מכירים את המשרוקיות לכלבים? כאלה שבני אדם לא שומעים אבל מחרידות מרבצם את כל ההולכים על ארבע? יש נאומים בכנסת שמזכירים לי אותם במסר הנסתר שהם נושאים (וכמובן מחילה על ההשוואה. לא השוויתי אף ח"כ לכלב).
הנה הנאומים אתמול בישיבת הפרידה מגדעון סער. לכאורה, פרידה מרגשת מפוליטיקאי ותיק, מלאת מחמאות הדדיות. רק לכאורה. מצ"ב הציטוט המקורי, והתרגום שלו לעברית:
נתניהו (ושימו לב למעבר מגוף יחיד לגוף רבים): "התרשמתי עמוקות מגדעון… הצעתי לגדעון לכהן כמזכיר הממשלה… התרשמתי מאוד… אחר כך כשנחלנו כישלון בבחירות והצטמקנו ל-12 מנדטים".
פירוש רש"י: ההתרסקות של הליכוד ב-2006 לא הייתה רק באשמתי, אלא באשמת כל חבריי לליכוד. גם אתה גדעון.
סער: "אין בעיניי שום ערך לנשיאה בתפקיד אם אינך מממש את המנדט שקיבלת מהציבור להחליט, לשנות, לעצב את המציאות. ניהול משברים זה דבר חשוב אבל השאלה היא מה שינית. בכל נושא שעומד על סדר היום חשובים היום המעשים ולא הדיבורים. זה נכון לגבי יוקר המחיה כשם שזה נכון לגבי הבנייה בירושלים. צריך לדבר פחות ולעשות יותר".
פירוש רש"י: נתניהו רק מדבר על ירושלים אבל לא בונה, רק מנהל משברים ולא יוזם. כנ"ל לפיד.
סער: "איש מאתנו לא נולד ח"כ או שר. מעטים מאתנו, אם בכלל, ייפרדו מהעולם כשהם נושאים בתארים אלה. כל תפקיד הוא זמני מטבעו. לעולם יש שתי חלופות: להיפרד כאשר אתה מחליט לעשות זאת או כאשר הציבור מחליט שהגיע העת להיפרד ממך. תהיתי לא פעם מדוע רבים כל כך מעדיפים את האפשרות השנייה".
תרגום: ביבי, לא לעולם חוסן. תפרוש כבר.
סער: "אני מודה לחברי בוז'י הרצוג… לידידי נפתלי בנט… לראש הממשלה בנימין נתניהו".
תרגום: ביבי, אתה לא חבר.
