רגע לפני שהורמו האצבעות בועדת הכספים על מפת הטבות המס החדשה, הורמו כמה גבות למשמע דבריו של חבר הכנסת מיקי (מכלוף) זוהר מהליכוד. הוא דרש להוסיף כמה ערי פריפריה לרשימה שהחברות בה מזכה בהטבות מס של אלפי שקלים בשנה לתושבה. "הרעיון הוא הכרת הטוב", הסביר זוהר. "הערים האלה בחרו ליכוד וצריך לזכור את זה, הליכוד הגיע לשלטון בזכות הפריפריה וצריך לזכור את זה".
מכאן ועד לכותרות על שוחד פוליטי המרחק היה קצר. איך יעלה על הדעת שפוליטיקאים מבקשים להיטיב כלכלית עם מצביעיהם? התיאור של המהלך הזה, ושל דאגת הרשימה המשותפת ליישובים הערביים או הבית היהודי להתנחלויות, הגיע לממדים הירשזוניים.
אם זוהר מושחת, צריך לעצור עד תום ההליכים מכלוף אחר, שר הפריפריה החדש אריה דרעי. בהחלטת הממשלה מתחילת החודש סופחו למשרדו הטרי תקציבים שמנים לטובת שכונות רמת יוסף בבית ים, שכונת התקווה בתל אביבי, דני דן ברמלה, שכונת הבוכרים בירושלים, תל עמל בחיפה. מה המשותף לכולן? הפלא ופלא. כולן מצביעות ש"ס בשיעורים גבוהים בהרבה משאר חלקי הארץ.
עזבו את שני אלה ועצרו הכל. גם את יאיר לפיד צריך לזמן בדחיפות ל-433. הנה חומר הראיות: אך לפני שנתיים הוא הבטיח במערכת הבחירות להעדיף כלכלית את מעמד הביניים. מפלגתו ניצחה בכל עיר שבה ההכנסה למשק בית היא 20,000 ש"ח ומעלה, ורגע אחרי – כך על פי חומר החקירה – הוא נתפס מורה בפייסבוק לפקידי האוצר לשים בראש מעייניהם את ריקי כהן מחדרה ובעלה, שמרוויחים עשרים אלף בחודש.
לא קוראים לזה שחיתות, קוראים לזה פוליטיקה. הרצון של נבחרים להיטיב עם בוחריהם נראה מוזר למצביע הישראלי, כי הוא נמצא במערכת הפוליטית היחידה מיפן ועד ארגנטינה שכסף לא עומד במרכזה. כששואלים בישראל על נושא כלשהו אם הוא "פוליטי" מתכוונים בעצם לשאול: האם הוא עוסק במלחמה ושלום? כל הניסיון המגושם לקשור את מתווה הגז למחנה הימין או את ההפגנות נגדו לקרן החדשה לישראל נובע מחוסר ההפנמה שדיון על מסים הוא לכשעצמו נושא פוליטי ראשון במעלה.
אם פוליטיקה נתפסת כזירה שעוסקת רק בעתיד מגרון או פסגות עם סאאב עריקאת, קצרה הדרך לקביעה המשונה שכסף וחלוקתו הם נושא "מקצועי" שיש להרחיק ממנו את הפוליטיקאים. שיתעסקו הם באיראן ובדעא"ש, וישאירו את חלוקת המיליארדים לפקידי האוצר. דרכו של עולם היא שאזרחים יצביעו למי שמבטיח לשפר את מצבם הכלכלי.
כמובן, לא הכל מותר. הגבול עובר בהזנחה פושעת של מי שלא הצביע, במינויים בשכר לפעילי מפלגה, בהעדפה במכרזים לקבלני קולות או הפניית תקציבים מושחתת לחברי מרכז. אבל כן, מפלגות אמורות לדאוג למי שבחר בהן. במדינות שפויות שבהן נוהגים לפרסם מצעי בחירות זה אפילו כתוב, שחור על גבי לבן. מי שתוקף את המאבק בוועדת הכספים השבוע פשוט מנצל הטבת מס ממשלתית אחרת, שבמסגרתה בוטל המס על מילים.
