מחלומות הגדולה של הבית היהודי נותרו השבוע, לפי סקר מנו גבע ומינה צמח, שבעה מנדטים בלבד. מכונת המנדטים של נתניהו מגרדת את נפתלי בנט עד לעצמות. לפי שלושת הסקרים האחרונים, הליכוד יוכל להקים את הממשלה הבאה עם הבית היהודי או בלעדיו, וכושר המיקוח – בהתאם.
למה? נתניהו של הכהונה הקודמת שחרר מחבלים, נמנע מכניסה קרקעית לעזה וניהל מו"מ עם אבו מאזן. נתניהו של הכהונה הנוכחית מקפיד שלא להיתפס מול בוחריו במלכודת האופסייד של הבית היהודי. הוא אימץ את מדיניות בנט מלא-מלא.
כאן ביצע יו"ר הבית היהודי את שגיאתו הפוליטית הגסה ביותר מאז קידום חוק "ישראל היום", ב-2014. במקום לקבע בדעת הקהל את "יובנט נתניהו" (על משקל "יומרץ רבין") הוא נקלע לסחרור. בחודשים האחרונים הוא מנסה לשווק ימין אחר, כזה שמתהדר בפרס ישראל לגרוסמן, בהפסקת הקטטות ימין-שמאל, בנאום של מרים פרץ. יהיו שיגידו שזו גישה נאצלת, יהיו שיחשדו בו בפיינשמקריות, אבל במבחן התוצאה אין היום ביקוש לסחורה הזו, שמשלבת את המפלגה הימנית ביותר בכנסת עם מסר ממלכתי. התוצאה, כפי שכבר נכתב כאן כאן, היא הנתון מדהים בסקר עומק של מפלגת העבודה, שלפיו בנט נתפש בציבור כיותר שמאלני מנתניהו.
אבל זה לא כל הסיפור. המטרה של בנט, שאותה לפרקים גם לא הסתיר, הייתה לרשת את מקום נתניהו והליכוד ולרוץ לראשות הממשלה. כשהפער בין שתי המפלגות עמד ב-2015 על שלושה מנדטים עוד היה לזה היגיון. היום זה כמעט פאתטי. גם אם בנט כבר לא מצהיר על ריצה לראשות הממשלה, הוא מתנהל כאילו יריבו העיקרי הוא נתניהו.
אסטרטגיה סבירה יותר של בנט הייתה מסמנת כמטרה את תיק הביטחון. במקום לריב עם נתניהו הוא יריב עם ליברמן. את מי אתם מעדיפים בתפקיד, הוא ישאל: את ליברמן, אולי את לפיד, או אותי? לציבור החילוני הוא ינגן על המסר הבטחוני, לציבור הדתי לאומי על גאוות היחידה, ושניהם יקבלו את האפשרות לקבל שניים במחיר אחד: גם נתניהו, גם בנט.
אבל כרגע לבית היהודי אין אסטרטגיה, לבד מהתנגשויות תקופתיות עם ראש הממשלה. כאשר הימין מצטופף סביב מנהיגו, זה נתפס, סליחה על הקלישאה השחוקה עד דק, כירי בנגמ"ש. בוחרי הבית היהודי נדרשים להחליט אם הם אוהבים יותר את אבא או את אמא, ובחירתם, לפי הסקרים, ברורה.
הלוואת גישור
חוק הגיוס, המרדים הרשמי של הקיץ, הביא איתו תרגיל מבריק, רק שלא ברור מי עשה אותו למי: יאיר לפיד לקואליציה, או הקואליציה ליאיר לפיד.
יושב ראש יש עתיד הביע לאורך החודשים האחרונים תמיכה בחוק גיוס תוצרת צה"ל, ללא מגע יד פוליטיקאי. הוא עצמו דווקא זומן להעיד בפני הוועדה הצבאית, דבר שעורר את חמת החרדים. כשליברמן אימץ את המתווה, לפיד מיהר לברך עליו ואפילו הרחיק לכת: הוא הצהיר שיש עתיד תתמוך בחוק "בתנאי שלא ישונה בו פסיק".
אז מי עבד על מי? יאמר יאיר לפיד: אני מחבק את ליברמן עד שיישמע הקנאק. אם החוק ישונה הוא יוצג כמי שנכנע לחרדים ויאבד קולות יקרים לרשימה שלי. בתמיכתי אני לא מחזק את הקואליציה אלא את חוק הגיוס. לחרדים יש סיבה לחשוד בחוק שלפיד בן לפיד תומך בו.
יאמרו בקואליציה: לאיזו מלכודת מרהיבה הכנסנו את לפיד. בגלל הקריזות של הבן של האדמו"ר מסלונים כל הסיעות החרדיות לא יתמכו בקריאה הראשונה בחוק הגיוס. הפלת החוק בהצבעה פירושה ערעור של יסודות הקואליציה. והנה בא האביר על הסוס הלבן, יאיר לפיד, ומעניק לנו הלוואת גישור יקרה של 11 אצבעות. תמיכתו הצפויה בקריאה הראשונה בשבוע הקרוב דוחה את המשבר מסוף יוני לסוף יולי, מאפשרת למועצת גדולי התורה למצוא נוסח שאפשר לחיות איתו. בקריאה הסופית לפיד כבר יהיה נגד, אבל את ההזדמנות הנדירה להפיל את הממשלה, ועוד על נושא שנוח לו – הוא פספס.
(פורסם ב״מקור ראשון״)
