בכיר לשעבר בשב"כ שדווקא איננו סובל את נתניהו נשאל השנה על פקודו ר', מי שמוכר היום כמפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. לצד היותו אדם חכם וערמומי, אבחן, הוא סובל משלוש בעיות: ניסיון לתמרן את הבכירים ממנו, סירוב מוחלט להודות בטעויות והסתמכות יתר על מודיעין. מישהו זרק משהו למישהו ומבחינתו זו כבר התרעה חמה.
כהונתו של אלשיך חשפה את התכונות האלה לעיני האומה. אלשיך הוא מי שעל סמך גיליון ישראל היום ועוד סימניה בקוראן בישר שהאזרח ההרוג באום אל חיראן הוא "מחבל בן עוולה", ולא התנצל עד היום; מי שקבע כעובדה ב"עובדה" שחוקרים פרטיים מטעם נתניהו בלשו אחר חוקרי המשטרה ולא מסר כל ראיות לכך; שהודיע כבר בינואר 2017 ש"הגענו לחקר האמת בתיק 1000" (השלמות החקירה בתיק לא הסתיימו עד היום); וזה שהפיץ בקרב עיתונאים שמועה שקרית שפקודו, ניצב יורם הלוי, מנהל קשרים חשאיים עם נתניהו רק כי מישהו אמר משהו למישהו וכי השניים צולמו עם עוד כתריסר איש במירוץ הג'ירו.
וכמו כל דבר בישראל של השנה היוצאת, הכל מתנקז לנתניהו.
דודי כהן שיגר מדי שבוע חוקרים למעונו של ראש הממשלה אולמרט אבל ספק אם יותר מקומץ אנשים ברחוב היה מזהה אותו; היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוא זה שאישר לשלוח למעצר את כל סביבת נתניהו הקרובה וחתם על שלושה הסכמי עד המדינה שנויים במחלוקת, אבל מעמדו הציבורי איתן בהרבה מזה של המשטרה והעומד בראשה ויהיה כזה גם כשיורה, בסבירות גבוהה, על העמדתו לדין של ראש הממשלה.
הסיבה, כמו בבדיחה על הנזירה והלימון, היא שאלשיך מתקשה למחוק את החיוך מהפרצוף. כמה שמנדלבליט סובל, ככה אלשיך נהנה, ולצערו – כולם הבחינו בכך. "זה לא עושה לי את זה", השיב לשאלת אילנה דיין אם הוא מבין שאולי יסיים את כהונת ראש הממשלה. אבל כל מי שצפה התרשם שה"זה" דווקא עושה לו את זה, ועוד איך.
הטרגדיה של המפכ"ל, זו שתביא כנראה לסיום כהונתו בעוד שלושה חודשים, היא שתפקידו בחקירות נתניהו שולי בהרבה מכפי ששיווק זאת לציבור. הוא לא מזרז אותן ולא מעכב, לא פותח ולא סוגר. אבל רב ניצב אלשיך התפרץ למסיבה שאיננה שלו, ושכנע את עצמו שהוא מסמר הערב. מישהו, כנראה יועץ בשבע ספרות ועם עבר בפורום חווה וחשבון טויטר עצבני, שיכנע אותו אשתקד שהדרך לליבם של עיתונאי ישראל עוברת בהתייצבות ראש בראש מול האיש שהם אוהבים לשנוא.
מהתנהלותו של אלשיך בשנתיים האחרונות אפשר לגזור לאחור את התכנית האסטרטגית: במקום לדבר על פשיעה, אלימות שוטרים, הטרדות בצמרת ושאר נושאים לא פופולריים, עדיף לתדרך על נתניהו. מהמפכ"ל שבראשית כהונתו נוקנק קשות על הרג האזרח באום אל חיראן, היעלמות המשטרה אחרי הרצח בדיזנגוף והתבטאות אומללה על עולי אתיופיה, נותרו כמעט רק התייחסויות ותדרוכים לנתניהו. בפרקליטות צפו בראיון שבו בישר שהוא "קורא כל מילה מהחקירות" וגיחכו. אין אדם שמסוגל לקרוא רבבות עמודים של חומר ולפקד במקביל על הארגון המזוין השני בגודלו בישראל. הסתבכת עם ניצב מטריד מינית? האשם את נתניהו. מחדלים משטרתיים? דבר על ביבי.
היחס העיתונאי השתנה פלאים, אבל אלשיך הפך לאיש השנוא ביותר על הימין בישראל. מעין יו"ר אופוזיציה בפועל. בהתנהלותו זו, הוא העניק לנתניהו את המתנה הגדולה ביותר שיכול היה לצפות לה. לולא התראיין ללא הרף, ספק אם הקמפיין האנטי משטרתי היה ממריא. מי שעיין השנה בספרו הבכייני של אהוד אולמרט לא יכול היה שלא להתרשם מהדמיון המופלא בין טענות שני ראשי הממשלה האחרונים נגד מערכות אכיפת החוק. אם מוסיפים לכך את שרון, שלושת האחרונים.
האמת היא שהמשטרה לא מנהלת בדרך כלל מסע ציד, אלא מסע דיג: כשהיא ננעלת על מטרה, וראש ממשלה הוא תמיד מטרה שנאה לכוון אליה, היא אוהבת להינעל עליו. זה לא אישי ולא חריג כשמדובר בנתניהו.
אבל לנתניהו זה הצליח, כי מולו התייצב אדם שהחליט לשחק במגרש הפוליטי של הגדולים ממנו, וניגף. "לא אמכור את ערכיי בשביל שנה רביעית", תדרך במאי את אחד מערוצי הטלוויזיה, כאילו מישהו בכלל הציע לו את הדיל הזה. לפני כמה שבועות גם דלף באופן שערורייתי ציטוט רכילותי מהציתות המשטרתי לח"כ דוד ביטן שממנו השתמע שיש כוונה להחליף את אלשיך. ממי שהצהיר שמניעת הדלפות היא עבורו ערך עליון השתמע שגם כאן התבצע ויתור ערכי כדי לקבל שנה נוספת במפכ"לות.
