כמה דברים שאפשר ללמוד מהבריטים, אחרי ליל בחירות מפתיע:
1. שלושה ראשי מפלגות, אד מיליבנד מהלייבור, ניק קלג מהליברל-דמוקרטים ונייג'ל פראג' מיוקיפ, יתפטרו עד הצהריים מתפקידיהם. הם קיבלו יחד את רוב קולות מצביעי הממלכה המאוחדת, אבל זה לא משנה. בבריטניה יש לך הזדמנות אחת. נכשלת? הביתה. תן הזדמנות לבאים אחריך.
2. להסתכל על נאומי הניצחון והתבוסה, ולקנא. איזו קלאסה. בזה אחר זה, לאורך הלילה והבוקר, הם עלו אל הבמות בכל רחבי אנגליה. המובסים לא דמעו והמנצחים לא שמחו לאיד. הם עמדו זה לצד זה ונשאו נאומי ניצחון ותבוסה ללא טיפה של יוהרה או התקרבנות. ואיש מהם לא נמנע מלהתראיין או לנאום.
3. ישראל הלכה לבחירות בתחילת דצמבר; הבריטים הכריזו עליהן רק לפני חמישה שבועות. ישראל בחרה במרץ, הבריטים אתמול; ובכל זאת, לדייויד קמרון תהיה ממשלה לפני שלנתניהו תהיה.
ודבר אחד שלא צריך ללמוד מהבריטים:
מפלגת יוקיפ קיבלה 4,000,000 קולות, אבל תיוצג על ידי חבר פרלמנט אחד בלבד מתוך 650. המפלגה הסקוטית הלאומית חצי מיליון בלבד, אבל תזכה ל-56 מושבים. בישראל בוכים כשמאה אלף מצביעי אלי ישי לא מיוצגים, אבל בבריטניה מיליוני מצביעים לעולם לא יקבלו נציג שהם תומכים בו בפרלמנט. שיטת הבחירות הבריטית פשטה את הרגל, אין מה לקנא בהם.