כמו מעבורת חלל על כן השיגור בקייפ קנברל, שתי שניות לפני תום הספירה לאחור, כך עמדו השבוע הבחירות על סף נקודת האל-חזור. אולי מעט אחריה. ביטולן, עשר דקות לפני ההצבעה הסופית בכנסת, תפס את כולם בהפתעה מוחלטת. היה מפתה להגיד שהפוליטיקאים נרדמו בעמידה, אבל למעשה רובם דווקא ישנו במצב מאוזן, בספה האפורה הנפתחת בלשכותיהם בכנסת.
מפתה לחשוב שממשלת נתניהו השנייה הבטיחה לעצמה יציבות שלטונית וכהונה בת ארבע שנים ותשעה חודשים. למעשה, ייתכן שזו כבר אינה קיימת. במקומה, הוקמה השבוע ממשלת נתניהו השלישית. בזו הקודמת, ליברמן היה בעל הבית והחרדים שומרי הסף. פוליטיקאי מחודד המשיל לפני כמה חודשים את נתניהו למשה הנושא את הלוחות: ביד ימינו תומך האגף הימני בליכוד, ביד שמאלו ברק. ואיפה ליברמן בתמונה הזו, נשאל. ליברמן מחזיק את נתניהו במקום רגיש אחר, השיב.
כל זה נגמר. קואליציית-הג'מבו עשויה להציג בפנינו, לראשונה בקריירה הפוליטית שלו, את נתניהו כפי שהוא, נטו. השותפים הטבעיים מתו. אף מפלגה לא יכולה לפרק את הממשלה – אפילו לא הליכוד עצמו – ובמצב כזה ראש הממשלה משוחרר לחלוטין לפעול כאוות נפשו. אז מיהו נתניהו האמיתי? האם הוא מעדיף את הרס גבעת האולפנה או את החוק לשמירתה? יפתח במגעים עם אבו-מאזן או ימשיך להתרחק כמו מאש מהנושא הפלסטיני? יגייס את החרדים או ימשיך לפעול לטובתם?
הרגעים הראשוני של ממשלת נתניהו השלישית מלמדים שנתניהו האמיתי, כמו שחשדנו, הוא טיפוס מלא לבטים. על גבעת האולפנה הוא מעדיף "לחשוב", ואת החרדים לפייס. בשעה ארבע ועשרים לפנות בוקר, רגע אחרי שסיעת הליכוד אישרה בישיבה משועשעת את הסכם הכניעה של קדימה, נתניהו דהר על מאבטחיו, יועציו ונתן-אשלו אל פגישה עם יהדות התורה. חמשת המנדטים של הסיעה זניחים לחלוטין בקואליציה החדשה, אבל לראש הממשלה היה חשוב להבהיר לחרדים שאין בכוונתו להפקירם. הרגל ישן? זהירות מובנית? שותפות טבעית? בקרוב נדע. התשובה הראשונה תינתן, עד אחד ביולי, בגבעת האולפנה.
קובץ זיפ של עסקנות
מכל האנשים שבעולם, בחרה ההיסטוריה דווקא בליאור חורב להבטיח את המשך שלטונו של נתניהו. יועץ התקשורת שהוציא שם רע לציניות, האיש שבנה דירה או שתיים ממסע הכפשה בן עשור נגד יו"ר הליכוד, קידם השבוע במרץ את כתב הכניעה המחפיר של קדימה לנתניהו, שרק בטעות נשא את הכותרת "הסכם קואליציוני". "צריך להרוג את ביבי עכשיו", תועד שותפו, איל ארד, בישיבה של קדימה בבחירות 2006, "אני מריח דם במים, צריך להרוג אותו". חורב הנהן בהתלהבות. השבוע, אחרי שנים ארוכות, הכניסו אותו לבית ראש הממשלה. הקמפיין הכושל שלו, להרצת שאול מופז לראשות הממשלה, הסתיים בתואר שר בלי תיק, חבר תשיעי בשמינייה.
קדימה, מפלגת העריקים ויועצי התקשורת, נפחה השבוע את נשמתה סופית. כמו כוכב שמת אבל אורו עוד מגיע אלינו, היא עוד תפציע בסקרים עם 10, מקסימום 11 מנדטים. עד הבחירות הבאות גם זה יגווע. בודדים ישתלבו בליכוד, בודדים במפלגות אחרות. הרוב המוחלט ייפלט מהכנסת ויפטור אותנו מעונשו.
מהלך ההצטרפות של קדימה לקואליציה היה קובץ זיפ של התנהלותה המבישה של המפלגה הגדולה בישראל. זו תנועה שרוב חבריה הם עריקים ממפלגה אחרת, לפעמים שתיים, שמחצית מח"כיה היה מוכן לבגוד בבוחריו תמורת תפקיד סגן-שר או שגריר בממשלת נתניהו, שמנהיגה הרוחני הוא אחמד דבאח ושעל דגלה לא חרתה דבר, רק חארטה. תנועה כזו רק טבעי שתסיים את דרכה בממשלה, תמורת יבול תיקים מביך.
לכל מפלגה יש רגע של הולדת. הליכוד קם מהמחתרת, העבודה מויכוחים אידיאולוגיים סוערים על מעמד הפועל העברי, שורשיה של מרצ בחצר דגניה. רגע הולדתה של קדימה הוא סבב שיחות של אריאל שרון עם ענקי רוח כדוגמת יעקב אדרי ומיכאל נודלמן שבו הבטיח להם מקום ריאלי בכנסת הבאה. רגע מותה היה בהבטחה של נתניהו להעניק לחברי הסיעה עוד שנה וחצי במשכן. לשם מה, ריבון העולמים? בשביל עוד גלגול עיניים של שנלר? עוד הלצה תפלה של ביילסקי? עוד היעלבות של ווהבה?
הסיבה היחידה לכינונה של קדימה, בסתיו 2005, הייתה הכרזת מלחמה על נתניהו. קדימה הייתה מפלגת האנטי-ביביוטיקה, ניסיון של שרון להיפטר מיריבו הגדול בליכוד. בשנותיה הקצרות קדימה הספיקה לזגזג בין מחנה הימין אל פאתי מרצ וכל הדרך חזרה, להיות בעד חוק טל ואז נגדו, לקדם קפיטליזם חזירי ואז להפוך לקארל מרקס, להילחם עד חורמה בביניש ואז להצטייר כשומרת החותם של מערכת המשפט. רק אידיאולוגיה אחת נותרה לה: קידוש המלחמה בנתניהו. אבל כפי שאמר מאיר שטרית פעם, קדימה קמה כדי לזנוח את האידיאולוגיה.
לפני למעלה משנה, עוד לפני המהפכה החברתית, כאשר קדימה עמדה בסקרים על 30 מנדטים ושלי יחימוביץ' הייתה ח"כית מן השורה, כתב אורי אליצור בעיתון זה שקדימה גמורה. שבבחירות הקרובות זה יהיה קרב נתניהו ביחימוביץ', זה בליכוד וזו בעבודה. לטווח הארוך, המרת עשרים מנדטים בסקרים בתואר יו"ר האופוזיציה עוד תשתלם ליו"ר העבודה בגדול. לפיד במצב של חוסר וודאות, אבל לה, בוודאות, יש עתיד.
יובל המבולבל
טורי המרוויחים והמפסידים בעיתונים שכחו את המרוויח העיקרי, אחד יובל צלנר. הח"כ שנכנס במקומה של ציפי לבני אמור היה לכהן כח"כ לפרק זמן קצרצר, אבל הרוויח שנה וחצי. כמו כל אנשי קדימה, צלנר הוא איש טוב לכל הדעות, יותר נכון: כל הדעות טובות לו. הצבעת הבכורה שלו בעד מופז סתרה את נאום הבכורה היהיר שלו, ארבעים ושמונה שעות בלבד קודם.
"נכבדי, זהו הרגע שבו צריך להחליף את הסיסמאות ואת הפופוליזם לתוכן ממשי. במדינת ישראל של שנת 2012 ראש ממשלה אינו יכול להיות נער פוסטר. במדינת ישראל של שנת 2012 נפנופי ידיים וקריאה שוטפת מטלפרומפטר אינם קריטריונים למנהיגות. לא פה. לא בישראל. שלא נתבלבל. החיים האמיתיים אינם מתרחשים במרחב האינטרנטי או על מסך הטלוויזיה.
חברה שהפערים החברתיים בה גדולים מכל מדינה אחרת בעולם המערבי חייבת ללכת לבחירות; חברה שאין בה צדק ומבוססת על צדקה חייבת ללכת לבחירות; חברה שהכלכלה בה נהפכה למטרה ולא לאמצעי חייבת ללכת לבחירות; חברה שרוצים שלום וביטחון אישי, לא ססמאות ונאומים חלולים חייבת לדרוש בחירות.
בחיים האמיתיים לא די בלהיות ראש ממשלת מדינת "פייסבוק" או שר החוץ בממלכת "טוויטר". בחיים האמיתיים ישראל זקוקה לאלטרנטיבה אמתית ובת-קיימא. והאלטרנטיבה הזו היא רב אלוף במילואים שאול מופז".