אופנת סגל
עמית סגל רק נראה הילד הביישן מארץ נהדרת. חכו שתשמעו מה יש לו לומר על מנהיגי העבר של המגזר (חבורת רבנים ועסקנים שהחזיקה את הציונות הדתית שבויה 30 שנה) על המפד"ל הישנה (שמנמנים, משופמים ומזוקנים) ועל השיח הציבורי שעוררו נישואיו לחילונית (זו לא עיתונות בעיניי, זה בזוי). רק אל תקראו לו דוס מחמד
אביטל אינדיג
נפתח בווידוי אישי: התמכרתי לערוץ הכנסת. השילוב בין סערת הבחירות המתחוללת בחוץ לעובדה שאני ספונה עמוק בבית בחופשת לידה, הביא אותי לגלות את הפנינה החבויה הרחק–הרחק באפיק 99. מצאתי עולם מופלא שמשלב בתוכו אקטואליה, פרודיה וריאליטי ובעיקר את אחת התוכניות הכי טובות שאתם לא רואים, "זוג או פרט", בהנחיית צמד הגיק–שיק הלוהט, עמית סגל ונדב פרי. בתוכנית סוקרים סגל ופרי את כל מה שאירע בפוליטיקה בשבוע החולף מנקודת מבט צינית, משועשעת ומפוכחת, מראיינים חבר כנסת שהיה אמיץ דיו כדי להתארח אצלם ומציגים את מיטב נבחרינו בשלל פוזיציות הזויות תודות לפוטושופ גאוני.
אני חייבת לציין שנראה שאתם מאוד נהנים.
"כן, אני חושב זה הסוד של התוכנית, שרצה כבר שבע שנים. אנחנו חברים טובים ומאוד מעניין אותנו לעשות אותה. מאחר שהיא משודרת בערוץ נישה אנחנו יכולים להיות הרבה יותר חופשיים וחתרניים מאשר בעבודה הרגילה שלנו, כל אחד בערוץ שלו".
תמיד נחמד לראות אחוות מתחרים. אתם מקבלים על התוכנית פידבק?
"יש לתוכנית קהל צופים לא קטן אבל מאוד מובחן. אני יודע שרוב הח"כים והעוזרים הפרלמנטרים מקפידים שלא לפספס אותה".
אתם כותשים את חברי הכנסת המתראיינים אצלכם, שלא לומר לועגים להם. פלא שמישהו עוד מוכן להגיע.
"לא מסכים איתך. אני לא חושב שאנחנו מגחיכים או מבזים אותם. השאלות שאנחנו שואלים הן אמנם בטון לא מכופתר, אבל הן שאלות קשות, ואם אין לחבר הכנסת תשובות טובות אז הוא באמת בבעיה. אנחנו מזלזלים במרואיינים שלנו הרבה פחות מנסים משעל, שתוקף פוליטיקאים כבר 25 שנה ומוציא את כולם שקרנים. אותנו מעניין לחשוף את השקרנים באמת ויש לנו מעט מאוד סובלנות כלפיהם. חשוב לנו להיאבק בפאתוס, בזגזגנות, ביומרה להיות משהו שאתה לא. אם מישהו אומר לי 'אף פעם לא שיקרתי לך', בוודאי שאזכיר לו שהוא שיקר לי פה ופה ופה".
"רוב הקמפיינים הם חרפה"
והוא אכן מקפיד להעמיד אנשים במקום. אחד הדברים שהכי מזוהים עם סגל הוא הזיכרון הפנומנלי שלו והיכולת לשלוף ממעמקי מוחו פרטי טריוויה זניחים, כמו ההרכב המדויק של קואליציית רבין הראשונה או מה הצביע כל אחד מ–120 הח"כים בעת ההתנתקות. סגל, 30, משמש כיום ככתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2 לצד רינה מצליח ("אנחנו משתדלים ומצליחים לעבוד בשיתוף פעולה, יש מספיק פוליטיקה לכולם"). הוא מוערך מאוד בקרב אנשי תקשורת ונחשב לכתב חרוץ ומוכשר, ילד פלא בעל כושר ניתוח מבריק. למרות הכיפה שלראשו ואולי דווקא בזכותה, דיווחיו נתפסים כהוגנים ומאוזנים. לאחרונה נבחר לכתב הפרלמנטרי המצטיין על ידי מקומון "זמן תל אביב" שהגדיר אותו כ"טיל קרקע–כנסת", וקיבל את אות עמותת אומ"ץ (אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי) על גילוי אי סדרים בהתנהלותם של ח"כינו.
מי מנהל את הקמפיין הכי מוצלח עד עכשיו?
"השאלה היא מי מנהל את הקמפיין הכי פחות גרוע. קדימה עושים קמפיין טלוויזיה מצוין, בפער ניכר מהאחרים. הם בכלל לא מראים את מופז אלא רק אנשים שמדברים עליו, כי הם כנראה הגיעו למסקנה שמעמדו הציבורי כל כך גרוע עד שצריך לבנות אותו מחדש באמצעות 'חברים מספרים על'. בתחילת מערכת הבחירות המצטיינים היו הבית היהודי וארץ חדשה. העובדה שבמשך חודש ימים בכל פעם שפתחת ynet מהסמארטפון ראית את הפרצוף של נפתלי בנט לחמש שניות זו הברקה. שאר הקמפיינים הם חרפה. בכלל, במערכת הבחירות הנוכחית לא ראיתי עד עכשיו סיסמה אחת ראויה. אבל זה לא משנה, העידן שבו סיסמה מוצלחת יכולה להביא לך ארבעה מנדטים נגמר, הקמפיינים מתו. יש עכשיו הרבה יותר חשיבות למה שפוליטיקאי אומר בראיון מאשר מה הסיסמה שלו".
תעמולת הבחירות פרצה הפעם את מחסום התקשורת המסורתית ומייצרת באמצעות הרשתות החברתיות קשר ישיר עם הבוחר מעל לראש הכתבים. זה לא מייתר אתכם?
"תתפלאי לדעת כמה בקשות התייחסות לפרסומים של דפי פוליטיקאים או מפלגות אני מקבל. האישור האמיתי לכך שסטטוס עשה רעש אינו רק כמה לייקים הוא קיבל, אלא האם הייתה לכך גם חשיפה בכלי התקשורת הקלאסיים".
במערכת הבחירות הנוכחית כמעט לכל מפלגה יש נציג חובש כיפה, ועושה רושם שכל תנועה חדשה שקמה חיפשה בקדחתנות מועמד דתי להתקשט בו. למה זה קורה לדעתך?
"הדמוגרפיה והאביב הערבי עושים את שלהם. הדמוגרפיה הביאה לגידול משמעותי בכוח ההצבעה של הציבור הדתי–לאומי, ומכיוון שאנשים אוהבים להצביע לאנשים כמותם, המפלגות מנסות לשבץ מועמדים דתיים–לאומיים. האביב הערבי גרם לתנועה גדולה ימינה, עובדה שהליכוד פתאום לא מתבייש להגדיר את עצמו כמפלגת ימין, ולפיד–לבני–יחימוביץ' בורחים כמו מאש מההגדרה 'שמאל'. תו התקן לימניות, או לאי–שמאלנות, הוא הציבור הדתי–לאומי".
שבכלל מצביע בהמוניו לנפתלי בנט.
"ההצלחה של בנט גורמת לי להתעצבן רטרואקטיבית על חבורת הרבנים והעסקנים שהחזיקה את הציונות הדתית שבויה במשך 30 שנה ומנעה ממנה להתפתח. עסקן הביא עסקן ורבנים מבית אל ב' או הר ברכה עם גרעין של 400 איש הצליחו, תודות למבנה פוליטי קלוקל, להשתלט על המפד"ל. כך קרה שכל מועמדי המפלגה בעשור האחרון נבחרו על ידי רבנים או ועדה מסדרת. כלומר, כולם גברים אשכנזים בגיל העמידה, שמנמנים, משופמים ומזוקנים, ותסלח לי גילה פינקלשטיין שנכנסה בכלל לכנסת בטעות".
כולם לא מבינים מאיפה בנט צץ פתאום, כשבעיניי השאלה האמיתית היא איך זה לא קרה קודם.
"כמו הרבה דברים אחרים, גם הדמוקרטיזציה וגם הפריימריז הגיעו אל הציבור שלנו באיחור של 20 שנה. הבסיס לזינוק שלו לפני הכל היה התחושה שהוא נבחר על ידי הציבור ושהוא מייצג דור חדש. התאפשר מהלך טבעי שבו ילידי שנות ה–50 הוחלפו על ידי ילידי שנות ה–70. כל מה שנפתלי בנט עשה זה השוואת לחצים — להביא אליו בחזרה את הציבור הדתי– לאומי. היתר זה בונוס ושברי מנדטים".
הוא לא הקצין מדי ימינה? עם דעות מתונות יותר אולי הוא היה מגיע אפילו לעשרים מנדטים.
"לא. אני חושב שהיום רוב הציבור הישראלי הוא ימני ובטח הציבור הדתי–לאומי, הצעירים ותושבי הדרום — ואלו הקהלים שנפתלי בנט פונה אליהם".
אתה חושב שהאיחוד עם האיחוד הלאומי היה נכון?
"חד משמעית כן. מסיבות טקטיות. אגב, אני חושב שיום אחרי הבחירות המשבר שצפוי לבנט לא יגיע בכלל מהכיוון המדיני אלא בנושאי דת ומדינה. יש שאלה גדולה האם הציבור הדתי– לאומי הוא עדיין ציבור אחד. כמו שפעם בבני עקיבא אהבו לשאול 'למי אנחנו יותר קרובים, לחילונים או לחרדים?' עם השנים כל צד התקרב אל הקצה שלו. שם יהיה האתגר המרכזי של הבית היהודי".
אתה רואה בעתיד אפשרות שבנט יהיה מועמד ריאלי לראשות ממשלה?
"אין לי מושג אם בנט יהיה יום אחד ראש ממשלה, אבל אני די בטוח שהוא חושב על זה מפעם לפעם. לכן לא צריך להתפלא אם מתישהו בקדנציה הבאה נקום בוקר אחד לאיחוד בין הליכוד לחלקים מהבית היהודי".
"עיתונאי הוא תבנית נוף מולדתו"
עמית סגל בכלל היה אמור להיות כתב ספורט. לפחות זו הייתה התוכנית המקורית שעליה החליט כשהיה בן עשר. אבל כשאתה חי בבית עם מודעות פוליטית גבוהה, כשזיכרונות הילדות שלך כוללים ביקורים שבועיים בכלא השרון כי אבא, העיתונאי חגי סגל, מרצה שם עונש מאסר בגין פעילותו במחתרת היהודית; וכשאתה גדל בעפרה, יישוב עם כמות לא פרופורציונלית של עיתונאים — המציאות כנראה חזקה ממך.
התחנה המקצועית הראשונה בחייו הייתה ככתב במקומון "כל העיר" עוד כתיכוניסט. משם המשיך אל המטרה הבאה שסומנה בבירור: שירות צבאי בתחנת הרדיו גלי צה"ל, שבה סיים כמצטיין קורס.
סגל התקבל לתחנה לפני כ–12 שנים, בדיוק בשנת המפנה הגדול. יחד איתו בקד"צ שירתו לא פחות מחמישה כתבים דתיים (כולל סיון רהב–מאיר). שנה לפני כן עלתה לאוויר "המילה האחרונה", אי של איזון פוליטי באוקיינוס השמאל. באוויר היפואי החלו לנשב רוחות של שינוי.
עד כמה חששת להגיע לשם עם תווית המתנחל ומטען הבן של?
"לא חששתי. הנחתי שהרקע המשפחתי שלי יהיה נושא שיתייחסו אליו. אגב, היום אני יודע זאת בוודאות כי ראיתי את מבחני הקבלה וקראתי את פרוטוקול הדיון עליי. לזכותם ייאמר שהעניין כנראה השפיע לחיוב. בכלל, אם יש משהו שאני לוקח אתי מימיי בגל"צ זו ההבנה שההטיה בתקשורת היא הרבה יותר עניין חברתי ודמוגרפי מאשר אג'נדה של 'בואו נדפוק את המתנחלים' או 'חילוניות זה אחלה'. כל עיתונאי הוא תבנית נוף מולדתו וברגע שיש מסה קריטית של אנשים עם רקע חברתי מסוים, הדבר משפיע. זה קורה בכל סביבת עבודה. כשמדובר בחברת היי–טק זה בסדר, ואם זה קורה בבית קפה אז מצוין. אבל ברגע שמדובר בתחנת רדיו ההטיה הזו הופכת לבעייתית, במיוחד כשמדובר בספק הלאומי של עיתונאים".
נכון שהיה לך קשר מיוחד עם אבשלום קור?
"עכשיו מותר לגלות שבתקופת הקד"צ ישנתי אצלו בבית כדי שלא אצטרך להגיע בכל בוקר מתל אביב לעפרה. עד היום הוא מתקשר לנזוף בי בכל פעם שאני עושה שימוש בביטויים לועזיים".
אז הוא בטח לא מרוצה משמו של הטור שלך במקור ראשון.
"זה בסדר, הוא יודע שאת השם 'פרלמנט לייט' לא אני נתתי".
משם המשכת הישר לחיק הקונצזוס החמים של חדשות ערוץ 2, בדיעבד החלטה נכונה.
"כן, חסכו ממני את ההפגנות מול משרד האוצר".
עד כמה המצב הכלכלי פוגע בעבודה שלכם?
"אנחנו במצב טוב, אבל אני בטוח שבערוץ 10 לא פשוט כיום מבחינה עיתונאית. כשאתה כתב שבא בתור חבר ועד לחלות את פניו של שר או לחלופין לתקוף אותו, כבר פגעת בעצמך. אתה כבר חמישה אחוז פחות עיתונאי".
גם אצלכם נרשמו לאחרונה קיצוצים.
"ערוץ 2 ממש לא שם, ואני מאוד מקווה שלעולם לא יגיע. אבל אני יכול להבטיח לך שאותי לא תמצאי לא בהפגנות ולא בפגישות. לא כי לא אכפת לי מה קורה עם הערוץ, אלא להיפך".
כלומר, אתה חושב שבערוץ 10 פעלו לא נכון במשבר האחרון?
"נורא קל לי לשפוט מהמקום היחסית בטוח שאני נמצא בו, אבל אם אתה עיתונאי שעומד עם מגפון מתחת לבית ראש הממשלה, או נפגש עם פוליטיקאים ולא במטרה לחלץ מהם סקופים — דע לך, אתה במקום לא טוב. זה חבל לי כי בקרב הזה הפוליטיקאים ניצחו וגרמו לערוץ לזחול אחריהם".
אולי הם היו פשוט צריכים להקריב מלכתחילה את רביב דרוקר, כפי שנרמז מכיוון לשכת נתניהו, ולחסוך את ההתבזות?
"בהחלט לא. אסור היה לגעת בדרוקר והוא חייב היה להמשיך כרגיל. אגב, אני לא חושב שזה מקרי שלא ראינו אותו בהפגנות".
אין כמו טוויטר
לאחרונה החל תור הזהב של חדשות באינטרנט. יעקב אילון עבר לנהל את מחלקת החדשות של "מאקו", ינון מגל קיבל תפקיד דומה ב"וואלה" וב"ynet" חנכו אולפן חדש.
אתה חושב שבמדינה קטנה כמו שלנו באמת יש צורך בכל כך הרבה מערכות חדשות?
"המעבר לאינטרנט הוא מהלך טבעי, שם העתיד. מבחינת מאקו לא באמת מדובר בחברה נפרדת כי הם מסתמכים על חברת החדשות של ערוץ 2. וואלה כנראה מזהים שבאינטרנט התחרות צמודה יותר מאשר בטלוויזיה. באופן אישי אין דבר שישמח אותי יותר מאשר להגיע למסיבת עיתונאים ושיהיו שם עוד שלושים קולגות. זה יהיה נהדר, אני בעד. מצב של היעדר תחרות הוא לא בריא, נקודה".
השאלה היא אם יש מקום לכולם.
"לא אני משלם להם את המשכורת. בכל מקרה, אני מקווה שיהיה. אני מחזיק בתפיסת עולם אופטימית לגבי מצב התקשורת בישראל. אני חושב שבעוד חמש שנים היא תהיה יותר טובה משהיא היום ולבטח יותר מאוזנת".
פרט, הסבר ונמק.
"מה שהולך להצטמצם משמעותית זו העיתונות המדווחת או לפחות כמות העיתונאים המופקדת על כך. כבר לא באמת צריך 20 כתבים פליליים בדרום. רצח הוא רצח הוא רצח. אין דרך שונה לדווח עליו בוואלה, ynet, NRG, מאקו, חדשות 2, 10, ידיעות ומעריב. מה שכן יישאר זה פרשנות ותחקירים. כתוצאה מכך, הכסף שהיום מחזיק מערכות מאוד גדולות ושמנות של כתבים נישתיים בכל רחבי הארץ יתועל בטווח הבינוני ליותר תחקירים, חשיפות ופרשנויות. הקרב יהיה על תוכן ייחודי, וזה אומר יותר איזון ופיצול לכלי תקשורת דתיים, חילוניים, ימניים, שמאליים וכו'".
פתחת לא מזמן חשבון טוויטר וצברת בתוך חודש 2,000 עוקבים, הישג מרשים בטוויטוספירה הישראלית המצומצמת.
"הכלי הזה הוא תגלית הבחירות שלי. אני מעדיף אותו על פני פייסבוק כי הוא מדיום של מילים ותמצות — בדיוק מה שלעיתונאי טוב צריך שיהיה".
לפעמים אתה מצייץ ידיעה עוד לפני שהספקת לעלות איתה בערוץ 2.
"ביום שבו ברק פרש היה סימן שאלה מאוד גדול מה הוא עומד להודיע. בטוויטר כתבתי שהוא הולך לפרוש, אבל בערוץ 2 לא היה לי אומץ לצאת בהצהרה כזו ובמשך שלוש דקות מרגע שעליתי לשידור ועד שהתחילה מסיבת העיתונאים אמרתי שטויות מוחלטות. להפתעתי, רוב האנשים כתבו למחרת שהעיתונות טעתה בפרשנות המקדימה ושרק אני צדקתי. אז הבנתי את הכוח העצום של טוויטר. עוקבים אחרי רק אלפיים ומשהו אנשים אבל אלו אנשים בעלי השפעה רבה".
עושה רושם שנתניהו מאוד נהנה למדר את הכתבים הפוליטיים. פספסתם את כל המהלכים האחרונים כמו האיחוד עם ליברמן וקודם לכן את חבירת קדימה לממשלה. הואשמתם ב"יום כיפור של העיתונות הפוליטית".
"אני לא מסכים עם האמירה הזו. יש איזו תפיסה שעיתונאי צריך לדעת הכל. אין לנו את הכלים של המשטרה ולא של השב"כ. אני לא יכול לקשור את נתניהו לכיסא ולחשמל אותו עד שיגלה לי מה הוא מתכנן. כן, נחשפה העובדה שבישראל אפשר לשמור סוד בין שני אנשים במשך 48 שעות. זה בסך הכל מה שקרה, ואני לא מתרגש מזה".
וגר דוס עם חילונית
לפני כחצי שנה נטש סגל את הסטטוס "רווק מבוקש" ונישא לרעות, מפיקת אירועים במרכז הבינתחומי. ממש כמו ביבי ושרה, גם הם הכירו על מטוס כאשר היא שימשה כדיילת באחת מטיסותיו הרבות ללונדון, בזמן שהותו שם כשליח מטעם מקום עבודתו. למרות השם המגזרי, מדובר בבחורה חילונית למהדרין.
קשה לחיות בבית מעורב?
"רעות ביקשה שלא אדבר עליה. רק אומר שבמסגרת היטשטשות הגבולות הכלליים במרחב הדתי, בת זוג חילונית אינה דבר בינארי כמו שהיה פעם. לפני עשרים שנה, אם הלכת עם כיפה בעצם שידרת לעולם 'חובש כיפה זו שומר תרי"ג מצוות' ואם לא, נחשבת לכופר ואוכל חזיר. כיום זה הרבה פחות עניין".
ובכל זאת, קצת כעסו כשפרסמו תמונות מהחתונה שלכם כשהיא בשמלת כתפיות או כשדיווחו שישבתם במסעדה לא כשרה. חשבת פעם להוריד את הכיפה ולחסוך את סחיבת המגזר על הכתפיים?
"ממש לא. בטח לא בגלל רכילות. היום אנשים מתבלבלים בין זה שמדווח לבין מי שמדווחים עליו. משה נוסבאום מוכר יותר ממפכ"ל המשטרה ורוני דניאל מוגדר כגיבור עמוד ענן ומזוהה עם הצבא יותר מאשר רוב אלופי צה"ל. אז קורה שאני נאלץ להתמודד גם עם מדורי רכילות. הרי מה כבר יכתבו עליי? ברור שייטפלו לעניין הדתי. זה לא באמת מעניין אותי וזו לא עיתונות בעיניי, זה בזוי".
נאלצת להקריב את ירושלים למען הזוגיות וכיום אתה מתגוררים במרכז תל אביב.
"באופן אישי אני לא כל כך מתחבר לתל אביב, ונראה לי שזו תהיה תחנה זמנית. מה שכן, היא יעד מעולה לנופש. באמת, אני לא מבין איך אין פה עשרה מיליון תיירים בשנה".
קיבלת לא מזמן את אות אומ"ץ. באיזו חשיפה שלך אתה הכי גאה?
"בעיקר בתחקיר על סטס מיסז'ניקוב. הוא לא יהיה שר בממשלה הבאה במידה רבה בגלל התחקיר הזה. אני גאה גם בתחקירים על דליה איציק, שהופעל לחץ כבד מאוד מכיוונה שלא לשדרם. קיבלתי את אות אומ"ץ בתקופה שבה עבדתי על הסיפור של מיסז'ניקוב, בדיוק בערב שבו כל התחקיר קרס. בכל תחקיר יש את הרגע הזה שבו נראה לך שהכל מתמוטט, והפרס בהחלט נתן לי רוח גבית להשלים אותו. אני חושב שאומץ זו התכונה הכי חשובה לעיתונאי. עיתונאי טוב נמדד בדברים שהפוליטיקאים לא ירצו שיגיד. גם מאחורי ניתוח טוב ומקורי נדרש אומץ. אני מקבל בתקופת בחירות עשרות סמסים ביום מח"כים שמתלוננים על דברים שאמרתי. לא תמיד נעים לריב עם כולם".
יש לך חברים פוליטיקאים?
"יש לי חברים שנהיו פוליטיקאים כמו אורי אורבך ושלי יחימוביץ'".
מי הפוליטיקאי הכי נחמד?
"לא יודע אם הכי נחמד, אבל אהוד ברק הוא ללא ספק הכי מצחיק. יש לו הומור עצמי, תכונה מאוד חשובה לפוליטיקאי".
לסיום, מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי?
"בעיקר לקרוא ספרים. ביוגרפיות, פרוזה, הכל. עכשיו לצערי אין לי זמן לזה".
טלוויזיה?
"אין לנו יס או הוט, זה בזבוז כסף וזמן בעיניי. אני כן אוהב את 'מד מן', 'הבית הלבן' כמובן ו'בית הקלפים', הסדרה הפוליטית הטובה ביותר בכל הזמנים לטעמי שעכשיו משודרת בשידור חוזר. מי שרוצה באמת לדעת איך דברים מתנהלים מאחורי הקלעים — שיצפה במעלליו של פרנסיס ארקהרט וילמד".