותי קורא בדוא"ל למה צריך פרוטוקול מאובק בן עשרים, אם יש בג"צ טרי-טרי בעניין.
ועכשיו עם הקובץ: באפריל האחרון, אחרי נצחונו המדומה של נתניהו בבחירות, עתרה לבג"צ התנועה לטוהר המידות, בדרישה למנוע מיו"ר הליכוד את המנדט להרכבת הממשלה. "חזקת החפות העומדת לכל נאשם אין משמעה שחשוד או נאשם רשאי להתמנות למשרה שלטונית בכירה המצויה בזיקה ישירה לחשדות נגדו", נכתב בעתירה.
כאז כן היום, נגד נתניהו אין כתב אישום בבית משפט (אז כתב חשדות, עכשיו מסמך אישום שתקוע בכנסת וטרם הוגש). אבל העותרים הם מנו בזה אחר זה את כל הטיעונים שנשמעים כעת נגד הטלת הממשלה על נתניהו: למשל, שדינו כמו דרעי ופנחסי בזמנו: "אם ראש הממשלה חייב לשקול שיקולים של טוהר המידות בעת שהוא קובע את הרכב ממשלתו, קל וחומר שנשיא המדינה חייב לשקול זאת". והכי חשוב: הם מדגישים שמעמדו של נתניהו הוא של חבר כנסת מהמניין ולא של ראש הממשלה. "העתירה איננה מבקשת להפסיק את כהונתו של ראש ממשלה אלא לשאול האם ניתן לעשות זאת בהקשר של הרכבת הממשלה".
לדיון שובץ הרכב אקטיביסטי עד אקטיביסטי מאוד: ברק-ארז, אלרון וגרוסקופף. הם נפנפו את העותרים באלגנטיות. "העתירה שלפנינו איננה מגלה כל עילה להתערב בהחלטתו של נשיא המדינה. אין חולק כי הנשיא קיים אחר הוראות החוק, והטיל את ההרכבה על ח"כ שסיכוייו הם הגבוהים ביותר. לא ראינו לא טעם ולא סיבה כי נתערב בה".
והם סיימו במילים נוקבות: "הלכה למעשה, עמדת העותרים היא שעל נשיא המדינה הייתה מוטלת חובה להתעלם מתוצאות הבחירות ולקבוע כי מר נתניהו פסול מלשמש ראש ממשלה. עמדה זו של העותרים לא ניתן לקבל… היא בגדר עירוב מין בשאינו מינו. אין זהו מקרה חריג שבחריגים בו ייתכן כי ניתן לשקול התערבות שיפוטי". האם פתאום עכשיו נוצר מקרה חריג שבחריגים? ספק גדול. אפילו בג"צ מאותת שאת גורלו של נתניהו מוטב שיקבע הבוחר, ולא יקבע העותר.
